שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    קוברים את התרבות בישראל

    מנהלי התיאטראות כבר נואשים ממציאת פתרונות חירום: בקאמרי מפטרים שחקנים, בהבימה מציגים פחות בפריפריה, בחיפה מציגים רק מחזות קלילים ומושכי קהל, ובבאר-שבע מתכוננים למאבק ציבורי. מנכ"ל גשר: "כנראה שהחליטו לקבור את התרבות בישראל"

    סימני השעה לא פוסחים גם על התיאטראות בארץ. תיאטרון הקאמרי עומד לקצץ לעובדים ולשחקנים 6-10 אחוזים משכרם, לאחר שבמשך השנה הורדו 7 מתוך 22 הצגות רצות ופוטרו 20 שחקנים ונגנים, שהופיעו באותן הצגות. אלא שהקיצוצים בקאמרי הם רק קצה הקרחון, המאיים להטביע את כל התיאטראות בישראל. שיחות עם מנהלי התיאטראות מעלות מיד הרבה זעם, חוסר אונים וייאוש.
    אחרי הקיצוצים בהקצבות לתיאטרון הציבורי בישראל, שהביאו לתוכניות הבראה כואבות – על דעת משרד התרבות (שבינתיים נסגר בעצמו) ומשרד האוצר – קיבלו מנהלי התיאטראות ב-26 בדצמבר, חמישה ימים לפני סוף שנת התקציב, הודעה על קיצוץ של 11 אחוז בהקצבות לשנת 2003 – וגם בהקצבות לשנת 2002. "איך אפשר לעשות את זה, חמישה ימים לפני סוף שנת התקציב, אחרי שהוצאנו כבר את כל ההוצאות, מתוך ידיעה שנקבל את הכסף?" זועק אורי לוי, מנכ"ל תיאטרון "גשר". "אי-אפשר לקצץ בהקצבה, אחרי שהשנה כבר חלפה", זועם גם יעקב אגמון, מנכ"ל הבימה. "תיאטרון הבימה ינקוט בכל האמצעים המשפטיים העומדים לרשותו, במגמה לחייב את הרשויות הממשלתיות לכבד ולקיים את ההתחייבויות שניתנו על-ידיהן לתיאטרון. הקיצוץ הרטרואקטיבי הוא נושא לדיון ולהכרעה של בית-המשפט ולא של הרשות המבצעת".

    מוציאים פחות על תיאטרון

    ההקצבה הממשלתית שקוצצה באופן דרסטי היא רק אחת המכות שנפלו על מנהלי התיאטרון בישראל. גם ההקצבות של העיריות, שמימנו חלק מתקציבי התיאטרון, קוצצו, והציבור עצמו יכול להוציא פחות כסף על תיאטרון.
    חברת "ישראכרט" הקימה את מועדון "זמן תרבות" לצרכני תרבות כבדים. מבדיקת הוצאותיהם של חברי המועדון ברבעון השלישי של שנת 2002, לעומת הרבעון המקביל בשנה הקודמת, ניכרת ירידה של 11 אחוז בצריכת התרבות. לפי ההערכות ב"ישראכרט", הירידה אף מתחזקת בשבועות האחרונים.
    "היכלי תרבות בפריפריה רוכשים מאיתנו הצגות במחירים הנקבעים במשא-ומתן", אומר נועם סמל, מנכ"ל תיאטרון הקאמרי. "אם, למשל, היכל התרבות בכרמיאל היה יכול לפני שנה לרכוש הצגה ב-30 אלף שקל, היום אין לו כסף והוא יכול לשלם על הצגה דומה רק 20 אלף שקל. גם כאן נפגעת ההכנסה שלנו".
    "ההחלטות חסרות האחריות על הקיצוצים, משמעותן החד-משמעית היא חיסול בעינויים של כל התיאטראות הרפרטואריים", אומר מנכ"ל תיאטרון הבימה, יעקב אגמון. "בקרוב לא נדבר על חיסול בעינויים, אלא על ניתוח שלאחר המוות".

    מהדקים חגורות

    וכשההכנסות יורדות, נאלצים מנהלי התיאטרון לצמצם גם בהוצאות. "אנחנו התיאטרון היחיד בישראל שתקציבו מאוזן", אומר נועם סמל. "כשנכנס פחות כסף, מוציאים פחות כסף. אנחנו משתדלים לא לפטר אנשים, פרט לשחקנים החתומים בחוזה להצגה אחת וההצגות שלהם ירדו, אבל המצב הכלכלי מחייב אותנו לצמצם במספר ההצגות.
    "בשנה האחרונה העלינו במקביל 20 הפקות שונות. בעוד חצי שנה ירוצו רק 15 הצגות. אנחנו מעסיקים כיום כ-100 שחקנים – יותר מכל תיאטרון אחר בישראל. בעוד חצי שנה נעסיק רק כ-70-80 שחקנים. לא יהיה לנו כסף להעסיק יותר.
    "השחקנים והעובדים שיישארו יצטרכו להשתתף בכיסוי הנזקים. אנחנו במשא-ומתן עם ההסתדרות על קיצוץ בשכרם של העובדים בחוזה קיבוצי. אנחנו מדברים על קיצוץ של 6 אחוזים, כדי למנוע פיטורים של שחקנים ועובדים. אשר לעובדים בחוזה אישי, אנחנו מתכוונים לקצץ 10 אחוז משכרם". אומר המנהל האמנותי, עומרי ניצן, "ואני ניתן דוגמה אישית, נקצץ 11 אחוז משכרנו – כמו הקיצוץ בהקצבה".

    ההצגות הכי טובות

    הקאמרי הוא תיאטרון גדול, היחיד שמעז להעלות גם היום הפקות ענק כמו "אמא קוראז" או "עוץ לי גוץ לי". שתיהן עדיין נמכרות היטב בקופה, כמו גם "ליזיסטרטה" ו"חברות הכי טובות". גם מנכ"ל הבימה, יעקב אגמון, מזהיר כי הקיצוץ התקציבי ייאלץ אותו להוריד מהבמה שורה של הצגות שהקהל עדיין רוצה לראותן, אך לתיאטרון אין אמצעים להמשיך להציג אותן. "הקיצוצים יתבטאו בהורדה דרסטית של מספר ההצגות מחוץ לתל-אביב", אומר אגמון, "דבר שיפגע בתושבים בערי הפיתוח ובמתנ"סים ובציבור שוחר התיאטרון בכללו".
    תיאטרון חיפה, שסבל בשנת 99' מגירעון תקציבי של 7.8 מיליון שקל, הגדיל נוכח המצב את גרעונו, וכיום, אחרי הקיצוצים בהקצבות בשנת 2002, הוא עומד על 17.4 מיליון שקל. זאת אחרי שבשבוע שעבר התקבל ממשרד התרבות מכתב עדכון על הקיצוצים, והתברר כי המשרד קיצץ רטרואקטיבית 1.75 מיליון שקל, שהם 19.3 אחוז מתקציב התיאטרון.
    עובדי תיאטרון חיפה קיומו לאחרונה ישיבת חירום, ובה החליטו כולם על ויתור של 10 אחוזים משכר הברוטו שלהם. תיאטרון חיפה ויתר גם על תוכניתו להעלאת מחזות זמר והצגות רבות משתתפים. הצגות כמו "הם יורים גם בסוסים" ו"אל תקרא לי שחור", שהיו מתוכננות לשנה הקרובה, בוטלו. במקומן מבקש התיאטרון להתמקד בקומדיות ובמחזות קלילים, מושכי קהל, כמו "דודתו של צ'ארלי" בכיכובו של ישראל קטורזה. התיאטרון מנסה לצמצם בהוצאות גם על-ידי שינוי מפעל המנויים שלו: פחות הפקות עצמיות ומגוון יותר גדול של הצגות אורחות או מופעי סטנד-אפ.
    ד"ר רזי אמיתי, מנכ"ל תיאטרון באר-שבע, אומר כי בשלב זה התיאטרון אינו יכול לעשות צימצומים, כי אין ממה: "ממילא שכר העובדים נמוך מאוד, והתיאטרון עובד בתקציב מצומצם ומתפקד בתנאים בלתי אפשריים". ההנהלה מעדיפה לצאת למאבק ציבורי-תקציבי, אחרי שתגייס לנושא את כל מנהיגות הנגב, כולל ראשי העיריות וראשי המועצות המקומיות.

    התיאטרון מקצץ בהוצאות

    בינתיים החליט התיאטרון לעבור להצגות "קטנות", עם מעט משתתפים, כדי לקצץ בהוצאות השכר, התפאורה, ההסעה וכדומה. הפקות "גדולות", כמו "הזכייה הגדולה", עם טוביה צפיר ומיקי קם, או "אדונן של שתי משרתות", כבר אינן כלכליות. ההוצאה בהעלאת כל הצגה כזאת עולה על ההכנסה – ואין מהיכן לכסות את ההפרש. במקומן מעלה תיאטרון את "מים גנובים" עם אורנה פורת, הצגה שבה מופיעות רק שלוש שחקניות, או "המובטל מלמעלה" עם זאב רווח וגאולה נוני, הפקה בינונית עם שישה שחקנים.
    גם ציפי פינס, מנכ"ל תיאטרון בית ליסין, מדברת על קיצוץ בפעולות התיאטרון ולא קיצוץ בשכר העובדים. "אנחנו גופים רזים מאוד, אין לנו שומן, אין מותניים רחבים לקצץ", היא אומרת. "אם אקצץ במספר ההפקות, מדובר בקיצוץ התיאטרון למינימום – ובקרוב מאוד להכרזה על סגירת התיאטראות. זוהי המשמעות של החלטת המדינה על הקיצוצים בתקציבים.
    מנכ"ל תיאטרון "גשר", אורי לוי, שותף להרגשה: "נראה לי שהחליטו לסגור, ולמעשה לקבור, את התיאטרון בישראל. אינני יודע איך מדינת ישראל תיראה בלי תרבות. מי שמחליט על כך אינו מבין שהיעדר תרבות כמוהו כהיעדר חינוך.
    "אנחנו תיאטרון קטן, שמקבל מעט הקצבות. לשמחתנו, היו לנו בשנה האחרונה הצגות מצליחות מאוד, כמו 'העבד' ו'חלום ליל קיץ', שמאפשרות לנו להחזיק את הראש מעל פני המים. אין לנו אפשרות לקצץ בשכר. המשכורות ב'גשר' נמוכות בהשוואה לשכר בשאר התיאטראות. אין אצלנו שחקנים שמקבלים שכר דולרי, אין אצלנו אבטלה סמויה, אין שחקנים מחליפים. "אם לא יהיה כסף – ניאלץ לסגור את התיאטרון. ואני מאמין, שאם לא יקרה משהו דרסטי – בתי התיאטרון בישראל ייסגרו אחד אחרי השני".
    שרת התרבות, לימור לבנת, מסרה בתגובה, כי הקיצוץ נעשה לפני מספר חודשים ומשרד התרבות עיכב את ההודעה למנהלי התיאטראות עד חודש דצמבר. "זוהי תקלה שנעשתה לפני שנכנסתי לתפקיד", אמרה. היא הוסיפה, כי ביקשה משר האוצר החזרה תקציבית של 28 מיליון שקל, והשר טרם השיב.
    ח"כ מתן וילנאי, שר התרבות לשעבר, אומר בתגובה כי זהו הקיצוץ התקציבי שבגללו פרשה מפלגת העבודה מהממשלה, ולכן אין זה הוגן להאשים את המפלגה בקיצוץ. מנכ"ל משרד התרבות, דוד לפלר, מסר כי הקיצוצים נובעים מקיצוצים רוחביים של כל משרדי הממשלה ומהחלטת בית-המשפט על קביעת קריטריונים להקצבות לתרבות. "השר מתן וילנאי אכן ניסה לבטל חלק מהקיצוץ, ואף קיבל הבטחות משר הביטחון ושר התחבורה להעברת 20 מיליון שקל ממשרדיהם למשרד התרבות, ולכן היה עיכוב בהודעה לתיאטראות על הקיצוץ"

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גדי דגון
    נמנעים מהפקות ענק ומהשקעות גדולות
    צילום: גדי דגון
    צילום תיאטרון הקאמרי
    מעדיפים קומדיות ומחזות שמושכים קהל
    צילום תיאטרון הקאמרי
    מומלצים