שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בעקבות לוחמי כיס פלוג'ה
    היום זהו כביש 35 מאשקלון לקרית-גת, עמוס מכמונות וניידות טורדניות, אבל ב-1948 זה היה עורק החיים לנגב וסביבו ניטשו כמה קרבות עקובים מדם. להיזכר במלחמה רחוקה
    בין 'גבעתי' ל'פלוגות' מגבעה 69 לגבעה 138 נגבה ויער המלאכים עוד בסביבה 

    ב-19 ביולי 1948 באה ההפוגה השניה ועשרה ימי לחימה אכזרית הופסקו באבחת עט נובע. דממה מעיקה השתררה על מרחבי הנגב, מלווה באנחות הפצועים שפונו צפונה, בקולות החפירה בבתי הקברות הזמניים שמלאו שמות צעירים, ובידיעה שהעסק עם המצרים לא הסתיים. הוא רק מתחיל.
    ניצנים, יד מרדכי וכפר דרום נפלו תחת התקפות הטנקים, נגבה החזיקה מעמד והמצרים סגרו בטבעת חנק על הנגב הצפוני. 11 יישובים נותרו מנותקים מאספקה והמתווכים שנשלחו מהאום כבר שקלו לשנות את תוכנית החלוקה ולהוציא את הנגב משטח המדינה היהודית. באפיסת כוחות, בלי יכולת לזוז קדימה ואחורה, אחוזים במארג מזוגזג, היו צה"ל והצבא המצרי לפותים בחיבוק קטלני שכולם ידעו שייגמר רע.
    'עיבדיס', 'כרתייה', 'חולקיאת', 'גבעה 69', שמות מיתולוגיים, סימלו בנחלי דם את ההצלחות והכשלונות במערכה.
    חיילי חטיבות גבעתי, יפתח והנגב היו חפורים במשלטים על הגבעות החשופות, לפעמים במרחק של עשרות מטרים מהחיילים המצרים. חום אימים חרך את תעלות המשלטים והפך את בליל הגדרות והפחים לכבשן לוהט. הלוחמים התשושים חיכו ללילות הקרירים כדי לתפוס קצת תנומה.

    בין 'גבעתי' ל'פלוגות'

    המפלצת על הגבעה

    היה זה מאזן אימה שהתמקד כולו סביב נתיב אחד: הדרך מעזה לירושלים. היום זהו כביש 35 מאשקלון לקרית-גת, עמוס מכמונות מהירות וניידות טורדניות, אבל אז - עורק החיים לנגב. דרך רומית עתיקה, שהבריטים סללו לאורכה כביש אספלט צר ומתפתל מוצל בשדרות אקליפטוס. שני צמתים שלטו על התחבורה דרומה ומטבע הדברים הפכו למוקדי ההתכתשות: הצומת המערבי והצומת המזרחי.

    הצומת המערבי הוא 'צומת גבעתי', שמפגיש את כביש מס' 232, שנקרא גם 'הכביש הפנימי', מאשדוד דרך ג'וליס אל יישובי הנגב המערבי ועד למחנות הבריטיים בבארי. מעל הצומת חלשה משטרת עיראק סוידאן, שנקראה גם 'המפלצת על הגבעה'. הצומת המזרחי הוא צומת פלוגות, או בשמה אז פלוג'ה, היום אזור תמים למראה, מוקף חורשות אקליפטוסים הידוע בגין רמזור מעצבן שמפריע לתנועה לזרום לבאר-שבע. אז היה הצומת ממוקם מעט מערבה, במרכז עיירה גדולה, פלוג'ה שמה, שהיתה מרכז מסחרי לכל האזור. בסמוך נבנה מחנה צבאי בריטי ענק ובלבו שדה תעופה. לא רחוק, למרגלות תל ערני, שכן הכפר עיראק אל-מנשייה, שיחד עם פלוג'ה היו השער לנגב. לא בכדי קבעה חטיבה 9 המצרית את המפקדה שלה בבית קומותיים בליבה של פלוג'ה.

    שלושה חודשים שרר השקט במרחבים שננטשו. המקומיים ברחו לעזה, מותירים אחריהם כפרי רפאים עשויים בוץ, משוכות צבר, חורשות שקמים וקצת תרנגולות וכבשים מיותמות. הציפורים חזרו לצייץ בשדות הקמלים, הסתיו עמד בפתח וזמזום הזבובים הטריד את החיילים הבודדים. בעודם מפנטזים על נפלאותיה של תל-אביב, פרחה והבשילה תרבות המשלט כביטוי לבדידותו של החייל הקטן, ערגתו למגע אישה, ההתמודדות עם המוות, החברים שהלכו והניסיון למלא הוד והדר במלחמת חפירות סתמית. שירים כמו 'מה אומרות עיניך', 'אליפלט', 'שיר אפור', ו'משלט עזוב' ביטאו את רוח התקופה. "אחד זוכר את אבא אמא, ספק נרדם ספק הוזה. שני חושב על רות ורינה, ומחבק את הרובה. הו יה משלטי, יה משלטי וכו'".

    חזור למעלה
    מגבעה 69 לגבעה 138

    הצייד הפך ניצוד

    באמצע אוקטובר 1948, לאחר שהמצרים תקפו שיירת אספקה לנגב, שבר צה"ל את חודשי השקט ויצא למבצע יואב, לפריצת הדרך לנגב הנצור. לאחר שההתקפה על עיראק אל-מנשייה נכשלה, החליט מפקד החזית, יגאל אלון, להסיט את מרכז הכובד לצומת גבעתי. כעבור ארבעה ימי לחימה קשים כבשה חטיבת גבעתי את המשלטים לאורך הכביש הפנימי. שברי הצבא המצרי נסוגו לעזה בשעה שצהל המשיך לבאר-שבע. במקביל נכבש אזור בית ג'וברין וכך נותרה חטיבה 9 המצרית לכודה בכיס מוארך ממצודת יואב עד לגבעות ממזרח לקרית-גת. זהו כיס פלוג'ה. יעברו עוד שלושה שבועות וגם מצודת יואב תיכבש, וכך יושלם הכיתור סביב המצרים. הצייד הפך לניצוד, מלחמת הג'יהאד המקודשת הפכה לקרב הישרדות במצור בתנאי חורף קשה ורטוב.

    צריך לומר לזכותם של 3,000 החיילים המצרים, שלמרות שקיבלו פקודת נסיגה הם סירבו והחליטו להישאר ולדבוק במשימתם. אספקה קיבלו בהצנחה מהאוויר ובאמצעות הברחת שיירות גמלים מחברון.

    במהלך דצמבר 48' נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים להכניעם, אך אלה נכשלו תוך גרימת אבדות קשות. מפקדיה הגאוותנים של חטיבת העילית (בתוכם גם נשיא מצרים לעתיד, גמאל עבד אל-נאצר) סירבו להיכנע ובקושי הכירו במפקדי צה"ל כצד למו"מ. כעבור ארבעה וחצי חודשי מצור ניאותו להתפנות במסגרת הסכמי רודוס.

    אתרי קרבות משוקמים

    הנגב הצפוני פורח עכשיו במרבדי כלניות ופרגים ומציג שילוב נפלא של גבעות כורכר, חורשות אקליפטוס ואורן, שטחי חקלאות, נוף משוכות צבר, עצי שקמה ואדמת לס צהובה שמצמיחה עשב שדה ירוק ורענן. לאחרונה השלימה קק"ל, יחד עם עמותת גבעתי, את שיקומם של אתרי הקרבות: נסללו דרכי גישה נוחות והוצבו שלטים ובהם הסברים מגוונים. כך נוצר מרחב שלם שבו אפשר לתכנן טיול בין המקומות, לספוג מעט מורשת, לחלוק כבוד ללוחמי 48' וגם לבלות בכיף עם כל המשפחה בפינוקים הרבים שמציעה הסביבה. מומלץ להתחיל בצומת אשכולות בכניסה לכביש 232 מכביש אשדוד-אשקלון (מול הכניסה לניצנים).

    גבעה 69 נמצאת כקילומטר מזרחית לצומת אשכולות. המשלט המפורסם חלש על הכביש ואפשר לזהות אותו לפי שלושת מגדלי המים העגולים והמוזרים שבראשו. שקט פסטורלי נסוך על חורשת האורנים ושרידי החפירות אינם משכיחים את אחד הקרבות הטראומתיים של התקופה. היה זה קרב אבוד מראש של פלוגה קטנה מול כוחות שריון וארטילריה גדולים, שממחיש את העדיפות של צבא הפלישה.

    מעט דרומה לצומת הודיה, על כביש 232, התקינה קק"ל חניון יפהפה מתחת לעצי שקמה רחבי צמרת. בין משוכות צבר של הכפר ההרוס ג'וליס יש שילוט ואבן הנצחה. פינת חמד להתענגות על כוס קפה וסנדוויץ'.

    חרגולים ומשוריינים

    לגבעת ארנון (גבעה 113) ממשיכים דרומה על כביש 232. הכניסה מעט צפונה מצומת גבעתי, לפי השילוט. זהו המשלט המצרי המרכזי ששלט על הצומת והיה הראשון שנכבש במבצע יואב. במקום אנדרטת הנצחה של גדוד 51 ופינות תצפית נהדרות לכיוון מצודת יואב, קיבוץ נגבה ומרחבי הנגב. הגבעה מנציחה את שמו של יעקב ארנון, סגן מפקד הפלוגה שנפל בקרב ובכיס חולצתו נמצא מכתב להוריו למקרה שלא ישוב.

    ממשיכים על הכביש 5.5 ק"מ, בצומת גבעתי פונים דרומה, ולפי השילוט פונים מערבה על דרך עפר עוד 1.5 ק"מ עד למגדל התצפית ואנדרטה בגבעה 138. משלטי חוליקאת, היושבים על רכס הכורכר, היוו את הביטוי העז ביותר לקרבות הפריצה לנגב. המשלטים עברו מיד ליד תוך קרבות פנים אל פנים והקזת דם.

    שמורת גברעם מאופיינת בתוואי נוף נהדרים המזכירים במעט את דרום איטליה - שילוב של מטעים, חורש טבעי ודרכים לבנות. מהאנדרטה של חטיבת הנגב נשקף נוף מרהיב לאשקלון, שפלת החוף ומבואות עזה. טיול על השבילים בסביבה יפגיש אתכם בחרגולים לשאיבת נפט ושרידי משוריינים מצריים. לאורך הכביש יש עוד כמה אנדרטות של חטיבת גבעתי.

    חזור למעלה
    נגבה ויער המלאכים

    גבורת נגבה

    על כביש 35 יושבת עיראק א-סוידאן, משטרת טיגארט מבוצרת היטב שנבנתה על ידי הבריטים.

    המשטרה הפילה אימה על כל סביבותיה וכונתה גם 'המפלצת על הגבעה'. שבעה נסיונות כיבוש נכשלו במחיר דמים גבוה. לבסוף היא נכבשה על ידי חטיבה משוריינת 8 בפיקוד יצחק שדה. שמה של המצודה הוסב לזכרו של מפקד נגבה שנפל, יצחק דובנו, ששמו המחתרתי היה 'יואב'. היום תוכלו לבקר במקום במוזיאון גבעתי ובאתר הנצחה מרכזי לחללי החטיבה וסיירת שקד.

    מול המשטרה, בכניסה לחמי יואב, ניצב אובליסק עשוי גרניט לזכר חללי "מערכת פלוג'ה", כפי שכונתה על ידי המצרים. האנדרטה הוקמה בשנות ה-70 במסגרת הסכמי השלום.

    קיבוץ נגבה הוא אחד הסמלים המוכרים של מלחמת העצמאות, בזכות עמידתם האיתנה של מגיניו. הקיבוץ פונה מהנשים והילדים ותושביו נשארו להגן עליו יחד עם חיילי גבעתי. במקום מוזיאון פתוח הכולל מספר תחנות, שהבולטות בהן הן שחזור 'חומה ומגדל', טנק מצרי שנלקח שלל ומגדל המים המנוקב, שהפך סמל לעמידת הגבורה ואף הונצח על בול. אפשר להגיע ממצודת יואב על כביש פנימי.

    על המשלט יושבת עיר

    ב-28 בדצמבר 1948 ניסתה חטיבת אלכסנדרוני להכניע את המצרים הנצורים בכיס. זה היה אחד הקרבות הקשים, הצובטים בלב, שאינם נותנים מנוח, ולכן ציון דרך שחובה לעצור בו. הפלוגה הדתית מגדוד 33 כבשה בקרב לילי את הכפר עיראק אל-מנשייה, אך מיד עם בוקר הותקפה על ידי גדוד משוריין מצרי. 87 הלוחמים כותרו בין בתי הכפר ונהרגו בקרב.

    נכנסים לקרית-גת בכניסה הראשית, פונים ימינה בצומת הראשון ומגיעים לאנדרטה עשויה מתכת גסה וזועקת כפצע פתוח. הנוף הפסטורלי הניבט בין הבתים אינו יכול להשכיח את מחיר המלחמה. זה אולי המקום היחידי העונה לשורות שירו האלמותי של חיים חפר: "היום דבר אין להכיר, על המשלט יושבת עיר - אולי בזכות אותם זמנים".

    ממשיכים מקרית-גת על כביש 35 ומול אזור התעשייה אפשר להבחין בתל ערני ובשרידי הכפר עיראק אל-מנשייה, בו התחולל הקרב הנורא. ליד הכביש מצבת סלע. עוד 4 ק"מ מזרחה, ומגיעים למשלטים שסגרו על הכיס ממזרח. כאן תמצאו את יער המלאכים - נקודת פיקנוק ושעשוע לכל המשפחה. היער לא גדול, אך מספק את כל מגוון הפעילויות הנחוצות להוצאת אנרגיית נופש.

    במרכז בית יערן, שנבנה על ידי קק"ל ובו מגדל תצפית ושירותים. אטרקציה מעניינת היא גינת צמחי תבלין לקטיף חופשי. עוד במקום: חניון נופש פעיל ובו מתקני משחקים, בית-כנסת עתיק משוחזר, כבשן סיד, שביל רגלי בין גתות עתיקות ומסלולים לטיולי אופניים. באביב, כמובן, שפע רקפות, אורניות ופרחי העונה.

    להרפתקנים הכשירה קק"ל דרך עפר סלולה מגבעת גד ויער אמציה לאורך נחל אדוריים, עד חירבת מאחז וכביש באר-שבע. בחורף, מתאים לרכב שטח ובאביב גם למכוניות פרטיות. זהו האזור דרכו ניסו המצרים לקיים את הקשר עם חברון. בין המרחבים הירוקים התחוללו מספר קרבות, בעיקר על ידי חטיבת הנגב. המסלול מציע מערות פעמון, בארות, משטחי כלניות וירק עד האופק.

    חזור למעלה
    עוד בסביבה

    פינוק: 'חמי יואב' - שכשוך חמים במחירים עממיים בהחלט. מרכז הבריאות מציע מיני-מסאז', שיאצו, פילינג ושאר פינוקים. טל' 6721140-08.

    אוכל: 'כרמים - קפה מסעדה'. חידוש גסטרונומי מרענן במושב סגולה על כביש באר-שבע. דני ויפרח מארחים על תפריט כפרי, כולל עסקיות. טל' 8505859-08.

    ילדים: 'פארק שעשועים לכיש'. טל' 6818818-08.

    אירוח כפרי: קיבוץ גלאון (6872410-08), קיבוץ גת (6871215-08), עין-צורים (קיבוץ דתי, 8588318-08).

    אינפורמציה: קק"ל (550-350-800-1), תיירות יהודה (8502240-08), בית גבעתי (6758272-08), נגבה, מוזיאון פתוח (6774312-08).

    חזור למעלה
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: דובי זכאי
    גבעה 113. תצפית נהדרת על מרחבי הנגב
    צילום: דובי זכאי
    צילום : ארכיון הצילומים של קק"ל
    יער המלאכים. צמחי תבלין לקטיף חופשי
    צילום : ארכיון הצילומים של קק"ל
    צילום: דובי זכאי
    חמי יואב. אובליסק במסגרת הסכמי השלום
    צילום: דובי זכאי
    מומלצים