14 הערות ישראל למפת הדרכים

תוכנית "מפת הדרכים" לשלום במזרח התיכון הוגשה לישראל רשמית ב-30 באפריל 2003. ממשלת ישראל אימצה אותה ב-25 במאי, ברוב של 12 תומכים מול שבעה מתנגדים. אולם ממשלת ישראל קבעה גם כי יישום התוכנית יהיה בכפוף ל-14 הערות-הסתייגויות של ממשלת ישראל בנושאים מדיניים וביטחוניים. הבית הלבן לא הסכים להכליל את ההערות במפת הדרכים - אבל הבטיח להתייחס אליהן ברצינות. אלה 14 ההערות הישראליות:
1. בתחילת התהליך, במהלכו וכתנאי להמשכו, יישמר השקט. הפלסטינים יפרקו את ארגוני הביטחון הקיימים, יקיימו רפורמה ביטחונית במהלכה יקומו ארגונים חדשים שיילחמו בטרור, באלימות ובהסתה (הפסקת ההסתה צריך להיעשות מיד והרש"פ צריכה לחנך לשלום). ארגונים אלה יקיימו סיכול אמיתי של טרור ואלימות על ידי מעצר, חקירה, סיכול והכנת הקרקע המשפטית למטרות של חקירה, שפיטה וענישה. בשלב הראשון של התכנית וכתנאי למעבר לשלב השני הפלסטינים יסיימו את פירוק ארגוני הטרור (חמאס, הג'יהאד האיסלאמי, החזית העממית, החזית הדמוקרטית ומנגנונים נוספים) ותשתיתם, איסוף הנשק הבלתי חוקי ומסירתו לצד שלישי לשם הוצאתו מהאזור והשמדתו, הפסקת הברחות הנשק והפסקת ייצור הנשק בתחומי הרשות הפלסטינית, הפעלת שרשרת הסיכול והפסקת ההסתה. לא יהיה מעבר לשלב ב' ללא סיום המלחמה בטרור. התכניות הביטחוניות שיושמו יהיו תכניות טנט וזיני (במסגרת מפת הדרכים לא יוכנס, כי שנעשה במסגרת ההדדיות, כי על ישראל להפסיק את האלימות וההסתה נגד הפלסטינים).
2. ביצוע (performance) שלם יהיה התנאי להתקדמות בין שלב לשלב וכן תאני להתקדמות בתוך השלבים. התנאי הראשון להתקדמות הוא הפסקה מוחלטת של הטרור, האלימות וההסתה. המעבר משלב לשלב יהיה רק לאחר יישום מלא של השלב שקדם לו. ההתייחסות לא תהיה ללוח זמנים אלא ללוח ביצועים (לוחות זמנים ישמשו כסרגלי ייחוס).
3. יצירת הנהגה חדשה ברשות הפלסטינית במסגרת קידום הרפורמות השלטונית. יצירת הנהגה חדשה היא תנאי למעבר לשלב ב' של התכנית. במסגרת זו יתקיימו בחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית לאחר מו"מ עם ישראל ובתיאום עמה.
4. מנגנון הפיקוח: יהיה בניהול אמריקאי. עיקר פעולת הפיקוח תתמקד ביצירת ישות פלסטינית אחרת ובבחינת ההתקדמות בתהליך הרפורמות האזרחיות ברש"פ. הפיקוח יהיה על בסיס מקצועי בלבד ובחתך נושאי (כלכלי, משפטי, כספי) ללא מנגנון כולל ואחוז ההחלטות המהותיות יישארו רק בידי שני הצדדים.
5. אופי המדינה הפלסטינית הזמנית ייקבע במו"מ בין הרש"פ לבין ישראל. למדינה הזמנית יהיו גבולות שאינם קבועים, הריבונות תהיה מוגבלת, תהיה מפורזת לחלוטין ללא כוחות צבא ורק עם כוחות משטרה וביטחון פנים, המוגבלים בכמות ובחימוש. המדינה תהיה נטולת כוח להתקשר בבריתות הגנה או שת"פ צבאי. יהיה המשך פיקוח ישראלי על הכניסות והיציאות לאנשים ולמטענים ועל המרחב האווירי והמרחב האלקטרו מגנטי.
6. הדגשת זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית אליה תיאסר שיבת פליטים פלסטינים, כולל הצהרה פלסטינית בדבר ויתור על זכות השיבה.
7. סיום תהליך יוביל לקץ התביעות וסיום הסכסוך.
8. ההסדר העתידי יושג באמצעות הסכמה ומו"מ ישיר בין הצדדים, על פי החזון שהתווה הנשיא בוש בנאומו מה 24.6.
9. לא יהיה כל עיסוק בסוגיות הקשורות בהסדר הקבע. בין היתר לא תידון ההתיישבות באיו"ש (למעט הקפאת התנחלויות והמאחזים הבלתי חוקיים), מעמד הרש"פ ומוסדותיה בירושלים או כל סוגיה אחרת אשר במהותה היא עניין להסדר הקבע.
10. ביטול כל התייחסות להחלטות בינ"ל או אחרות (1397, היוזמה הסעודית והיוזמה הערבית שאומצה בבירות). ההסדר שיבוסס מכוח הסכמה למפת הדרכים הוא הסדר אוטונומי השואב את כוחו מעצמו. ההתייחסות צריכה להיות רק להחלטות 242 ו 338 והיא תהיה אך ורק כמתווה לניהול מו"מ בעתיד, לעניין הסדר הקבע.
11. קידום תהליך הרפורמות ברש"פ: תוגדר חוקה זמנית פלסטינית, תוקם תשתית משפטית פלסטינית ויחודש השת"פ עם ישראל בתחום זה. בתחום הכלכלי יימשך המאמץ הבינלאומי לשיקום הכלכלה הפלסטינית. בתחום הכספי יהיה קיום מלא של ההסדר האמריקאי - ישראלי - פלסטיני כתנאי להמשך העברת כספי המס.
12. פריסת צה"ל בקווי ספטמבר 2000 תהיה בכפוף לקיום האמור בפסקה 4 (שקט מוחלט) ותעשה בשינויים המתחייבים מאופי הנסיבות החדש והצרכים החדשים שנוצרו עקב כך. יושם הדגש על החזרת הסמכויות והאחריות האזרחית כפי שהיו בספטמבר 2000 ואל על פי מצב הכוחות בשטח כפי שהיה אז.
13. בכפוף לצרכי הביטחון, ישראל תפעל להחזרת החיים הפלסטינים לפסים נורמליים: קידום המצב הכלכלי, טיפוח קשרי מסחר, עידוד וסיוע לפעילות הגופים ההומניטריים המוכרים. במסגרת הסוגיה ההומניטרית לא תהיה התייחסות לדו"ח ברטיני כמסמך יסוד מחייב.
14. מדינות ערב יסייעו לתהליך על ידי גינוי פעולות הטרור. לא ייעשה הקשר בין הערוץ הפלסטיני לערוצים אחריים (סורי- לבנוני).