מה קרה לבייבי ג'יין?

כששרלוט, אמילי ואן ניסו לשתף פעולה וכתבו יחד ספר שירים, הן הצליחו למכור בדיוק שני עותקים מן המהדורה היחידה שלו, הגם שעשו בחוכמה ובחרו בשמות עט גבריים, כדי להימנע מראש מן הדעות הקדומות של מבקרי הספרות של ימיהן, כולם גברים, שלא נהנו לראות שמות נשיים בדפוס. עלמות נחושות פחות היו מפסיקות לכתוב, אבל בהוורת' – ביתו של איש כמורה כפרי בו גדלו – הערבים היו ארוכים והשממון היה רצחני, והן הפכו לסופרות. בין היתר, כדי שיוכלו לשלם את החובות של אחיהן היחיד, אמן מיוסר שהתמכר לאופיום.
אן היתה הפחות טובה מבין השלוש. שרלוט חיברה את רב המכר הענק "ג'יין אייר", ואמילי כתבה את "אנקת גבהים", ועד היום השמות של שתיהן הם שמות נרדפים ל"רומן ויקטוריאני". נקוד קידה לג'יין תחילה – ופגישה מחודשת עם הית'קליף – בשבוע הבא.
ילדה יתומה שהוריה ירדו מנכסיהם נזרקת לפנימיה בידי דודה רשעה, עוברת מסכת התעללויות, גדלה להיות סקרנית ואינטליגנטית, מחפשת עבודה כמורה פרטית ואומנת ומוצאת חניכה דוברת צרפתית בבית אחוזה מבודד ומלא סודות, מתאהבת באציל שהוא בעל הבית – רוצ'סטר הסוער והגחמני - ולא מראה לו עד כמה היא מיוסרת כשהוא מזמין הביתה את האצילה מן האחוזה הסמוכה ומחזר אחריה, מצילה את חיי האציל – רגע: האם אנחנו בטלנובלה ארגנטינית עמוסה במיוחד? כן, ואולי לא: נמשיך ונבדוק:
המורה הפרטית יודעת-לא-יודעת שהבית מלא סודות, אבל דעתה מוסחת כשרוצ'סטר מתחיל לחזר אחריה, והיא נעתרת לו בסופו של דבר, והם עומדים להינשא בפני הכומר בכנסיה ואז מתגלה אחיה האובד של אשתו הראשונה של רוצ'סטר שמגיע לכנסיה פונקט ברגע הקובע ומונע את הנישואין אחרי שמתברר כי פגש את דודה האובד של ג'יין אייר באי מדיירה וכך נודע לו על מה שעתיד לקרות, וג'יין נחשפת לאמת האיומה מכל: שרוצ'סטר נשוי למטורפת מסוכנת הכלואה בבית האחוזה וכבר ניסתה להרוג אדם או שניים.
אז ג'יין בורחת מן הבית ולא משאירה כתובת, וכיוון שאין לה כסף, קשרים או מכרים, היא נאספת בידי משפחה טובת לב של שתי אחיות ואח כומר שמתחיל לחזר אחריה בעוד היא מקימה בית ספר לבנות איכרים. מאוחר יותר יתברר ששלושת האחים הללו הם בעצם בני דודה האבודים, ושהדוד ממדיירה השאיר ירושה שהיא מחלקת שווה בשווה בין הבני דודים לבין עצמה, והיא מסרבת להצעת הנישואין של הבן-דוד כי היא ממש לא רוצה לחיות חיים ללא תשוקה כאשת מסיונר בהודו, ואז פת-אום מתברר שרוצ'סטר אותו כמובן לא שכחה הוא כעת נכה וגם עיוור, כי אשתו המטורפת שרפה את הבית. ג'יין מייד חוזרת אל האחוזה, מתחתנת עם רוצ'סטר, הראייה שבה לעין אחת שלו ובעמוד האחרון של הספר השניים חובקים בן. נכון טלנובלה? אז זהו, שבכלל לא.

אהבה מעבר לאחוזה

הקסם המתמיד של "ג'יין אייר" נובע מן התעתוע. לכאורה, ולפחות על פי התיאורים המדוקדקים והשנונים של הדמויות ושל המרחב הגיאוגרפי המצומצם בו הן פועלות, אפשר היה לחשוב שאנחנו מצויים במחוזות ריאליסטיים לגמרי, כמעט בטריטוריה של דיקנס. אבל בכל פעם שהשכנוע הפנימי שלנו מתעמק והולך, יוצרת שרלוט ברונטה פיתול עלילתי שכולו פנטזיה, שאנחנו יודעים כי הוא די בלתי אפשרי אבל מוכנים לקבל אותו – מפני שהפיתול הזה משמש רק כרקע למה שחשוב באמת בספר, והוא מאבק רעיוני ופסיכולוגי בין שתי דמויות שמייצגות עולמות שונים לחלוטין.
ג'יין היא לא רק מורה חסרת פרוטה ובת למעמד נמוך כמעט כשל המשרתים של האחוזה, לא רק יצור מוסרי לעילא ואישה שניחנה בכושר מדהים לדכא את תשוקותיה, אלא גם דמות-מופת – במובן המקורי של המילה – שמייצגת בחשיבתה ובפעולותיה את תפיסת העולם הקלסיציסטית: היא שואפת לחיות חיים שקולים והגיוניים והגונים, ולשזור אל תוכם אהבה שתתנהל על מי מנוחות – והיא משלמת על כך מחיר כבד.
ורוצ'סטר הוא ההיפך הגמור. הוא הרומנטיקן חסר התקנה, האיש שסערת נפש מתמדת מלווה אותו כגלימה לכתפיו, האיש שתשוקותיו ומאווייו הם המדריכים הרוחניים היחידים שלו בחיים – האיש רוצה הכל, עכשיו וכאן, ויהי מה.
וכשג'יין מרשה לעצמה להתאהב בו, הקונפליקט הבלתי נמנע בין שני העולמות הללו מסתיים בעצם בניצחון גדול שלה. היא עצמה מופיעה בספר הזה כאשה שמודעת היטב להליכות נפשה שלה – בניגוד לרוצ'סטר, שרק מתוודה על קיומה של הנפש שלו אבל באמת אין לו מושג מה קורה בה. לפחות מחצית מן הספר מוקדשת לנסיונות המאד מוצלחים של ג'יין "לתרבת" את רוצ'סטר. ללמד אותו מתינות, לשמש לו כמופת של רוגע – בקיצור, לגרור אותו בציציותיו אל תוך תפיסת העולם הקלסיציסטית של ג'יין, שבה תחושת חובה, כבוד והגינות קודמים לסערות נפש, והתבונה קודמת לכל – וגם מנצחת.
אז מה שנראה מלכתחילה כסיפור מאד פשוט על יתומה ענייה וטובת לב שמתחתנת עם אהובה אחרי שהוא נהייה נכה, הופך בקריאה למאבק איתנים בין שני עולמות מנוגדים לגמרי, ולנצחון מוחץ של שביל הזהב. אם אינכם מאמינים בתקפותו ובעוצמתו הספרותית של הניצחון הזה, סימן שצפיתם ביותר מדי טלנובלות בזמן האחרון, והגיעה העת לחזור לקריאה.