"את הנשמה נתתי למדינה, אבל לאף אחד לא אכפת"
שני פנסיונרים של צבא הקבע, סגן אלוף ונגד, כועסים על העליהום שעשו נגדם ונגד התנאים שלהם. לדבריהם, לא ניתן להשוות את עבודת אנשי צבא הקבע לאף עבודה אחרת
במסגרת תקציב המדינה לשנת 2004 מתכנן האוצר קיצוץ עמוק בתקציב הביטחון, ופגיעה בתנאי אנשי הקבע והפנסיונרים של צה"ל. ynet אפשר לשני פנסיונרים של צבא הקבע, נגד וסא"ל, להגיב לטענות הנשמעת כלפי אנשי הקבע. לשניהם יש בטן מלאה והרבה מה להגיד.
כואב לכם?
בוודאי, אומר הנגד, כיום בן 55 שהשתחרר ב-1988, כשהיה בן 40. "את הנשמה נתתי למדינה, אני אומר לך, אבל היום אף אחד לא זוכר את זה ולאף אחד לא אכפת. היום הרבה יותר נוח להשמיץ.
"'עבדתי' בצה"ל עד גיל 40 (עם הפסקה באמצע) ואני זכאי לכ-38% פנסיה, שהם כיום 2,761 שקל. בצבא הייתי איש בטחון שדה בחיל האוויר – בתפקיד שנקרא 'ג'ובניק' – אבל בקושי הייתי בבית, ועד היום ילדיי טוענים כי יש להם חסך אב. השתחררתי בדרגת רס"מ (רב סמל מתקדם). אשתי אף היא היתה אשת קבע בצה"ל. כיום, לאחר שפוטרתי מעבודתי כקצין בטחון בחברת מזון, בעקבות התייעלות, אנו מתפרנסים ממשפחתון שפתחה אשתי בביתנו.
"בכירי האוצר טוענים כי אנשי צבא הקבע מרוויחים משכורות עתק והפנסיונרים חיים אחרי הפרישה כמו מלכים. אני מזמין את אנשי האוצר לבקר פעם אחת בסניפים של צוות (ארגון גמלאי צה"ל) ולראות את כמות האנשים הבאים בכדי לקבל עזרה כלכלית, הלוואות והפניות לגורמי סיוע. גם אני צריך לקחת הלוואות כדי לגמור את החודש, ולאחר ניכוי ההלוואות הפנסיה שלי עומדת על 975 שקל ושל אשתי על 552 שקל – מזה לעשות עניין? את זה לקצץ עוד?
"פקידי האוצר, יושבים בלשכות ממוזגות, מקבלים רכב, נהג ומזכירה, נהנים ממשכורות של מנכ"לים ומותחים ביקורת על אותם אנשים שעובדים בשעות לא שעות, לפעמים 24, 36, 48 שעות ברציפות, בלי לקבל שעות נוספות ובלי לקטר.
אז איך אתה מסביר את זה שהתלבשו עליכם?
"אנחנו, בצה"ל, לא עובדים. אנחנו משרתים. ולכן הכי קל לטפס עלינו. אין לנו ועד עובדים, איננו יכולים לשבות, אנחנו לא יכולים לנקוט בשביתות איטלקיות, עבודה לפי הספר או כל מיני תרגילים של מגזרים אחרים. אנו ממלאים פקודות, ואין לנו אפשרות לסרב. למה האוצר לא מטפל באנשי בנק ישראל, או בעשרת המנכ"לים שיושבים באוצר, אלא נטפל לאותם אנשים שמשרתים את המולדת? למה? אני אגיד לך למה. כי אנחנו חלשים.
"בצבא אין 'פקידים מקצועיים' בקבע. יש אנשים שעושים תפקידי מטה, תפקידי רוחב, כחלק ממסלול ההתקדמות שלהם. ונכון חלקם עובדים מ-8 עד 5 בקריה. אבל מישהו יודע איפה הם היו לפני הקריה? מה יהיה התפקיד הבא שלהם? כמה לילות הם העבירו ללא שינה? כמה לילות הם עוד ילונו בבסיסים? אשתי. שהיתה נגדת בכירה בצה"ל, בתפקיד אחראי בחיל הקשר – ג'ובניקית – נסעה בכל הארץ לעשות ביקורות באוטובוסים ובטרמפים, לא ברכב.
"אנשים שוכחים שהשחיקה בתפקידים בצה"ל היא רבה. את התפקיד האחרון שלי עשיתי במשך 10 שנים, וזו הסיבה שפרשתי. איפה ישנם עוד אנשים שעושים את אותה עבודה 10 שנים? בדיעבד, זו היתה טעות לפרוש, כי קשה היום מבחינת עבודה, וגם תנאי הפרישה שקיבלנו היו גרועים, אבל פשוט לא יכולתי יותר.
"קשה לי להבליג"
גם לסגן אלוף (מיל.) חיים עצמון, חבר צוות – ארגון גמלאי שירות הקבע בצה"ל, כואב. "קשה לי להבליג ועוד יותר קשה להיות צודק מול מסע ההסתה נגד משרתי שירות הקבע בצה"ל ונגד אלה שסיימו שנות שירות וארוכות. אם למדינה אין היום כסף לשלם למי ששירתו אותה כל שנותיהם בנאמנות, שתאמר זאת בגלוי, ולא תעסוק בהשחרת פניהם של משרתי צבא קבע ותציג נתונים מגמתיים שמקוממים את הציבור נגד משרתיו.
"יותר ממחצית ממשרתי צבא קבע מקבלים משכורת ברמה של השכר הממוצע במשק. בצה"ל אין חישוב של שעות נוספות ואין תשלום עבור תורנויות. אילו היו בצה"ל תשלומים בגין שעות נוספות ותורנויות היה השכר מרקיע שחקים.
עצמון הוסיף, כי הוא ועוד רבים כמותו בדרגת סגן אלוף, לא מכירים ולא ראו מעולם את הסכומים הדמיוניים המיוחסים להם. "התגייסתי לצה"ל בשנת 1950 והשתחררתי בשנת 1974 עם 47.66% קצבה. אני מקבל היום פנסיה של 5,878.14 שקל מדי חודש. מניין צצה האגדה על גמלה של 9,000 שקלים?
"אין שום רבותא בכך שאדם משתחרר מוקדם. שכירים פורשים לפנסיה בגיל 65, לעומת זאת, איש צבא קבע נזרק לרחוב בגיל הקריטי ביותר לחייו. אנשי צבא קבע אינם מלקקים דבש, הם חיים רוב זמנם מחוץ לבית, נודדים עם משפחותיהם ממקום למקום תוך פגיעה במרקם העדין של המשפחה. לא באנו לבכות על התנאים המפלים, אבל למה צריכה הממשלה לשסות בנו את העם שבו אנו יושבים כיום?".
לפנייה לכתב/ת 
