נשים קטנות
"סקס והעיר הגדולה" חוזרת אלינו עם עונה אחרונה. ארבע החברות שסירבו להתבגר, וחשבו שאופנה היא חזות הכל, יצאו מהאופנה. הגר ינאי מרוצה
יש אירוניה מענגת בכך ש"סקס והעיר הגדולה" עומדת לרדת מהמסכים אחרי העונה הנוכחית שעולה הערב בערוץ 2. הסדרה שעוסקת באופנה יוצאת מהאופנה. איזה צדק פואטי! עכשיו הזמן לגלות שמעולם לא אהבתי את "סקס והעיר", שמעמידה פנים שהיא מטפלת ביחסי גברים-נשים, בעוד שעניינה האמיתי הוא משהו אחר לגמרי: שפה, קודים והתקבלות בחברה מצליחנית ואכזרית.
אין זה מקרה שבנוסף לצייד גברים, התחביב העיקרי של גיבורות הסדרה הוא אופנה. אופנה אינה בגדים שנועדו לחמם ולהיות נוחים, וגם לא אוכל שנועד להזין. אופנה היא צופן חברתי מורכב להפליא, שמשתנה מדי רגע, ונכון לשים ללעג את מי שטועה בו. במקביל, העיסוק המרכזי של "סקס והעיר" איננו מציאת אהבה, אלא ניסוח הסמנטיקה המורכבת של משחקי חיזור על רקע הקוד העירוני הניו-יורקי המחמיר: מה לומר, איך לומר, מה לעשות והיכן להיראות. הקוד הזה רחוק שנות אור מכל רגש ספונטני.
העונה השישית של "סקס והעיר" נפתחת בתחושת דז'ה-וו חריפה. מה השתנה מאז העונה הראשונה? כלום, בעצם. הדיאלוגים עדיין שנונים בצורה מלאכותית ולוקח זמן להסתגל אליהם. שוב הבנות מסתבכות במבוכי הסמנטיקה של המשחק הגדול. האם כדאי לדון עם הפרטנר על סקס כושל? איך רומזים לחבר שיפסיק לפטפט על האקסית שלו? מה הן ההגדרות של סקס טלפוני? מה אפשר ללמוד על גבר שמדבר רעות על חברתו הקודמת? אלו אינן שאלות של רגש, אלא של שפה.
לטובתה של מירנדה ניתן לומר שעברה את השינוי הגדול מבין כל הבנות, והפכה במהלך הסדרה לאם. שרלוט אמנם התחתנה והתגרשה, אך נשארה בדיוק אותה פראיירית, ילדה טובה מדי, שמאוהבת מעל אוזניה בעורך-הדין המגולח הארי גולדנבלט, בעל סקס אפיל של ביצה קשה. סמנתה היא אותה סמנתה, דמות קריקטורית שטוחה לחלוטין (אם כי לא מבחינה פיזית), הממוקדת כטיל שיוט לעבר אורגזמתה הבאה. במשך העונה (והנה ספויילר קטן), אומרות השמועות, יזכו אותה התסריטאים, כפרס חינוכי על מעלליה, בסרטן השד.
וקארי? אותה קארי. הילדה לא התפתחה, רק הזדקנה. האם תובנותיה המנוסחות בלפטופ השתכללו? נדמה שלא. הן היו יכולות להיות משובצות בכל אחת מן העונות הקודמות.
חבר מכוכב אחר?
ביג חוזר לחייה של קארי. בפרק 77 היא מתקשרת אליו, ומוצאת אותו מתרחץ.
"אני נרגע באמבט חם," אומר ביג.
"תתבייש, אמבט חם היא כזאת קלישאה," נוזפת קארי.
"לא," מתקן אותה ביג. "ג'קוזי היא קלישאה. אמבט חם זה רטרו."
ורטרו זה שיא האופנה, כמובן. דומה שקארי מאוהבת במנהטן שלה ובחוקיה הבלתי כתובים לפחות במידה שהיא מאוהבת בביג. חבר שאיננו כשיר חברתית, הוא במנהטן של קארי לא חבר. ובכך "סקס והעיר" מזכירה דווקא סרטים כמו "עידן התמימות" ו"בית האשליות", שמתארים את השמרנות העצומה של החברה הניו-יורקית בסוף המאה התשע-עשרה.
מה שמפתיע בארבע הגיבורות, שבעודן מודעות להפליא לכל ניואנס של תיקי היד שלהן, הן חסרות כל מודעות לכך שהן שחקניות בשדה חברתי שגודלו כגודלה של עירן. הן אינן מודעות לריקנות הבסיסית של המשחק, ולכוח הבלתי מוצדק שהן מעניקות למערכת החוקים שלפיה הן משחקות. הן אינן נשים מתוחכמות ושנונות, כפי שאנחנו אמורים להאמין, אלא ילדותיות ונאיביות, ומאוד קונפורמיות.
מעניין לציין שבספרה המקורי של העיתונאית קנדיס בושנל, שעליו מבוססת הסדרה, המצב שונה. בושנל מבטאת אירוניה מרירה כלפי העיר וחוקיה האכזריים. לצד זוהר והצלחה, היא מציגה חיים של תסכול ועצב, אולם עם המעבר לטלוויזיה נמחקו האירוניה והעצב, ונשארה בונבוניירת שוקולדים נוצצת.
כל כך מסובך לאהוב?
גם כשלא אוהבים את "סקס והעיר", קשה להתעלם מההשפעה התרבותית העצומה שלה. מאז עלייתה בארץ, הסדרה תרמה לבום תקשורתי של עיסוק ביחסים בינו לבינה, החל מדנה מודן וקארין ארד, ועד תוכניות טלוויזיה רבות וטורי עיתונות כיום. נדמה שכולנו, אפילו בניגוד לרצוננו, למדנו הרבה על השפה של החיזור. הבעיה שבעקבות הסדרה נוצר גם מיתוס שהשפה הזו משמעותית מדי, שאי אפשר בלעדיה, ושהיא כה סבוכה ומורכבת, עד שכמעט אין דרך לצלוח אותה בדרך לקשר אמיתי. הסדרה היתה חייבת ליצור מיתוס כזה, כדי להצדיק מדוע איננה נגמרת אחרי שלושה פרקים. אבל היי, האם העניינים באמת כאלו מסובכים?
לכולם ברור למה "סקס והעיר" יורדת. הגיבורות שלה אינן מסוגלות להתבגר. הן פאתטיות, כמעט בנות ארבעים, ועדיין עסוקות בשעשועים, שבשלב זה נראים עליהן טבעיים כמו הציצים של פמלה אנדרסון. לרוע מזלן הן לכודות. הן אינן יכולות לחזור בתשובה, ולהודות שלא משנה איך הגבר נראה, כמה הוא שנון ומי תופר לו את החליפות, העיקר לאהוב, לוותר, לקבל, להקים משפחה, ללדת. הודאה כזו תהפוך אותן במיידית לפשוטות כמו לחם, ותהווה בגידה נוראה בעונות קודמות של קוויאר וקוקטייל קוסמופוליטן. אי לכך נגזר עליהן להיות מסולקות מהמסך. אולם החשד שלי הוא שהבנות יושלכו לא בגלל שסקס והעיר נמאסה, אלא להיפך. אנחנו רוצים להמשיך להאמין בחיים של חיזור נצחי מפואר ומשעשע, שאיננו מוביל לשום מקום. את העדויות המרשיעות שהשיטה לא עובדת - צריך לסלק לאלתר.
לפנייה לכתב/ת 
