שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בעקבות באפלו ביל
    האיש שסימל את אמריקה של סוף המאה ה-19 פעל באזור וויאומינג והותיר עיר הקרויה על שמו. לא רחוק ממנה תוכלו לטייל בנוף מופלא ולסייר בזירת הקרב ההיסטורי בליטל ביגהורן

    ראו את כל הפרקים בסדרה 'חוצה אמריקה' בסוף הכתבה

     

    אם הייתם שואלים מישהו באירופה בסוף המאה ה-19 איזה אמריקני הוא מכיר, קרוב לוודאי שהשם הראשון שהיה עולה על דעתו הוא 'באפלו ביל'. מופע הקרקס המרשים שלו הציג לאירופים את החיים במערב הפרוע. במופע כיכבו דמויות ידועות מהמערב, אותן גרר איתו לאירופה, כמו הצלפית אנני אוקלי והצ'יף האינדיאני ואנשיו משבט סו, שלחמו בקרב המפורסם של ליטל ביג הורן.

     

    המופע המרהיב הקסים את אירופה, את פשוטי העם ואת אנשי בתי המלוכה כאחד. כולם קיבלו את הבוקר המחוספס מוויאומינג בזרועות פתוחות, כולל המלכה ויקטוריה, שהפכה לאחת המעריצות של הבוקר האלגנטי עם הזקן המחודד. אצילים לא מעטים אף העזו לבוא בעקבותיו למסעות ציד באותו 'מערב פרוע'.

     

    באפלו ביל, ששמו האמיתי היה וויליאם פ. קודי, נולד באיובה ב-1846. לאחר שאביו נרצח בהיותו נער, הצטרף לצבא האמריקני והיה לגשש הצעיר ביותר בתולדותיו. יותר מאוחר הצטרף לנהגי רשת הכרכרות 'פוני אקספרס', שחיברה את עיירות המערב. כשהחל לספק בשר באפלו לעובדי מסילת הברזל שעסקו במבצע הענק של חיבור מזרח ארה"ב למערב, הודבק לו הכינוי באפלו ביל, שהפך למותג שלו לאורך כל חייו.

     

    עיר שלמה, איש אחד

     

    הוא חזר לשרת בצבא האמריקני בעת מלחמות האינדיאנים וזכה באות הצטיינות על כך שבכל הקרבות בהם השתתף לא נהרג אפילו חייל אחד שלו ממארב אינדיאני.

    חושיו העסקיים עזרו לו לא מעט. הוא החל להדריך אצילים אירופים במסעות ציד במערב ולאור

    ההתעניינות הגוברת באירופה הקים את מופע המערב הפרוע, איתו נדד שנים רבות ברחבי היבשת הישנה. קשריו והכסף שהרוויח עזרו לו לרכוש חווה ענקית בצפון וויאומינג, שהיוותה את היסוד לעיר קודי הקרויה על שמו. קודי יושבת על הכביש המוליך אל הכניסה המזרחית של פארק הגייזרים המפורסם ילוסטון.

     

    אפילו הנסיך ממונקו התארח אצל באפלו ביל במלון המפואר 'אירמה', שבנה בפאלו על-שם בתו. הוא לא חסך כסף בבנייה וייבא מצרפת מזנון ענקי מעץ אגוז, שנמצא עד היום במלון, הממוקם ברחובה הראשי של העיר. את פריט הריהוט הכבד משכו שוורים מתחנת הרכבת. בלי קשר למזנון, מומלץ בהחלט לאכול סטייק במסעדת אירמה בעיר קודי. הבשר מעולה עד היום.

     

    רוב האטרקציות בעיר קשורות כמובן לבאפלו ביל. חברת הפיתוח שבנתה את העיר השתדכה אליו כדי לנצל את שמו וקשריו. בקודי נמצא קומפלקס של כמה מוזיאונים הקרוי 'המרכז ההיסטורי על-שם באפלו ביל'. אחד מהם מנציח את עלילותיו ותקופתו של האיש שהפך למוזיאון. במבנה אחר בקומפלקס שוכן מוזיאון לשבטי הערבות והמישורים, שבו נערכים מדי שנה טקסים וריקודים מסורתיים של השבטים האלה, בהתכנסויות הקרויות POW-WOW.

     

    בימים אלה מוצגת באחד המוזיאונים במרכז ההיסטורי תערוכה מכובדת המוקדשת ליצרן האקדחים קולט, האיש שבעזרת כלי הנשק המעולים שלו חוסלו במערב הפרוע של אז יותר אנשים מאשר באמצעות כל כלי נשק אחר. ואגב, הצייר המפורסם ג'קסון פולוק נולד בעיירה קודי.

     

    הכביש של צ'יף ג'וזף

     

    כשסיפר לראשונה הגשש וצייד הפרוות ג'ון קולטר, מדריך משלחת החקר של לואיס וקלארק, על זרמי מים רותחים שמתפרצים לגובה רב מתוך האדמה, חשבו אותו למטורף ובדאי. כיוון שביקרתי בעבר לא פעם בפארק הוולקני ילוסטון, החלטתי לבחור הפעם במסלול שונה מהרגיל.

     

    יצאתי מהעיירה קודי לכיוון 'הכביש הנופי של צ'יף ג'וזף'. דרך זו שימשה מסלול הימלטות של האינדיאנים אחרי הקרב ב'ליטל ביג הורן', בו הושמד גדוד הפרשים של הגנרל קאסטר השחצן. המוטיבציה של הלבנים לחסל את האינדיאנים שהשתתפו בקרב היתה אדירה. גנרל הווארד, ואיתו קולונל שאיבד את בנו באותו קרב, יצאו עם יחידה גדולה בעקבות האינדיאנים שניסו להימלט לשטחה של קנדה. האינדיאנים, בראשות צ'יף ג'וזף, כמעט הצליחו, אבל בסופו של דבר לכדו אותם החיילים האמריקאים שואפי הנקם.

     

    נהר הילוסטון חתר כאן ערוץ מדהים בעומק של עד 400 מטר, אז אל תוותרו על עצירה ליד הגשר המשקיף על הקניון. כמה רוכבי 'הארלי דייוידסון', שעצרו לפיקניק ליד הגשר, הצביעו על עוד כמה נקודות תצפית מעולות. בכלל, פגישות אקראיות עם חבורות רוכבים המטיילים להנאתם באזורי המערב, הן עניין שכיח. לא רק צעירים דוהרים על אופנועי הענק, כי אם בני כל הגילים. המכנה המשותף: כולם עוטים

    בגדי עור וכתובות קעקע. למרות התדמית הנוקשה שלהם, מדובר בטיפוסים חביבים להפליא, שישמחו לחלוק איתכם חוויות וגם פחיות בירה.

     

    דרך 212 הוא כביש נופי מדהים נוסף, החוצה מעבר הרים הנקרא 'שן הדוב' (BEARTOOTH). מסלול הכביש המפותל, 16 ק"מ ארוכים, מתחיל באגם גארדנר ועולה ומטפס לגבהים של למעלה מ-3.5 ק"מ. הנוף הופך לטונדרה חשופה, ממש מראה ארקטי. לא ייאמן איך מסוגלים האמריקנים להקצות סכומים עצומים לסלילת כביש כה מסובך ומפותל, שמספר קטן מאוד של מכוניות נוסע בו.

     

    זירת הקרב הקטלני

     

    בדרך עוברים גם את אגם שיני הדוב, המנצנץ על משטח סלעי צבעוני ענקי שמדענים משערים כי שימש מצע לים קדמון (גיאולוגים מוצאים בו מאובנים מלפני 500 מיליון שנים). אבל המקום אינו רק גן עדן למדענים, אלא בעיקר לנופשים המשתאים מנופי האזור. לא הרחק מהכביש שוצף מפל שיני הדוב, הנופל מגובה 33 מטר.

     

    סופה של הדרך, ומקום המנוחה המומלץ לאחר הנהיגה המאומצת במסלולי כבישי הנוף האלה, היא העיירה רד לודג', שנוסדה עבור כורי הפחם שסיפקו את צורכי רכבות הקיטור ז"ל שעברו באזור. המכרה הגדול האחרון נסגר כבר בשנת 1924 וכיום יש כאן אתר נופש וסקי.

     

    רד לודג', פחות מ-100 ק"מ מהעיר הגדולה יחסית בילינגס (מונטנה), משמשת יעד מנוחה למטיילי האזור. המלון הטוב שבה, בו פועלת מסעדה מעולה, הוא 'פולארד'. מסעדה נחמדה אחרת בעיירה היא זו המנציחה את זכרו של השחקן האלמותי האמפרי בוגרט. נסו כמה

    מהמאכלים המקסיקנים ב'בוגארט', ותבקשו עוד.

     

    לא מעט אגדות ועלילות גבורה מלוות את המבקר בשטחי המערב הפרוע. בכל מקום נתקלים בשלטים ובאנדרטאות המנציחות אירועים שונים. תחנות רבות כאלה בדרך קשורות לאותן חניות שערכה המשלחת המפורסמת של לואיס וקלארק, שפתחה את הדרך להתיישבות האמריקנית במערב בתחילת המאה ה-19.

     

    אחד האירועים המרכזיים בהיסטוריה של האזור הוא הקרב שנערך בליטל ביג הורן, בין אלפי אינדיאנים לבין צבאו של גנרל קאסטר. הקרב שימש אבן דרך בהתפתחות המערב, שכן תבוסת הצבא האמריקני הביאה בסופו של דבר לחיסולם של מרבית השבטים האינדיאנים כישויות עצמאיות ולדחיקתם לשמורות מוגבלות. כך נפתחה הדרך למאות אלפי המהגרים שנהרו למערב למטרות חיפוש זהב או סתם כדי למצוא חלקת אלוהים קטנה.

     

    ויתרתי על הביקור בעיר המשמימה למדי בילינגס וכיוונתי את עצמי לזירת הקרב בליטל ביג הורן, שנמצאת כיום במרכז השמורה האינדיאנית של שבט קרואו. אנדרטת הקרב נמצאת כ-90 ק"מ מדרום-מזרח לעיר בילינגס, סמוך לכביש 212. לוחות שיש מציינים את נפילתו של כל חייל בהתנגשות הקטלנית הזאת, במהלכהנטבחו כל חיילי הגדוד בערך תוך שעה. את גנרל קאסטר עצמו טרחו להעביר לקבורה באקדמיה הצבאית ווסט פוינט, במדינת ניו-יורק.

     

    במוזיאון ובמרכז המבקרים של האתר הקרב ניתן לראות תצוגות תלת ממדיות של העימות. לרשות המטיילים עומד אוטובוס שמסיע אותם לאורך מסלול הקרב. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: יוסף ג'קסון
    מלון אירמה. הבשר מעולה עד היום
    צילום: יוסף ג'קסון
    צילום: שירות הגנים הלאומיים
    ליטל ביג הורן. רק את קאסטר העבירו
    צילום: שירות הגנים הלאומיים
    מומלצים