אין טיונר, אין אגרה
שופט בית משפט לתביעות קטנות פסק כי במידה שמכוון התחנות הוצא ממקלט הטלוויזיה, אין סיבה לשלם את האגרה לרשות השידור
חוק רשות השידור שמחייב כל מי שמחזיק במקלט טלוויזיה לשלם אגרה איננו חל, לדעת שופט בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, אברהם טננבוים, על מוניטור שהוא למעשה מכשיר טלוויזיה רגיל שהוצא ממנו הטיונר (מכוון התחנות).
בהחלטה "מהפכנית", המנוגדת לפסקי דין שניתנו עד כה, קיבל השופט טענה של תובע, לפיה מקלט הטלוויזיה שברשותו מאפשר למשפחתו ולילדיו לצפות בקלטות וידיאו בלבד ולפיכך הוא פטור מתשלום האגרה עבורו. מקלט ללא טיונר, קבע השופט, ייחשב ל"מוניטור וידיאו" שכן אפשר לשדר דרכו תוכן שמועבר אליו אך לא ניתן לקלוט בו שידורים. בפסק הדין חויבה רשות השידור שעיקלה את רכבו של התובע בגין אי תשלום האגרה לשלם לו 500 שקל כפיצויים בגין הטרדה ועוגמת נפש.
בתביעה שבה מדובר ובדיון בבית המשפט, טען מ' כי רשות השידור דורשת ממנו לשלם עבור אגרת טלוויזיה למרות שהמקלט שברשותו אין טיונר ולא ניתן לקלוט בו שידורים. "קניתי אותה", הסביר, "משומשת וללא טיונר. מעולם לא הייתי מחובר לחברת כבלים, ואין לי אנטנה על הבית. אני אדם דתי וילדי לומדים בתלמוד תורה.. בית הספר לא מאפשר שתהייה לי טלוויזיה בבית."
מ' סיפר כי הודיע לרשות השידור כי אין ברשותו מקלט טלוויזיה וביקש שיבואו לביתו כד להיווכח בכך. אלא שלדבריו, הרשות התעלמה מפניותיו ודרשה ממנו שוב ושוב לשלם את האגרה. כשלא פרע את החוב עיקלו את מכוניתו. "מה הבן אדם צריך לעשות כדי שיאמינו לו?", אמר וביקש מבית המשפט לאשר כי הוא אינו מחזיק בטלוויזיה ואינו חייב לשלם אגרה. עוד ביקש לחייב את רשות השידור לבטל את העיקול על מכוניתו ולשלם לו פיצויים בגין הטרדה ועוגמת נפש.
מנהל אגף הגבייה של רשות השידור, אבי כץ, שהגיע לבית המשפט כדי להתגונן בפני התביעה, טען כי הוא עצמו ערך ביקור בביתו של התובע וראה בה במו עיניו מקלט טלוויזיה תוצרת סוני במהלך שידור. "שאלתי אותו", אמר, "כמה זמן יש לכם טלוויזיה, והוא השיב 'לא משנה'". לדבריו, מ' לא אמר לו כלל כי המקלט שראה אינו טלוויזיה ושאין בו טיונר.
"אסור לוותר לו, זה יהיה תקדים", אמר כץ לשופט והוסיף: "כשביקרתי בביתו ב-19:00 וראיתי את מקלט הטלוויזיה פועל ואת בני הבית צופים בתוכנית, לא העליתי בדעתי שהבן אדם יטען שזה לא מקלט. לא עלה בדעתי לראות מה שודר בטלוויזיה, ולא עלה בדעתי שהבן אדם יתכחש לעובדות".
השופט טננבוים שדן תחילה בשאלה העובדתית אם אכן ראה מנהל מחלקת הגבייה של רשות השידור מקלט טלוויזיה לכל דבר, האמין לתובע, וקבע כי "במקלט טלוויזיה שברשותו אין טיונר אלא מה שהוא מכנה 'מוניטור'. מה ששודר בו היו קלטות וידיאו. נציג הנתבעת", כתב השופט בהחלטתו, "הודה כי לא בדק את המכשיר עצמו והסתפק בכך שראה אותו פועל".
השופט כתב עוד כי החלטתו היא מחויבת ההיגיון. "אין זה סוד", ציין, "שישנם חוגים של אזרחים שאינם מעוניינים בצפייה בטלוויזיה ונימוקיהם עימם. לבוא ולטעון כי אלה יצטרכו לשאת בעלות הטלוויזיה לה הם מתנגדים, זו גישה בעייתית".
באחרונה, אגב, קבע בית משפט השלום בכפר סבא כי חיבור לאינטרנט איננו חיבור לטלוויזיה וכי גלישה באינטרנט איננה בגדר צפייה בשידורי הטלוויזיה לצורך החיוב באגרת הטלוויזיה. השופט שדן בתביעה שהגיש מוסלמי דתי נגד רשות השידור, קבע כי התובע אינו מחזיק בביתו מקלט טלוויזיה ולא התחבר לשידוריה, וחייב את רשות השידור לשלם לו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקל.
(ת"ק 4919/04)
לפנייה לכתב/ת 
רשות השידור. מה עם החצי השני?
צילום: זום 77
מומלצים
