איך הישראלים השתלטו על מכרות היהלומים באפריקה
הם מחפשים אותם בקרקעית הים בנמיביה, במעמקי הג'ונגלים של קונגו ובאזורי הקרבות של סיירה-ליאונה: יהלומנים ישראלים רוכשים מכרות יהלומים באפריקה ומשתלטים בהדרגה על כל שרשרת המזון של האבנים הנוצצות - מהמכרה ועד חנות התכשיטים. הכירו את הנציגים שלנו בענף המסתורי ביותר בעולם
בחודש יוני האחרון נחת בלילה מטוסו של לב לבייב, עם קומץ של אורחים נבחרים, לחניית ביניים באנטבה, בדרכם לנמיביה לטקס חנוכת מלטשת יהלומים חדשה שהקים. לבייב שותף גם במכרות יהלומים בנמיביה המספקים את יהלומי הגלם למלטשה. האורחים התבקשו לא להתרחק מהמטוס. החשש היה מתנינים, סוסי יאור ונחשים המגיחים בלילה מאגם ויקטוריה שבשיפולי שדה התעופה.
מאוחר יותר, בטקס עצמו שנערך בוונדהוק, נמיביה, בארוחת הערב החגיגית והכשרה למהדרין שהטיס לבייב במיוחד מיוהנסבורג על טבחיה וכליה, הופתעו הנוכחים לפגוש את הנשיא וראש הממשלה הנמיבים, שבאו במיוחד לטקס. כמו שתועד בעיתון הפנימי של הבורסה הישראלית, היהלום, שגם נציגיו היו בין המוזמנים, הם הרעיפו כבוד על לבייב וכינו אותו המושיע של נמיביה.
לא הרחק מבוונדהוק, בחופי נמיביה, מפעיל לבייב באמצעות חברת סיקור שבשליטתו צי של מיכליות ענק הכורות יהלומים מקרקעית הים. מדובר בזיכיון חדש יחסית, שבמסגרתו אמור לבייב לשלות 250 אלף קראט יהלומים בשנה, במחיר ממוצע של 200 דולר לקראט. המיכליות שואבות חול מקרקעית הים, מסננות אותו, ובתום התהליך משפך פולט זרם של יהלומים.
להיכנס לעסקי כרייה גם ברוסיה ולרכוש 50% ממכרה בצפון מערב המדינה.
בקונגו, מדינה אפריקנית אחרת, מתקבל ישראלי נוסף, דן גרטלר, בכבוד מלכים אצל השליט המקומי, ג'וזף קבילה. לפני חודשיים היה זה גרטלר - המשמש גם כקונסול כבוד של קונגו בישראל - שליווה את קבילה בביקורו הרשמי בסין.
גרטלר הוא נכדו של משה שניצר, הנשיא המיתולוגי של בורסת היהלומנים הישראלית, והוא דור שלישי למשפחת יהלומנים. אביו, אשר גרטלר, שותף עם הסבא ועם הדוד בחברת מ. שניצר יהלומים. כמי שגדל על ברכיו של שניצר, למד דן גרטלר את המקצוע מגיל צעיר.
גרטלר היה עד לא מכבר בעל הזיכיון הבלעדי לשיווק כל יהלומי הגלם הנכרים במכרות היהלומים של קונגו. המכרות נמצאים במעמקי הג'ונגלים, מרחק אלפי קילומטרים מקינשסה הבירה, וגרטלר מגיע אליהם לביקורים במטוס חכור, מלווה באבטחה כבדה. הוא פועל באמצעות חברה בבעלותו בשם DGN, שלה משרדים בבורסה ברמת-גן ובקינשסה, והיא מנוהלת על-ידי מנכ"ל בלגי היושב בקינשסה.
ישראלי נוסף, בני שטיינמיץ, היה פעיל גם הוא בעבר בתחום היהלומים באפריקה, בשותפות עם מונופול היהלומים העולמי דה-בירס. בשנים האחרונות צומצמה פעילותו. לאחרונה פורסם כי אפילו בעל החניונים ראובן גרוס שותף במכרה יהלומים קטן בסיירה-ליאונה.
יהלומים ועסקאות נשק?
הכיבוש הישראלי של חלק ממקורות חומרי הגלם ליהלומים באפריקה התרחש רק בשנים האחרונות, והוא בעל חשיבות עצומה. במשך שנים התמקד והצטיין ענף הילומים הישראלי בסחר ובעיבוד יהלומים בלבד. הישראלים היו ידועים כסוחרים מעולים וכמומחים בליטוש. החיסרון היה תלותם בחסדי ספק חומרי הגלם דה-בירס - המונופול הדרום-אפריקני שמטהו בלונדון, ששלט עד לשנים האחרונות על רוב אספקת יהלומי הגלם בעולם ועל מחיריהם. עד היום הבעיה העיקרית של בורסת היהלומים ברמת-גן היא מחסור בחומרי גלם, הפוגע ברווחיותה ומעכב את התפתחותה למרכז סחר היהלומים הגדול בעולם.
הסיפור של משפחת שניצר ממחיש אולי יותר מכל את התלות בדה-בירס ואת הרצון להשתחרר ממנה: במשך שנים היה משה שניצר בעל סיט מדה-בירס (זכות הניתנת רק לעשרות בודדות של יהלומנים ברחבי העולם לקבל אספקה ישירה מדה-בירס במחיר נמוך יותר, בגלל החיסכון בפער התיווך). למרות היותו לקוח נאמן של המונופול במשך שנים, לפני ארבע שנים שלל ממנו דה-בירס את הסיט. המכה היתה כואבת במיוחד משום שהסיט נלקח למרות היותו של שמואל שניצר, בנו, נשיא בורסת היהלומים הישראלית ומי שמתנהל מול דה-בירס בשם הענף בארץ. בימים אלה מסיים שניצר את תפקידו כנשיא.
כניסת הישראלים לבעלות על מכרות יהלומים וקבלת זכיונות לשיווק יהלומי גלם מאפריקה משחררת אותם מהתלות המוחלטת בדה-בירס ומעניקה להם יתרון של שליטה על כל שרשרת המזון של ענף היהלומים - מהמכרה במעמקי הג'ונגל ועד לחנות התכשיטים.
אבל יש לה גם מחיר. על-פי השמועות, גרטלר נדרש לשלם 20 מיליון דולר עבור הזיכיון הבלעדי שקיבל בזמנו בקונגו. לפי השמועות, למחיר הזה נוספה בקשה של שליט קונגו אז, לורן קבילה, לקבל ייעוץ בטחוני מהישראלים.
גרטלר שכר את אלוף במיל' יאנוש בן גל ואת תת-אלוף מאיר דגן, היום ראש המוסד, לצורך זה. גרטלר טען כי מדובר בייעוץ לשיפור אבטחת המכרות ומשלוחי היהלומים מפני גניבות והברחות. פרסומים בארץ טענו כי גם עסקאות נשק היו מעורבות בכך - טענות שגרטלר הכחיש בתוקף.
גרטלר אף מסייע לקדם את ענייניו של ג'וזף קבילה הבן במסדרונות הממשל האמריקני. בעבר פורסם כי נפגש בעניין זה עם ג'נדאווי פרייזר, מי שהיתה אחראית על אפריקה במועצה לביטחון לאומי.
לבייב, מצידו, קידם את ענייניו באנגולה בעזרת קשריו הרוסיים - החברה הממשלתית הרוסית אלרוסה, שיחד עימה קיבל את הבעלות על חלק ממכרה היהלומים הגדול במדינה.
בעבר הוא סיפר כי יצר קשרים עם נשיא אנגולה בזכות העובדה שזה למד בנעוריו ברוסיה והוא דובר רוסית. יש הטוענים כי עשה זאת בעזרת קשרים עם בתו של נשיא אנגולה, איזבל, שנולדה מאשתו הראשונה שהיתה רוסיה. לאיזבל יש עסקים רבים באנגולה והשפעה רבה על השלטון בעניינים כלכליים.
הישראלים הפועלים באפריקה נאלצים להתמודד גם עם בעיית יהלומי הדמים - מדובר ביהלומים שמקורם בשטחים הנשלטים על-ידי מחתרות שונות, כמו המחתרות בקונגו ובסיירה-ליאונה (הכינוי יהלומי הדמים ניתן להם על-ידי האום), ומשמשים את המחתרות האלה למימון רכישת כלי נשק. בניסיון למנוע מעשי טבח אכזריים של אנשי המחתרות
באזרחים, אסר האום על סחר ביהלומים אלה. הישראלים נאלצים לנקוט זהירות כדי שלא יסתננו יהלומים מסוג זה למשלוחים שלהם.
מלחמות היהודים
הצד היותר פיקנטי של ההצלחה הישראלית באפריקה הוא המלחמות בין הישראלים עצמם על אזורי הזיכיון. גרטלר הצליח לאחרונה לחדור לאנגולה, שהיתה בשליטתו הבלעדית של לבייב, וקיבל זיכיון לשיווק חלק מהיהלומים במקום. לבייב מצידו הצליח לתפוס נתח מהזיכיון הבלעדי של גרטלר בקונגו, וטוענים כי בין השניים ניטש מאבק על ליבם של
שליטי המדינות.
החדירה זה לטריטוריה של זה התאפשרה הודות להתפכחות השליטים במדינות הנל, שהחליטו כי עדיף להעניק זכיונות למספר גורמים, ולא להישען על גורם אחד. כך החליט השנה ג'וזף קבילה - שאביו העניק את הזיכיון הבלעדי לגרטלר - לפתוח את הזיכיון לעוד גורמים, וכך קרה גם באנגולה.
על כך אמר שמואל שניצר בראיון פרידה ל"ידיעות אחרונות": "למרות הסכסוכים, עדיף שהשליטה על אספקת חומרי הגלם תהיה בידי הישראלים ולא בידי זרים. זו ברכה לענף".
בימים אלה ממש התברר שממשלת אנגולה הוציאה למכרז שלושה זכיונות לשיווק יהלומים. באחד מהם, שהיקפו מוערך בכשליש עד 40% מתפוקת היהלומים של אנגולה, זכתה החברה של גרטלר. ההפתעה היא שגרטלר קיבל את הזיכיון בשותפות עם אלרוסה, אותה חברה ממשלתית רוסית שעד לאחרונה היתה ידועה כמי שפועלת לצידו של לבייב, והיא גם
שותפה איתו במכרה קטוקה באנגולה. השותפות נמשכת, אך לפי פרסומים, עבר חתול שחור בין לבייב לאלרוסה, שלא ידועה סיבתו.
ממעמקי האדמה לבורסת ר"ג
דרכו של היהלום מתחילה עמוק בבטן האדמה, במכרות היהלומים באפריקה, קנדה או רוסיה, ואפילו בקרקעית הים מול חופי נמביה. כ-60% מכלל היהלומים בעולם נכרים על ידי מונופול היהלומים דה-בירס, הממיין אותם בלונדון ומפיץ אותם בחבילות בין בעלי הסייט (זכיון) שלו: נבחרת מצומצמת המונה 84 יהלומנים ברחבי העולם (מתוכם 15 ישראלים) המקבלים מדה-בירס אספקה שנתית של 1,400 חבילות בשנה, המכילות בסך הכל 10 טונות יהלומי גלם (לא מלוטשים).
כמעט כל יהלום גלם שני שנכרה ברחבי העולם מגיע בסופו של דבר לישראל, המשמשת כמרכז סחר היהלומים השני בגודלו בעולם. מי שלא זוכה להימנות עם המיוחסים של דה-בירס נאלץ לרכוש יהלומי גלם מסוחרים שונים. הסוחרים הגדולים ביותר בארץ הם דני שטיינמיץ, בעל סייט מדה-בירס, שמוכר חלק מיהלומי הגלם שלו לחברים אחרים בבורסה; לב לבייב, המתחרה בדה-בירס, המוכר יהלומי גלם ממכרות שבבעלותו או מזכיונות שיווק שיש לו מאפריקה ורוסיה; דן גרטלר, הפעיל גם הוא באפריקה; ומשרד המכירות המקומי של דה-בירס.
מחירם של יהלומי הגלם נע על פי המחיר שקובע דה-בירס. הוא נע מ-1,000 דולר לקרט ועד 15 אלף דולר ליהלום מובחר. מחירם של יהלומים מלוטשים נקבע על פי מחירון רפופורט, יהלומן יהודי מניו-יורק, שהחליט לעשות סדר והוציא מחירון המסווג את מחיר היהלום לפי ארבע קטגוריות: צבע, צלילות, משקל וחיתוך.
היהלומים מגיעים לישראל באמצעות חברות שילוח המתמחות באבטחת המשלוחים היקרים. כל משלוח חייב לעבור דרך המפקח על היהלומים, הממונה על ידי משרד התעשייה והמסחר מכוח צו הפיקוח על היהלומים. הממונה מפעיל תחנת מכס בתחומי הבורסה ברמת-גן. כל חבילה שמגיע לישראל עוברת דרך התחנה, שם היא נפתחת ושווייה נבדק ונרשם על ידי מעריכי שווי הפועלים בתחנה. למרות שעל יבוא יהלומים אין מע"מ ואין מכס, היהלומים נדרשים לעבור בתחנה על פי הסדר היסטורי בין המדינה ליהלומנים. רק על יבוא יהלומים מלוטשים מוטל היטל בגובה 1.5 פרומיל משווי החבילה, המיועד למימון מכון היהלומים המשמש את הענף.
עוד נבדק בתחנה מקורם של היהלומים: מאז הכריז האום על איסור בסחר ביהלומי דמים, שמקורם באזורי המורדים באפריקה, חייב כל יהלומן להמציא מסמך רשמי מהארץ המקור של היהלומים, המעידים כי מקורם כשר וכי הגיעו אליו בדרך חוקית.
תפקיד נוסף של המפקח על היהלומים הוא הנפקת רשיון מיוחד, המתיר לנושאו לייצר ולסחור ביהלומים. המפקח בודק את היכולת הפיננסית של המועמד, את הסדרי הבטיחות של משרדו בבורסה והוא נדרש לספק שני ממליצים מבין חברי הבורסה. בנוסף צריך המועמד לעמוד בתנאי הבורסה ליהלומים, שבשלב זה מקבלת חברים חדשים לשורותיה רק מקרב בני משפחות חברים.
לאחר שהיהלומים מגיעים לבורסה חלקם עוברים למלטשות וחלקם ממשיכים להחליף ידים. הבורסה ליהלומים אינה מתפקדת כמו הבורסה לניירות ערך. בניין שמשון ברמת-גן מספק רק תשתית פיזית למי שאין לו משרד לבצע את העסקה, או מעדיף מסיבותיו שלו לבצע את העסקה באולם. רוב העסקאות מתבצעות בתוך המשרדים, מאחורי דלתות מוגפות וליד מצלמות הטלוויזיה במעגל סגור. המסחר ביהלומים מתבצע באופן פרטני בין היהלומן ללקוח. בדרך כלל מגיע הקניין מהארץ או מחול, ועל השולחן במשרד פורסים לו את הסחורה - ערמת יהלומים ממויינת. כולם מקווים להגיע לשלב לחיצת היד ואמירת הברכה המקובלת, מזל וברכה, שאותה גם קניינים יפאנים כבר יודעים להגיד.
ראו גם - יהלומים: מדריך קנייה
