עיכוב ההזדקנות: הורמונים ותוספות מזון

• זהו החלק השלישי והאחרון במאמר העוסק בעיכוב ההזדקנות. למאמר הראשון לחצו כאן, למאמר השני לחצו כאן.
  

בעולם יש התעוררות ללא תקדים של תעשיית "מוצרי בריאות" למיניהם, הפועלת במקביל לתעשיית התרופות הקונבנציונאליות, הנבחנות בקפידה ונמצאות תחת הפיקוח של ה-FDA בארה"ב או רשויות דומות באירופה. כעת, בעידן האינטרנט, שיווקם של "מוצרי בריאות" אלה נגיש וקל ונראה אף מאוד אמין ומקצועי, ולא תמיד ברור מי עומד מאחורי החזות המאוד משכנעת של אתרי "קידום הבריאות" האלה. לדוגמה האתר 888younger.com, המבטיח שנְרָאה ונחוש צעירים יותר, וכל זאת באצטלה "אקדמית" של The Academy of Cenegenetics.

ואם כבר מדובר באקדמיות, רונאלד קלאץ (Klatz) ייסד את האקדמיה האמריקאית לרפואת אנטי-אייג'ינג, המקדמת ומשווקת את הורמון הגדילה, וב-1998 הוא אף הוציא לאור ספר ששמו Growing Young with Growth hormone, ובו מתואר הורמון זה כחלק ממעיין הנעורים הנצחי.

הורמון הגדילה הוא חלבון קטן יחסית, המורכב מ-191 חומצות אמינו, הנוצר בחלק הקדמי של בלוטת ההיפּוֹפיזָה – יותרת המוח – שכל גודלה כגרגר אפוּן, והיושבת בבסיס המוח במה שקרוי האוכף התורכי. הורמון זה מופרש מהבלוטה המוחית במחזוריות, כאשר 2/3 מופרשים בשעות היום והשליש הנותר במהלך השינה בלילה.

שני הורמונים אחרים שמקורם בהיפותלמוס במוח, הם שמבקרים את הפרשת הורמון הגדילה: ההורמון המעודד הפרשתו הוא ה-GHRH, ואילו ההורמון המעכב הפרשתו הוא הסוֹמָטוֹסְטָטין. חלק גדול מאוד מההשפעות של הורמון הגדילה על רקמות הגוף השונות נגרמות בעקבות IGF-I, המיוצר בעיקר בכבד בהשפעת הורמון הגדילה.

פעולות הורמון הגדילה בגוף רבות ומגוונות: הוא מעודד בנייה של חלבונים, מביא לפירוק שומנים, וגם מונע הפרשת נתרן בשתן, מה שעלול להעלות את לחץ הדם. אחת ההשפעות המעניינות של הורמון הגדילה היא בניוד של רקמת שומן מאזור הבטן לאזורי גוף יותר היקפיים.

חשיבות מרבית בגיל הצמיחה

בילדים בגיל הצמיחה, הורמון הגדילה הוא בעל חשיבות מרבית, והוא אף משמש לטיפול ממושך באותם ילדים שמסתמנת בהם האטה בצמיחה לגובה, וניתן בהחלט על ידי טיפול בהורמון גדילה להביא לתוספת של סנטימטרים אחדים לגובהם של הילדים הנמוכים באופן מדאיג. לעומת זאת, תפקידו באנשים מבוגרים פחות ברור.

ידוע אמנם שמבוגרים בהם רמות הורמון הגדילה נמוכות סובלים מעודף משקל, בעיקר כתוצאת מרקמת שומן עודפת, ויש להם גם תכולת מינרלים נמוכה ברקמת העצם. בחסר של הורמון הגדילה במבוגרים ניכרות תופעות של אנומליה בשומני הגוף, רגישות פחותה לפעולת אינסולין, וכן ניכר אצלם פירוק מופחת של החלבון פיברין המהווה מרכיב של קרישי הדם, וממילא יש חשש להגברת יצירת קרישים אלה באופן העלול להיות קטלני.

מקובל שאנשים עם רמה נמוכה של הורמון הגדילה הם בעלי אנרגיה מופחתת, ואיכות חיים פחות טובה. כיוון שזמן מחצית החיים של הורמון הגדילה בדם קצרה ביותר, משתמשים במדד של IGF-I להערכת רמת הפעילות של הורמון הגדילה. לאחר רמות השיא של הורמון בשנות הצמיחה, מקובל שלאחר גיל 35 שנה רמתו דועכת בערך ב-14% מדי 10 שנים. ב-30% של מבוגרים מעל גיל 60 שנה נמצא רמת IGF-I הנמוכה מהרמה הממוצעת של 350 מיקרוגרם לליטר.

אך האם ניתן לכרוך רמה נמוכה זו באותם מבוגרים לתופעות פתולוגיות אופייניות, ויתרה מכך, האם ניתן היה לשפר את מצבם הגופני בעזרת טיפול בהורמון הגדילה? בעיות רבות בעצם מתן ההורמון עדיין לא נפתרו, אם כי כבר עתה ברור שנטילתו בבליעה כטבליות יעילותה מוגבלת שכן התברר שאחוז מאוד גבוה של ההורמון מנוטרל כבר בקיבה כתוצאה מעיכולו שם על ידי אנזימים מפרקי חלבון. הדרך יעילה ביותר להחדרתו לגוף היא בעזרת הזרקתו אל מתחת לעור, אך זו לא קוסמת כטיפול יומיומי באוכלוסיה קשישה.

הכל עניין של מינונים

אכן, שאלת המינון המתאים של הורמון הגדילה מעולם לא באה על פתרונה, שהרי מינון גבוה עלול לעלות עשרות אלפי דולרים בשנה, מה שימנע את שיווקו, ומאידך גיסא ריכוזים נמוכים מדי משוללי כל השפעה הניתנת למדידה. אך מסתבר שאין יתרון גדול בטיפול במינונים גבוהים של הורמון הגדילה שהרי אז המטופל עלול להסתכן תופעות לוואי שהשכיחות ביותר ביניהן: אצירת נוזלים בגוף המתבטאת בבצקת ברקמות היקפיות כמו בגפיים, כאבי פרקים שלא על רקע דלקת (arthalgia), ובעיקר יצירת לחץ על עצב התָוֶוך (העצב המֶדיָאני) העובר דרך שורש כף-היד מה שגורם לתסמונת המנהרה הקָרְפּלית.

תסמונת זאת באה לביטוי בתחושות של קהות עקצוץ וכאב בשלוש האצבעות הראשונות ובצד האגודל של כף היד. תופעות לוואי שכיחות אחרות, שמדווח עליהן בטיפול בהורמון הגדילה הן אי-סיבולת לגלוקוז ויתר לחץ-דם. אחת הגישות המחקריות הייתה לבחון השפעת הורמון הגדילה על מדדי מערכת החיסון.

הדעיכה בתפקוד מערכת החיסון עם ההזדקנות באה לביטוי ברגישות יתר למחלות מידבקות, ירידה בתגובת הגוף לחיסון – הן ביצירת נוגדנים והן בחסינות התאית. ניסויים בחיות הצביעו על כי טיפול בהורמון גדילה או ב-IGF-I הביאו לשפעול של מערכת החיסון, אם כי מחקרים בבני-אדם מצומצמים בהרבה בהיקפם, ויש תוצאות מנוגדות.

מאז שנת 1996, בה נתן ה-FDA את האישור לטפל בהורמון הגדילה במבוגרים (למטרת "חיזוק ושימור ומניעת בריחת רקמת שריר"), אנו עדים להקמתן של קליניקות רבות בארה"ב המתמחות באופן ייחודי בטיפול בהורמון זה. בארה"ב נמכרים היום לא פחות מ-52 מרשמים שונים של הורמון הגדילה, ממש תעשייה משגשגת, וכל אלה כאחד מעידים על המגבלה הגדולה בהבנת או בניתוח השפעתן: אף לא מרשם אחד מכיל נתונים על תכולתו והרכבו, מה שלא יתכן כשמדובר בתרופות קונבנציונאליות.

השמות של מרשמי הורמון הגדילה האלה מפתים ביותר, ומנסים להעיד על יתרונותיהם, וכדוגמאות אחדות נביא כאן את Ageless HGH, Eden GH1, Enjuvenate (מחדֵש הנעורים), Eternal HGH (הורמון הגדילה לנצח), Longevity4 (אריכות חיים), Regenesis Pro (מעודד ההתחדשות), Sunrise (זריחת השמש) , Ultra young ואפילו המרשם Zen , המגייס את הקסם של הבודהיזם היפאני שכזכור...אינו מזדקן לעולם.

כיוון שאנו רחוקים עדיין מרחק רב מהבנת סוד החיים, אנו מתקשים להבין את תהליכי ההזדקנות, אך בפירוש אין לראות בה תהליך פתולוגי. השקיעה וההתבלות של מערכות שונות בגופנו מתחילה כבר בשנות ה-30 לחיים, ועדיין אין אנו מבינים מתי מתחילה מכונת הזמן המופלאה הזו לאבד את שעותיה. המחשבה שצריכת הורמון גדילה בגיל בו הורמון זה מתמעט בגופנו, ובכך כאילו להשלים חסר ולתקן טעות של הטבע, נראית לכאורה תמימה וחסרת סיכוי. חבל להשחית עליה תקווה.... ובעיקר כסף רב.

בן-עמי סלע הוא מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר ופרופסור בחוג לביוכימיה קלינית, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.