ימי שני עם סילביה

מחויבות קבוצתית

אבר, יועצת הוליסטית ויועצת עסקית, מפתחת שיטת S.A – סופר אסרטיביות, הייתה מורה לפיזיקה ומדעים ב"קדנציה" מוקדמת. מגיל צעיר היא הייתה הכותל של האנשים הסובבים אותה, אך רק בשנים האחרונות החלה להגשים את ייעודה. היא החלה את דרכה הרוחנית-טיפולית לפני כמה שנים, לאחר שהחלה ללמוד את כתבי חודורובסקי ואחרים, תיאוסופיה וטארוט. היא חברה בקהילת מחרוזת, אוהבת חיות, טבעונית ופעילת איכות הסביבה, והחלום שלה הוא לעבור להתגורר בכפר אקולוגי בצפון. מלבד ייעוץ אישי, היא מנחה סדנאות בנושאים מגוונים: התמודדות עם פחדים, דרמות שליטה, אהבה ורוחניות ועוד.

"העיקרון הבסיסי בשיטת S.A הוא שכל אדם יפעל מתוך אחריות על חייו", אומרת אבר. "כשאדם מבין שהוא יוצר את חייו הוא גם יהיה מסוגל לשנות אותם. אדם אסרטיבי רוחני חייב להכיר את עצמו, את הפרדיגמות שלו, את חולשותיו, ולקבל אותם. כך אין לו מה להסתיר. לכן שיטת S.A מעודדת את תהליך ההיכרות העצמית כשלב ראשון. היא מספקת כלים לכוון את חיינו למקום הרצוי לנו תוך דגש על חשיבה חיובית והתמקדות ביצירתיות ולא ברחמים עצמיים. כמו כן, השיטה מתמקדת בללמוד לאהוב, ללא פחדים וללא חרדות. החושך הוא פחד והאהבה היא אור".

לבקשתה של אבר, עוד לפני שהגעתי לסדנת אסרטיביות רוחנית עברתי סדנת מודעות, כך שסך הכל חוויתי שתי סדנאות ברצף, שנפרסו לאורך חמישה חודשים. בכל יום שני, תפסתי את האוטובוס לכיוון צפון תל אביב, וב-19:00 כבר הייתי ישובה בביתה של אבר עם עוד כמה אנשים. במהלך הזמן הפכנו לקבוצה. זו לא סדנה המונית, אלא קטנה ואינטימית, שהקשר בין חברי הקבוצה חיוני להצלחתה. כל מי שמגיע לסדנה, לוקח על עצמו מחויבות. בניגוד לטיפול אחד על אחד שבו אם לא בא לכם אתם יכולים לבטל, במקרה של קבוצה אתם מחויבים גם לשאר החברים. אבל המחויבות הזאת נבנית במהלך הסדנה, ובהתחלה, כמו בכל ההתחלות, יש ניסיון, מבחן, בדיקה.

בסדנת המודעות למדנו לדבר בשפה חדשה, שהיא הבסיס לסדנה הבאה. השפה הזאת מורכבת מהיגדים כמו: "אדם שרע רע לו", "כדי להגיע מ-A ל-B עליך תחילה לעזוב את A", "אם אין פתרון אז אין בעיה", ו"שינוי פרדיגמה". בהתחלה שומעים את המילים, אבל לא לגמרי מבינים אותן, לא מרגישים אותן. לאחר כמה חודשים ההיגדים האלה מחלחלים מהאינטלקט למטה, ללב ולבטן. כיום, אם מישהו פונה אלי בצורה שלילית, אני לא דופקת את הראש ושואלת את עצמי מה עשיתי לא בסדר. אני יוצאת מנקודת הנחה שזה שלו, שזה מצב שלו שלא קשור אלי, אז אני לא נפגעת וממשיכה בדרכי. בעבר זה היה עלבון, היום זה שקט.

עיקרון הגפרור

הפגישות בסדנה מחולקות לשלושה חלקים. הראשון הוא שיחת שיתוף של חברי הקבוצה (sharing). רוב הזמן אהבתי את החלק הזה. חיכיתי לרגע שבו אוכל להוציא הכל אחרי שבוע סוער. האמון בין חברי הקבוצה נבנה במשך הזמן והפגישות הראשונות היו עם יותר מעצורים מאשר בהמשך. היה מדהים לעקוב אחר תהליך ההיפתחות והעמקת ההיכרות, להבין שהמשתתפים האחרים מתמודדים עם בעיות דומות לשלי, ואנחנו רוכשים יחד את הכלים להתמודד איתן. בחלק הזה של הסדנה אבר מעודדת את חברי הקבוצה להתייחס לדבריו של החבר המשתף, כי לדעתה אפשר וכדאי ללמוד מהאחרים. כדי שלכולם יהיה זמן לדבר, אבר מציגה את "עיקרון הגפרור". לדבריה, חלק מאסרטיביות ותקשורת עם אנשים אחרים הוא היכולת להגיד את הדברים החשובים בזמן קצר, כאורך חייו של גפרור הנדלק ולבסוף נכבה ומתפורר. חבר בקבוצה, שבתחילת הסדנה לא הסתפק בפחות מעשרה גפרורים והיה מדבר סחור סחור עד שכולנו איבדנו אותו, למד בסופה לספר את אשר על לבו באופן מתומצת, ברור ואסרטיבי.

לאחר התייחסותם של חברי הקבוצה למשתף, אבר מגיבה. היא מסתכלת בעיני הדובר ואומרת לו באופן ישיר את ה"אני מאמין" שלה, ובאופן סבלני מתעכבת אם הדובר מתנגד לדבריה, לא מבין אותם או נפגע מהם. ההנחה הבסיסית שלה היא שהמילים עצמן אינן יכולות לפגוע, ואם אדם נפגע ממשהו זה סימן שיש בו חלק שמגיב לכך, ואם מעוררים אותו זו כבר התקדמות לעבר מודעות שלמה יותר. אם אתה בא לסדנה כדי ללמוד, אתה תלמד לשים את האגו בצד כי כך הדברים נכנסים פנימה. אני לא אשכח את הפגישה השלישית, שבה אבר אמרה לי דברים שכל כך התנגדתי להם, שבאופן אינסטינקטיבי כמעט הלכתי משם, אבל נשארתי כי ביררתי עם עצמי מה בדיוק פגע בי. אקט ההתנגדות גורם להסיר שכבות הגנה, ואז באמת מצליחים להקשיב ולהפנים.

את ה"אני מאמין" שלה סילביה מפתחת בחלק השני, החלק העיוני-לימודי.

האגו הרוחני יוצא

בחלקה השני של הסדנה מתמקדים בדיון ולימוד, שבא בדרך כלל לאחר מדיטציה קבוצתית מודרכת. "אחרי מדיטציה אנחנו פתוחים יותר ללמוד ולקלוט דברים חדשים", אומרת אבר. "אנחנו בעלי אגו חיצוני-חומרי ואגו פנימי-רוחני, ובמדיטציה האגו הרוחני יכול לצאת. זה כמו בריזה קלה שנכנסת דרך חלון פתוח, אנחנו מתכווננים ונכנסים אל תוך עצמנו, המדיטציה עוזרת לנו להתחבר לתת מודע, שגם הוא מקור לימוד". היו חברים בקבוצה שבאופן עקבי לא השתתפו במדיטציות, ואבר שבה ושאלה אותם: "מדוע אתם לא רוצים להיכנס לתוך עצמכם?"

בחלק העיוני נותנת אבר "מיני הרצאה", בכל פעם בנושא אחר, על סליחה, אהבה עצמית, הקשבה, מסרים עמוקים שלא מיד נקלטים בשכל או ברגש. בגלל אופי הדברים, אבר ממליצה לכל אחד מאיתנו להקליט את כל המפגשים במהלך הסדנה גם משום שהזיכרון שלנו הוא בעל אופי חמקמק, וגם כדי להקשיב שוב ושוב להקראת הכתובים ואולי ייפול האסימון על עוד משהו.

להפוך חלום למציאות

החלק השלישי מתייחס ליישום הנאמר בחיי היומיום. כדי שהדברים לא יישארו בגדר סיסמה בלבד, אבר שמה דגש על עבודה עצמית כשיעורי בית. "זה כמו מישהו שנרשם לסדנה להורדת משקל, אם הוא מגיע לסדנה רק כדי להישקל ולקבל תמיכה, הוא לא יירד במשקל. העבודה האמיתית שלו היא העבודה היומיומית בבית" היא אומרת. "לכן בסדנה חברי הקבוצה מספרים איך הם התמודדו עם מצבים בחיים עם הכלים החדשים שאני הצגתי בפניהם, היכן הם נכשלו והיכן הם הצליחו, וכל הצלחה קטנה היא ניצחון גדול".

במפגש הראשון, אבר ביקשה מאיתנו לכתוב שלוש משאלות קסם. נסו בעצמכם, מהן שלוש משאלות הקסם שלכם? לאחר שכל אחד הציג את שלו, התבקשנו לחשוב עוד קצת ולבדוק את החלומות האלה: מה הגשמנו, מה לא הגשמנו, האם אלה באמת החלומות שלנו או של הורינו, האם יש פער בין החלומות לבין הגשמתם בפועל. בחינת החלומות נעשתה על פי שאלות מנחות: האם אני באמת רוצה להגשים את החלום הזה? ואם כן, כמה זה יעלה לי? האם אני באמת מוכנה לשלם את המחיר? אם התשובה היא "לא", אז לא להיות מתוסכלים מכך שהחלום הספציפי הזה ( למשל להיות שחקנית) לא התגשם, אם התשובה היא "כן", אז קדימה, להציב יעדים וטווח זמנים ריאלי לביצוע.

התרגיל הקטן-גדול הזה בא לי בול בזמן, כיוון שהייתי לקראת סיום התואר וחיפשתי עבודה, וההתחברות עם החלומות הנושנים שלי גרמה לי להחליט באיזה תחום לבחור (דוקומנטרי), אבל אחרי שהתפקסתי על מטרה, איך מגשימים אותה?

אחד הדברים הראשונים שלמדתי אצל אבר הוא שעל מנת להגשים חלומות, עליך לעבוד בהתאם ללוח זמנים. מחשבה בסגנון "אני רוצה לעזוב את הדירה שלי ולמצוא דירה חדשה" אינה מחייבת לביצוע, אבל מחשבה כמו "אני שם לעצמי מטרה שעד סוף החודש אני מוצא דירה חדשה" מובילה לפעולה. כשאתם מציבים את הגבול הזה בתוככם, אתם מציבים אותו גם לאחרים. למשל, "אם עד סוף השנה הסטטוס שלי בעבודה לא ישתנה, אז אני עוזבת". הגבולות האלו מזכירים לנו שאין לנו את כל הזמן שבעולם ולפעמים צריך לצאת ממצב שלא מרוצים ממנו כדי להיות במצב הרצוי.

אחת הבעיות המשותפות שחלקנו בסדנה הייתה תלות במה שאחרים חושבים עלינו. סיפרנו זה לזו על עימותים עם חברינו לעבודה/משפחה על הרקע הזה. על פי אבר ועקרון האחריות האישית, אתה תיפגע רק אם אתה מחליט להיפגע. הרי אם חברך אמר עליך דבר לא נעים שהוא לא נכון, ואתה יודע שהוא לא נכון, אז אין סיבה להיפגע, ואם חברתך אמרה לך דבר לא נעים שהוא כן נכון, אז הייה פתוח לדבריה והחלט אם לקבל אותם או לא, אבל להיעלב? להתעמת? אין סיבה.

אדם שלוקח אחריות מנתב לעצמו את המציאות הרצויה עבורו.

כחלק מתהליך קבלת האחריות, אבר עבדה איתנו על שחרור כאבי העבר. "אנחנו לא יכולים לשנות את העבר, אבל אנחנו יכולים לשנות את התייחסותנו אליו", היא אומרת. לכולנו יש ביקורת על האופן שבו הורינו חינכו אותנו, התייחסו אלינו, עיצבו אותנו. אבר מעודדת אותנו לסלוח. קודם כל לסלוח להם מתוך הבנה כי באותו זמן הם עשו את מה שנראה להם הכי נכון לעשות, ולחיות את חיינו מתוך אחריות מלאה ולשחרר את עצמנו מעול העבר.

עולים כיתה

אחרי שמונה פגישות, סיימנו את סדנת המודעות והמשכנו לסדנת אסרטיביות רוחנית. הצטרפו אלינו חברים חדשים, שכבר עברו את סדנת המודעות. אם בסדנת המודעות למדנו להכיר את עצמנו, את חולשותינו, את רצונותינו, את מטרותינו, את תגובותינו, ולאהוב את עצמנו, בסדנת האסרטיביות אנחנו לומדים על יחסינו עם הסובבים אותנו: משפחה, בן/בת זוג וקולגות.

במפגש הראשון, מציגה לנו אבר התנהגויות אב-טיפוסיות: אסרטיבי, אגרסיבי,

פאסיבי-אגרסיבי ופאסיבי", והיא מתעכבת במיוחד על ההבדל בין האסרטיבי לאגרסיבי. "שניהם בסופו של דבר משיגים מה שהם רוצים, אבל במקרה של האסרטיבי שני הצדדים מרוויחים ( win-win) לעומת האגרסיבי, שעל הדרך רוכש לעצמו כמה וכמה אויבים שימשיכו לעשות דברים בשבילו מתוך פחד".

התנהגות אסרטיבית נובעת קודם כל מתוך אהבה עצמית המצמיחה הערכה עצמית. ככל שאני מכירה את עצמי טוב יותר בכל ההיבטים האפשריים ומקבלת את עצמי, אני מסוגלת יותר לעמוד מאחורי כל מיני התמודדויות ביחסי עם האחרים. למשל, להגיד למישהו אחר "לא" (ולא משנה מהו סוג הקשר) זה קשה בדרך כלל משום שאנו נוטים לחשוב שאם נסרב יאהבו אותנו פחות. אדם אסרטיבי המאמין בערך של עצמו, לא יהיה תלוי בשיקולים כאלו. אם לדעתו המעשה הנכון הוא לסרב, הוא יסרב ויקבל אחריות על ההשלכות העתידיות.

אסרטיביות פירושה "מגיע לי" ולא בקונוטציה הכוחנית של המילה. שמתי לב שעם הזמן נעשה קל לי יותר בסיטואציות שונות. אני מרגישה שמגיע לי שיתייחסו לרעיונות שלי או לזמן שלי וזה באמת קורה. שני אנשים יכולים לבקש ממישהו אותו הדבר, והאחד ישיג אותו בעוד השני לא. ההבדל הוא שאחד הרגיש שמגיע לו והשני לא. אותו דבר עם אהבה - כשאנחנו מרגישים ראויים לה, סובבים אותנו אוהבים.

עד השיעור הבא

הספר "מחשבה בריאה-גוף בריא" מאת סרג' קינג היה הבסיס העיוני לסדנת האסרטיביות. הרעיון של הספר הוא שניתן לרפא את עצמנו באמצעות כוח המחשבה, ומובאים בו גם תרגילים קצרים המרחיבים את התפיסה שלנו.

אז מהם החיים בעצם ובשביל מה?

לפי אבר, החיים הם לא בשביל להרוויח כסף, לא בשביל לשלם משכנתא, לא בשביל להגיע לפסגות, אפילו לא בשביל להביא ילדים. "החיים הם בשביל שנלמד בהם, כדי שנתפתח, שנזהה אנשים או סיטואציות המזכירים לנו מה השיעור שלנו. כולנו סטודנטים של אוניברסיטת החיים, לכולנו יש מה ללמוד כאן. הרי אם לא היה לנו מה ללמוד, לא היינו בתוך גוף בצלם אנוש. החיים מביאים לנו רק חוויות שאנחנו יכולים ומוכנים להתמודד איתן, ובניגוד לאוניברסיטה, בחיים יש לך אינספור מועדים והזדמנויות לתקן. אתה נתקל באותו סוג של אדם או באותה סיטואציה שוב ושוב עד שאתה פותר את השיעור שלך וממשיך הלאה, לשיעור הבא".

לדברי אבר, אפשר למנוע סבל גדול אם מודעים לסבל בעודו קטן. "הרבה פעמים אנחנו מתעלמים מסימנים המזהירים אותנו שסטינו מהדרך שלנו", היא אומרת. "אנחנו יכולים לפתור את השיעור כשהוא עדיין בגודל וכאב של חור בשן, אבל אם אנחנו מתעלמים ממנו וממשיכים הלאה אז החור גדל וגדל עד שצריך טיפול שורש, וזה מזעזע את חייך ומכריח אותך לעבור את השיעור".

חברי לקבוצה היו כולם אנשים אינטליגנטיים, חברתיים, מודעים, אמיצים, שהחליטו לבוא לסדנה כי הגיעו לשלב בחיים שבו רצו לעזוב את A כדי להגיע ל-B. כל אחד מהם הגיע עם בעיה בלתי פתורה אחרת, ואני, שהבלתי צפוי היה הדבר הנורא מכל, למדתי לסמוך על עצמי שתמיד אהיה שם בשבילי.

עכשיו, כשאנחנו ב-B, נראה לכם שאנחנו נחים?