שלום בדרפור? לא עבור מי שנאנסו ונורו

איזק איברהים מוחמד נרתע כשהוא מראה היכן הקליעים קרעו את כתפו. חנן אחמד חוסיים מושכת את השמיכה הכחולה מעל לראשה כשהיא חושפת את פצעי הירי בברכה ובידה. בתה בת השנה, מנזיר, מחייכת עדיין. למרות שגם היא כבר הספיקה לדעת את צריבת הכדור על גופה הזעיר. כתב הגרדיאן הבריטי הגיע לפגוש אותם בדרום חבל דרפור שבסודן.

בכתבה שהתפרסמה היום (ב') הוא מביא גם את סיפורה של פטומה מוסא בת ה-18. עטופה בשל אדום היא לא חושפת פצעים וחבורות. למען האמת, גם הבעות פנים היא אינה מראה. על מה היא חושבת? אולי על אלף הדינרים שנשדדו ממנה על-ידי כנופיות של ערבים. אולי היא מנסה לא לחשוב כלל. "נתקלנו במיליציות הערביות", היא מספרת בקול חלש, בעוד אמהּ מביטה בה בדאגה. "הם אנסו אותי".

לפני כשבועיים חתמו נציגי ממשלת סודן וארגון המורדים הגדול בדרפור על הסכם שלום, שנועד לשים סוף לשלוש שנים של לחימה. למרות שלא כל ארגוני המורדים חתמו על ההסכם, הפסקת אש אמורה הייתה להיכנס לתוקף תוך 72 שעות. באיחוד האפריקני הגדירו את ההסכם הרעוע כפריצת דרך, כצעד ענקי לעבר השלום שיביא לסיומו של המשבר ההומניטארי הגדול ביותר בעידן הנוכחי. היום הם אף הודיעו כי יקראו לאו"ם לנקוט בסנקציות נגד המורדים שלא יחתמו על ההסכם תוך 24 שעות.

אבל למרות השבחים והתקוות, מעט מאוד השתנה בחבל דרפור. משקיפי האיחוד האפריקני עודם מתעדים סיפורי זוועה על מוות והרס. קבוצות המורדים וחיילי הממשלה לוטשים עיניים מעבר לגדרות. שודדים תוקפים ונמלטים מעונש. התושבים חסרי ההגנה בדרפור פגיעים ומפוחדים כשהיו.

גם המסע הקצר בדרך האספלט המובילה מאל-פשר לניאלה, חוצה את המדבר ומחברת בין בירות צפון ודרום החבל, עמוסה בסכנות. פטומא הגיעה לשם יחד עם 50 בני אדם נוספים, בדרכה חזרה מיום נוסף של מכירת עצים בשוק. שעה קלה לאחר שהתחילו את מסעם, עם רדת הערב, תקפו אותם אנשי המיליציות. הם ירו באוויר, קראו להם לעצור, אך נהג המשאית בה נסעו ניסה למהר, להמשיך בדרכו.

בפאתי עמר-ג'דיד, עיר רפאים שהתרוקנה מיושביה, החמושים איבדו את סבלנותם. לדברי מוסטפה אבו אחמד סעיד, אדם כחוש עוטה משקפי שמש אטומים, שלושה אנשי מיליציות, חמושים במכונות יריה, חסמו את הדרך והתחילו לירות לעבר גלגלי המשאית. הם ירו במוחמד, הנהג. לאחר מכן פגעו בחוסיין ובבתה התינוקת. שלושה נוסעים נוספים נפגעו.

הנוסעים אולצו לרדת מהמשאית ולפרוק את מטענם, שכלל גם דחן, עזים ופרות. לא-הרחק משם המתינו להם תשעה חמושים נוספים, רכובים על גמלים. "הם אמרו לנו שאנחנו עבדים ושהם יגמרו איתנו", אמר חוסיין אחמד עבדאללה, נוסע נוסף שנשדד מכל חפציו. לאחר מכן, סיפר, החמושים לקחו הצדה 15 נשים ואנסו אותן באכזריות, בטרם רכבו לדרכם.

"הערבים שודדים בקר, לא חוסמים דרכים"

שלוש שעות לאחר מכן, מנווטים את דרכם לאור הירח, הגיעו הניצולים לכפר מנוואשי. הפצועים הצליחו לתפוס טרמפ במכונית חולפת. אחת מהם לא שרדה את המסע ומתה מפצעיה. היא נקברה בצד הדרך, תלולית עפר מסמנת את המקום בו נטמנה.

משקיפי האיחוד האירופי שהגיעו למקום גבו מהם עדויות, תהו כיצד נראים החמושים.  "חלקם לבדו מדי צבא, אחרים בגדים של אנשי דת מוסלמים", אמר עבדאללה. "הם היו ערבים, ג'נג'וויד". ג'נג'וויד היא מילה טעונה מאוד בדרפור. היא מסמלת את אנשי המיליציות הערביות שבתמיכת הממשלה היו אחראים לרבות מהזוועות שעברו על תושבי החבל, בראשן מעשי אונס ורצח המוניים. 

מפקד המשטרה במרשינג, עיירה סמוכה שרבים מתושביה נמלטו לאחר מתקפת הג'נג'וויד בפברואר האחרון, לא מתרגש מסיפורי הניצולים. "המצב הביטחוני פה רגוע למדי", אמר פאהד רחמן אל-נור. הוא סיפר גם כי לא קיבל הוראות חדשות מאז חתימת הסכם השלום. כאשר נדרש להתייחס ישירות למתקפה אמר שלא-ייתכן שמדובר באנשי המיליציות, שאמורים להתפרק מנשקם. "זה אופורטוניסטים לא ערבים", הסביר. "הערבים שודדים בקר, הם לא חוסמים דרכים".