שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    יצחק רבין מדבר על המלחמה
    רגע לפני תום כהונתו הראשונה וצאתו לשנות "המדבר הפוליטי" העניק רה"מ יצחק רבין ראיון מיוחד לרגל עשור למלחמת ששת הימים

    "ישבתי עם ראש הממשלה בלשכתו בירושלים. הוא לבש חולצת תכלת פתוחת-צווארון, לגם לחילופין לימונדה וקפה שחור, היה נינוח מאוד, מסביר פנים, מיעט לעשן, ונראה היה לי כאדם שאיזו אבן נגולה מעל ליבו. הוסכם בינינו בצורה מפורשת וחד משמעית, שהראיון יוקדש אך ורק למלחמת ששת הימים במבט אחורה, וכל שאלה בענייני דיומא לא תועלה כלל לדיון. וכך היה. אך מי שיודע לקרוא בין השיטין יקיש מן העבר על ההווה והעתיד, ודי לחכימא ברמיזא".

    (רפאל בשן, מתוך הקדמה לראיון עם יצחק רבין, יוני 1977)

     

    תחילת יוני 1977 לא היתה אחת התקופות המזהירות בחייו הפוליטיים של יצחק רבין בלשון המעטה: "פרשת הדולרים", שפרצה אל כותרות העיתונים חודשים מספר לפני כן, הביאה לפרישתו בפועל מתפקיד רה"מ, ואם לא די בכך הרי שזמן קצר לאחר מכן הפסידה מפלגת העבודה לראשונה בתולדותיה את השלטון בבחירות לכנסת.

     

    ימים מספר לפני שסיים את כהונתו הראשונה כראש ממשלת ישראל ונעלם אל אפלולית המדבר הפוליטי, ישב רבין ספון בלשכתו והעניק ראיון מיוחד לכתב "ידיעות אחרונות" רפאל בשן. בראיון אשר הוקדש לציון עשור לאחת מנקודות השיא של חייו הציבוריים של רבין - מלחמת ששת הימים, ענה רה"מ לשאלות בסוגיות הכנת הצבא למלחמה, הערכות מודיעין, קבלת ההחלטות בדרג המדיני וכוונותיהן של מדינות ערב. רלוונטי לימינו? תחליטו אתם. להלן קטעים נבחרים מאותו הראיון:

      

    האם ידענו?

    שאלה: האם נכון הוא, כי חלק מהערכות המודיעין שלנו ערב מלחמת ששת-הימים היו מוטעות, כיוון שגרסנו שנאצר לא יסתבך איתנו במלחמה, כאשר עשרות אלפי חייליו תקועים בתימן ומצבו הכלכלי קשה ביותר?

     

    תשובה (בשקט): אם תשאל אותי, האם הערכת המודיעין שלנו, או האנליזה האישית שלי באפריל 1967, היו כאלה שצפו כי תחילת ריכוז המצריים במחצית מאי וביוני 1967 פירושם מלחמה - התשובה היא לא. אם תשאל אותי, כלום היה צה"ל ערוך למלחמה באותה עת? התשובה חיובית וראה תוצאות מלחמת ששת הימים. ושוב, אם תשאל אותי, כלום הופתענו מבחינה צבאית, תשובתי היא - לא! נערכנו כראוי ולא הופתענו כלל ועיקר. 

     

    שאלה: היום במבט אחורה, האם אתה סבור, כי נאצר רצה באמת לפתוח במלחמה נגדנו, או ריכז כוחות גדולים בסיני רק לצורך איום וסחיטה מדינית?

     

    תשובה: הערכתי היא, שנאצר ניסה להשיג הישגים על-ידי הזזת כוחות צבאיים, מבלי שהחליט מראש ללכת למלחמה. הוא ידע היטב כי עצם הזזת הכוחות עלולה להביא למלחמה. כדאי לזכור, שבפברואר-מרץ 1960, כאשר הוחרף המצב הבטחוני בגבול סוריה-ישראל, ביצע נאצר דבר דומה, וריכז בהפתעה כוחות בסיני. גילינו עובדה זו בשלב מאוחר יחסית, כאשר מטרת התזוזה של הכוחות המצריים היתה לאיים על ישראל ולמנוע פעילות ישראלית מסיבית נגד סוריה. באותה עת, בשנת 1960, לא תבע נאצר את סילוק כוחות האו"ם, אך יחד עם זאת ריכז כ-600 טנקים בקידמת סיני, במיוחד בקטע שבין רפיח לים-סוף. עיתוני ירדן תקפו אז בצורה חריפה ביותר את גמאל עבד אנ-נאצר והגדירו אותו: 'כאדם המסתתר מאחורי סינור האו"ם'.

     

    בשנת 1967 רצה נאצר למנוע התקפות תעמולתיות ערביות על מהלכיו, ודרש את סילוק כוחות האו"ם לאורך קו שביתת הנשק בין ישראל ומצרים למעט רצועת-עזה ובשארם א-שייך.  לדעתי לא רצה נאצר באותה עת להביא לפינוי כולל של כל כוחות האו"ם. אבל תשובת מזכ"'ל האו"ם דאז, או טאנט, היתה, או-או. כלומר, או פינוי כולל, או השארת המצב כפי שהוא. כאשר הועמד נאצר בפני שתי הברירות הללו, הוא החליט לתבוע את הפינוי הכללי של כוחות האו"ם לאורך כל הגיזרה.

     

    אני חוזר ואומר: לדעתי, רצה נאצר להגיע להישגים מבלי הצורך לצאת למלחמה, אף על פי שהוא ידע היטב, כי ריכוז כוחות גדול בסיני עלול להביא למלחמה עם ישראל. נאצר היה מעוניין באותה עת לחזק את מעמדו בעולם הערבי, ואם יכול היה לעשות זאת בלי מלחמה, יתכן והיה מעדיף את הדבר כך.

     

    אני מאמין, כי קווי הגבול שלפני מלחמת ששת הימים היו לדעת נאצר כאלה, שהוא היה בטוח שצה"ל לא יצליח להבקיע את המערכים. גם אם צה"ל היה מגיע, לדעת נאצר, לנקודות מסוימות בסיני, הרי נאצר האמין, לדעתי, כי הוא ייצא בסופו של דבר כמנצח. נאצר נכנס למהלך שבתחילתו העדיף לקצור השגים בלי מלחמה אך העריך לא נכון את תוצאותיה האפשריות. כדי להבטיח לעצמו עורף, הוא כרת בריתות הגנה עם שאר מדינות ערב. מתוך הערכתי אז את המצב והכרותי את הדמויות שפעלו בזירה והנטייה הערבית להשתלהב עד כדי שכרון חושים ממהלכים מסוימים, הרי שהיה נראה לי כי בסוף מאי, תחילת יוני היה סביר להניח שהערבים יתקפו את ישראל.

     

    שאלה : האם היה אלמנט של הפתעה במלחמת ששת-הימים?

     

    תשובה (לאט, לאט):  אין לי ספק. כי במלחמת ששת הימים היה אלמנט של הפתעה.

     

    שאלה: כיצד זה יתכן? הלא היתה תקופת ההמתנה והמצרים והסורים ידעו על פרישת כוחותינו.

     

    תשובה: כוונתי היא לא להפתעה אסטרטגית. ההפתעה היתה בדרך שיטות הפעולה שלנו והתמורה המשמעותית שחלה בצה"ל בגיבוש התפיסה והאימון לקראת המלחמה.

     

    היה שווה להמתין?

    שאלה: אדוני ראש הממשלה האם אתה סבור, כי תקופת ההמתנה הועילה לנו ערב מלחמת ששת-הימים?

     

    תשובה (ללא היסוס): במבט לאחור אני מאמין שתקופת ההמתנה היתה אחת ההחלטות הנבונות ביותר שנתקבלו באותה עת, וזאת משלוש בחינות : 

     

    העובדה שישראל איפשרה לארצות-הברית למצות את כל האפשרויות המדיניות בטרם החלה המערכה, היא גם שנתנה לנו אחרי המלחמה את ההצדקה המוסרית לשמור את הישגיה עד הסנטימטר האחרון. אני רוצה להזכיר כי ב-1949 הורה בן גוריון ליגאל אלון לסגת מסיני; ובשנת 1956 נסוגונו מכל מילימטר בסיני וברצועת עזה, אחרי לחץ אמריקני.

     

    עובדה היא, שאחרי מלחמת ששת-הימים לא נסוגונו ולא היה לחץ אמריקני, נהפוך הוא: היה לנו גיבוי אמריקני מלא שלא לסגת, אלא במסגרת הסדר מדיני כולל. אין לי צל של ספק, כי להמתנה היה משקל ממדרגה ראשונה בקביעת העמדה האמריקנית. אילמלא ההמתנה, והעובדה שאיפשרנו לארצות-הברית למצות את כל המהלכים המדיניים עד תום, אינני יודע אם היינו מחזיקים כיום במה שיש לנו. 

     

    ההמתנה נתנה לנו יתרון צבאי עצום. העובדה היא, שצה"ל ובעיקר יחידות המילואים, היתה להם שהות להתארגן, להתגבש, ולהתגבר על כל מיני תקלות של היום הראשון, הפכה את כל צה"ל לצבא בעל איכות של צבא סדיר. אני מאמין באמונה שלמה, שההמתנה תרמה תרומה צבאית ממדרגה ראשונה לכושר היכולת של צה"ל.

     

    אין לי ספק, כי העובדה שהממשלה מיצתה לפני מלחמת ששת הימים את כל האפשרויות הלאומיות, יצרה קונצנזוס לאומי רחב בהליכה למלחמה, ותחושה של כושר עמידה והרגשה כי אין לנו ברירה אחרת, אלא לצאת למלחמה.

     

    שיכרון הניצחון 

    שאלה: נשמעה טענה חוזרת ונשנית, כי אחרי מלחמת ששת-הימים, כתוצאה מהנצחון הגדול, לקינו בבטחון-יתר להתייחס ברצינות לצבאות ערב. האם זה נכון?

     

    תשובה (אחרי שיקול קצר): בנושא זה קשה לעשות הכללות. זה עניין של אנשים, קבוצות ומפלגות. אני למשל, לא נתקפתי בביטחון-יתר אחרי מלחמת ששת-הימים. אני חושב, כי מלחמה זו הוכיחה, כי חל גיבוש חדש בתפיסה הכוללת של צה"ל, תוך כדי התאמת דרכי הפעולה הצבאית, הכלים, האמצעים והאימונים בצורה המתאימה והתוצאות הוכיחו את עצמן. אני חושב, שצה"ל לא היה ערוך מעולם טוב יותר למלחמה מכפי שהוא נערך לפני מלחמת ששת הימים. באשר ללקחים שצה"ל הפיק מהמלחמה, אני מעדיף שתשאל את האנשים המופקדים על הנושא.

     

    שאלה: השבוע ראיינתי את הצנזור הפורש. תת-אלוף ולטר בראזן, שטען, כי אחרי מלחמת ששת הימים החל מה שמכונה בפיו 'פסטיבל הגנרלים'. במילים פשוטות: קצינים בכירים כתבו, הצהירו ודיברו יותר מדי. האם אתה מסכים?

     

    תשובה (עניינית): נכון הוא, שאחרי מלחמת ששת הימים היו צה"ל והעם כולו בהרגשה שהיתה לנו הצלחה בלתי-רגילה ובצדק. נכון הוא, כי מי שהשתתף בהכנת המערכה ובמלחמה עצמה חש צורך להתבטא. אינני סבור, כי כתוצאה מכך נתגלו דברים מעל ומעבר למה שהיה ידוע לאויב במלחמה. יתכן כי פה ושם היו חריגות. אינני רואה פגם בתיאור ההצלחה של מלחמת ששת הימים (מרים קולו). הלוואי ותמיד תהיינה לנו רק הצלחות כאלה ונוכל להתפאר בהן.

     

    שאלה: בכל זאת, אדוני ראש הממשלה, כלום אינך סבור, כי קצינים בכירים דיברו יותר מדי אחרי מלחמת ששת הימים?

     

    תשובה (מסוייג) : זה עניין של טעם וגישה. אני, מכל מקום, לא דיברתי יותר מדי, ואינני מוכן להטיל דופי באחרים.

     

    הולכים לים?

    שאלה: בזמנו ניטש ויכוח עז וחריף בין אלופים במילואים, אם באמת רצו המצרים "לזרוק אותנו לים" ולהשמידנו.

     

    תשובה (באירוניה מסוימת): אני חושב, כי הוויכוח הזה היה לא רלוונטי אז, כפי שאיננו רלוונטי כיום, והתפלאתי על כך שאלופים במילואים ושלא במלואים עסקו בכך. גם היום אינני סבור, שיש לעמי ערב התנגדות עקרונית לכך שישראל. לא תתקיים. (מפוכח) באיזו מידה זה יעד מדיני לביצוע מיידי - אינני יודע.

     

    אין לי ספק, שאנו חיים במציאות של אי-השלמה ברורה מצד מרבית מנהיגי-ערב עם קיומנו כמדינה יהודית, ריבונית, עצמאית וחזקה. לו היתה השלמה כזאת מצד מדינות-ערב, כבר היו חוזי-השלום שלנו איתם חתומים.

     

    שאלה: אחד האקטים הדרמטיים של מלחמת ששת הימים, היה שידור שיחת-הטלפון בין גמאל עבדול נאצר והמלך חוסיין, בה שיקר נאצר את מלך ירדן וסיפר לו בהתלהבות מרובה, כיצד צבאותיו הולכים ומנצחים, שעה שכבר היה באמצע התבוסה. מתי תוכננה הקלטת השיחה הזאת, על-ידי מי ומדוע שודרה?

     

    תשובה: היתה זו שיחה שהתנהלה ברדיו-טלפון בין נאצר לחוסיין. מטרת השידור היתה להמחיש לעולם מה הן הכוונות האמיתיות של הערבים לגבי ישראל.

     

    שאלה: אדוני ראש הממשלה, האם ברצונך לומר לי, כי מישהו האזין סתם במקרה לשיחה האמורה בין נאצר לחוסיין?

     

    תשובה (בחיוך רחב) : אם היה זה מקרה, הרי שזה היה מקרה מעניין מאוד.

     

    שאלה : מה היו רגעי התרוממות הנפש שלך במלחמת ששת הימים?

     

    תשובה (בהתרגשות מאופקת): מרגע שהחלה המלחמה היו בכל יום רגעים גדולים. נדמה לי, כי מבחינה צבאית הרגע הגדול ביותר היה, כאשר אחרי שלוש השעות הראשונות של המלחמה התברר לי, כי חיל-האוויר המצרי אינו קיים יותר! אני חושב, כי השמדת חיל-האוויר המצרי היתה אחד ההישגים הכבירים של צה"ל, ותוצאה של תפישה צבאית שלמה ומגובשת, שעובדה במשך שנים בראש וראשונה על-ידי מפקדי חיל האוויר ותורגמה, אחרי אימונים מפרכים, לאמצעי לחימה שהוכיחו את עצמם במשך שלוש השעות הראשונות של המלחמה. השמדת המטוסים המצריים איפשרה לא רק עדיפות אווירית מוחלטת, אלא הבהירה לנו, כי ניתן להפעיל את חיל האוויר הישראלי בצורה שלא היה לה אח ותקדים במלחמות ישראל, לסיוע והכרעת כוחות היבשה של מצרים וכל מדינות ערב.

     

    רגעים גדולים אחרים הזכורים לי, היו כאשר האוגדות של טל, יפה ושרון הבקיעו בגיזרה המצרית, ההצלחות בגדה המערבית - וכמובן. גולת הכותרת: איחוד ירושלים.

     

    במלחמה כמו במלחמה 

    שאלה: האם היו במלחמת ששת הימים מה שקרוי בסלנג הצבאי גם "פאשלות"?

     

    תשובה (בגילוי לב): בכל מלחמה מתרחשים דברים בלתי-צפויים, בכל מלחמה יש הרבה כאב צער ויגון על נופלים ונפגעים. אבל אם לאמוד את מה שהתרחש במלחמת ששת הימים מבחינה צבאית, לא היתה משימה בדרג של גדוד ומעלה שלא הושלמה, ובשבילי זו אמת-המידה. ואם להיות ישר עם עצמי, אגיד בגילוי-לב, ואני בהחלט מודע לכאב הכרוך בנפילתו של חייל וקצין בצה"ל - הרי שהערכתי כי מספר האבידות במלחמת ששת הימים יהיה גבוה הרבה יותר מכפי שהיה באמת.

     

    מי הוביל את מי? 

    שאלה: האם אתה מסכים לסברה, כי סוריה היתה זו שגררה בעצם את מצרים למלחמת ששת הימים, וזאת בהשראה סובייטית מתוכננת?

     

    שאלה: אינני מאמין שניתן היה לגרור את נאצר לעשות דברים שלא רצה בהם. לא מן הנמנע, כי הסובייטים סיפקו מידע כוזב למצרים, והסיתו אותה למלחמה, וזאת מתוך שיקולים שנבעו מהשקפה, כי יש לחזק את מעמדו של נאצר בעולם הערבי. כדאי לזכור, כי באותה תקופה היתה ישראל בעיצומה של תקופת מיתון. סבלנו מכירסום פנימי, ונשמעו התקפות חריפות על הממשלה שהוגדרה כחלשה. הסובייטים והערבים האמינו, כי אכן כך הוא המצב.

     

    שאלה: רטרוספקטיבית, מי היה מסוכן יותר למדינת ישראל: גמאל עבדול נאצר דאז, או אנואר סאדאת עכשיו?

     

    תשובה (מיידית): בעמדותיהם הבסיסיות - שניהם שווים. נאצר שימש לא רק מנוף לשנאת ישראל, אלא גם מכשיר לקידום האינטרסים הסובייטיים במזרח התיכון. יחד עם זאת, אני חייב לומר, כי נאצר נכשל יותר מאשר סאדאת במלחמותיו. סאדאת נתגלה כערמומי וכתכססן גדול, והראייה - הוא הצליח להפתיע אותנו במלחמת יום הכיפורים. 

     

    שאלה: לפני מלחמת ששת הימים ביקש הנשיא ג'ונסון ארכה של 48 שעות, כדי לשכנע את נאצר, יחד עם מה שקרוי 'המעצמות הימיות', לפתוח את מיצרי טיראן. היום, במבט אחורה, האם אתה סבור, כי עשינו בתבונה שנתנו לו ארכה זאת?

     

    תשובה (בסיפוק): ארצות-הברית לא היתה יכולה לתת לנו היתר מפורש לצאת למלחמה. היא עשתה מאמצים להחזיר את המצב במיצרי טיראן לקדמותו. באיזו מידה האמין הנשיא ג'ונסון, כי הפעילות המדינית שלו תביא לתוצאות של ממש - אינני יודע.

     

    אני סבור, כי אשכול ז"ל נהג בתבונה רבה, ונתן לארצות-הברית אפילו מעל ומעבר ל-48 שעות, כדי שתיווכח שאין כל סיכוי לרעיון שלה לפתוח את מיצרי טיראן ולשכנע את נאצר להסיר את המצור הימי. אני חושב, כי טוב עשתה ישראל לפני מלחמת ששת הימים, כאשר בשלב מסוים קיבלה את ההצעה האמריקנית ומאוחר יותר החליטה לצאת למערכה.

     

    שאלה: בזמנו, כאשר משה דיין נתמנה לשר הבטחון, ערב מלחמת ששת הימים, אמר ראש-הממשלה דאז, לוי אשכול המנוח, במרירות כך: 'לי ברור שאין בזה כל טעם, אבל הבינותי, או חשתי, שאם יש מצב-רוח כזה בעם - אין לעמוד על קטנות. אמרתי בליבי : בבקשה, אחרי המלחמה, מתי שהוא, יהיה חשבון או לא יהיה חשבון. התרעמתי בליבי על הרגשת האקסקלוסיביות לעתיד העם היהודי, שנטלו על שכמם אלה שתמכו במינוי הזה'. שאלתי היא, האם אתה סבור, כי ראש-הממשלה חייב להיות גם שר הבטחון או לא?

     

    תשובה: בלי כל קשר לדברי אשכול, והוא ביטא ודאי את אשר הרגיש, אני סבור, והדבר חייב להיות ברור בצורה חד-משמעית, כי ראש הממשלה הוא האיש הקובע והפוסק האחרון בענייני בטחון.

     

    שאלה: אחרי מלחמת יום-הכיפורים התחילו מה שמכונה "מלחמות הגנרלים", והוטחו האשמות אישיות חריפות. אחרי מלחמת ששת הימים לא היו "מלחמות יהודים". מה הסיבה?

     

    תשובה(בחיוך מריר כלשהו): התשובה פשוטה והאימרה ידועה : לנצחון יש הרבה אבות, הכישלון הוא יתום.

     

    לא המלחמה האחרונה

    שאלה: האם האמנת, כי מלחמת ששת הימים היא האחרונה במלחמות ישראל?

     

    רבין (בהתרגשות): אודה, כי כשבועיים עד חודש אתרי מלחמת ששת הימים האמנתי, כי היתה זו האחרונה במלחמותינו. קשה היה לי להאמין, שאחרי ניצחון ישראלי מוחץ כזה ותבוסה ערבית כל-כך קשה, לא יתפכחו מדינות-ערב ולא יגיעו למסקנה, שתיפארתן לא תהיה עוד על דרך המלחמה.

     

    אחרי כחודש, הגעתי למסקנה כי הייתי כחולם. המציאות היתה שונה בתכלית. ראיתי, כי ככל שהמכה היתה חזקה יותר, היא הולידה בקרב מנהיגי מדינות-ערב רגשות נקם חריפים יותר, והיערכות מחודשת לקראת מלחמות נוספות. בקיצור: המציאות המזרח-תיכונית טפחה על פני וניפצה את תקוותי.

     

    שאלה: יש מומחים לסוגיות ערב, הטוענים בשיטתיות כי אם ישראל תאפשר לערבים ניצחון של פרסטיז'ה, 'יוחזר להם הכבוד', ואז הם יסכימו, אולי, להיות גמישים יותר במשא ומתן איתנו.

     

    תשובה: לפי מיטב ידיעתי והערכתי, אין בתאוריה זו מן האמת, ואין לה, לדעתי, על מה להישען. מי שמעריך, כי סאדאת הסכים למשא ומתן עם ישראל על הסכמי-הפרדה אחרי מלחמת יום הכיפורים משום שהוחזר הכבוד של מצרים - טועה. אני סבור, כי הוא ידע באיזו מצוקה נמצאת מצרים עם סיום מלחמת יום הכיפורים, והוא רצה לשמור על התהילה של ההישג בשלב הראשוני על ידי תהליכים דיפלומטיים ולא בכוח צבאי.

     

    שאלה: האם נכון הוא שבמשך כל מלחמת ששת הימים נמנענו בקפדנות מלתקוף יעדים אזרחיים במדינות ערב ?

     

    תשובה (בהחלטיות רבה): במשך כל מלחמת ששה הימים לא תקפנו, לא באמצעות חיל האוויר ולא באמצעות כלים אחרים, אלא יעדים צבאיים. נכון, כי תוך כדי המערכה על ירושלים שהתנהלה באיזור עירוני מאוכלס, נפגעו אזרחים, אבל גם הם במידה זעומה ביותר. בכיבוש הרמה, בקרבות סיני, לא נפגעו אזרחים ולא הותקפו מטרות אזרחיות.

     

    שאלה: אחד היעדים העיקריים של מלחמת ששת-הימים, היה לשבור אחת ולתמיד את הצבא המצרי. מדוע זה לא קרה?

     

    תשובה: לא אנחנו יזמנו את המלחמה הזאת. אם נאצר לא היה מרכז את כוחותיו בסיני, סוגר את המיצרים ויוצר טבעת-חנק סביבנו, כל המלחמה הזאת לא היתה מתרחשת. אינני מקבל את המושג 'לשבור את הצבא המצרי אחת ולתמיד'. כוונתנו היתה לחסל את צבא מצרים ככוח המאיים מיידית, או לטווח בינוני, על ישראל. אני חושב, כי יעד זה הושג בצורה מפליאה. אחרי שלושה ימים היה צבא מצרים משותק.

     

    שאלה: האם הצבא המצרי התאושש מהר יותר מכפי שחשבת?

     

    תשובה: כן! צבא מצרים התאושש אף על פי ש-15 עד 17 אלף מאנשיו נהרגו, הרי נשארו עוד מאות-אלפים. הגורם הקובע את קצב השיקום של צבא הוא אימונים וכוח-אדם. ברית-המועצות סיפקה, כידוע, מיד אחרי מלחמת ששת הימים את כל צורכי מצרים בנשק, וכוח-אדם לא חסר להם.

     

    שאלה : האם היית אומר לאור לקחי מלחמת ששת הימים, כי עומק אסטרטגי חיוני לבטחונה של מדינת ישראל?

     

    תשובה: אין לי ספק, שהקווים שהוצבו על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים על התעלה, על הירדן וברמת הגולן, נתנו לישראל את העומק ואת קווי ההגנה הטובים ביותר שניתן לשרטט על המפה של המזרח-התיכון. ברור לי גם כי השטחים שנכבשו על-ידי ישראל נתנו לנו גם עומק וגם קלפי מיקוח במגמה להגיע למשא ומתן עם הערבים על מה שנחוץ לנו. אינני סבור, כי קיים אדם המסוגל לערער על שתי הערכות מצב אלו.

     

    שאלה: האם היו לך רגעים של פחד במלחמת ששת הימים?

     

    תשובה (מנמיך קולו): היו לי הרבה שעות קשות ולא מעט חששות לפני המלחמה. אך ברגע שחיל האוויר הישראלי השמיד את מטוסים המצריים, ואחרי שחיל השריון בפיקודו של האלוף ישראל טל הבקיע את מערך רפיח והתקדם בכיוון אל עריש - רווח לי, וידעתי כי ניצחנו.

     

    לראיונות נוספים - לחצו כאן.

     

    באדיבות ארכיון עיתון "ידיעות אחרונות"

     


    אנציקלופדיה ynet מכילה מגוון עצום של ערכים וחיונית לתהליכי למידה והעשרה כמקור מידע מוביל, אמין ובטוח. ערכי האנציקלופדיה נכתבים ונערכים על-ידי צוות עורכים מקצועי, ומשולבים בהם סרטונים, מצגות ועוד.

     

                                 לרכישת מינוי לאנציקלופדיה ynet  


     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רבין בשנות נערותו
    צילום: לע"מ
    רמטכ"ל הניצחון בששת הימים
    צילום: לע"מ
    כהונה שניה כראש ממשלה
    צילום: מאיר פרטוש
    איך זה נגמר בסוף כולם יודעים
    ציור: אבי נחמיאס
    מומלצים