גירושים - מסע הישרדות

ענת לא האמינה שזה קורה לה: בעלה אמיר בחר להטיל עליה את הפצצה דווקא ביום שבו חגגו עשרים שנות נישואים. בעודם יושבים במסעדה מפוארת, הבהיר לה שנמאס לו, שהוא נחנק, שהוא רוצה לעזוב.

זוהי יריית הפתיחה בסדרה "תיק גירושים 33/06" שכתבה עו"ד אילת גולן-תבורי, מומחית לדיני משפחה. מכאן יוצאים בני הזוג למסע קשה, רצוף משברים ועימותים. "לאשה" מלווה אותם, שלב אחר שלב, עד לרגע קבלת הגט. בגיליון לאשה השבוע, יתפרסם הפרק השני בסדרה (בלוויית תקציר הפרק הראשון, לטובת מי שרוצה להיכנס לעניינים). 

הפסיכולוגית הקלינית, ד"ר צביה גרנות, פרסמה בעבר בלאשה את סיפורה של  איריס (שם בדוי), שבעלה הנחית עליה את ההודעה המפורשת שהוא עוזב אותה, אחרי שפיזר לה רמזים שסירבה לקלוט. היא נקלעה למצב של בלבול המלווה בתחושות הרס והתפוררות, שהיו על-פי גרנות, רק שלב אחד בתהליך בן 5 שלבים, שעוברת כל מי שהגירושים נכפו עליה.

לדבריה, "כושר ההתאוששות משתנה מאשה לאשה, ואי-אפשר לקבוע כמה זמן 'בריא' או 'נכון' לחוות כל שלב, אבל אצל כולנו זוהי תקופה קצובה, שיש לה התחלה וסוף. כשמנגנון הריפוי הטבעי פועל באופן בריא, יש להתנסות בכל השלבים ההכרחיים בזה אחר זה, עד שאת יוצאת מחוזקת מכל הסיפור. ואם מישהי מתעקשת לקצוב 'לוח זמנים', נאמר לה שאם היא תקועה בשלב האבל, למשל, יותר משנה, רצוי שתפנה לעזרה מקצועית".

5 שלבים בדרך לשחרור 

שלב 1: ההכחשה

בשבועות הראשונים התודעה מגינה עלייך בפני הכאב על ידי התעלמות מהמציאות החדשה. הסירוב להכיר בה משתקף באמירות כמו: "זה לא סופי", "כמה חודשים מחוץ לבית ילמדו אותו כמה אני חסרה לו". מצד שני, גם משפטים אופטימיים כמו: "כל דבר שקורה, קורה לטובה", "בלאו הכי הנישואים האלה לא הביאו אותי לשום מקום", מקלים על הכאב אבל מבטלים לחלוטין את הרגש. כדי להתקדם הלאה חייבים להעז לחוות את הכאב במלואו.

השאלה "למה הוא עזב?" מתחילה חשבון נפש מעמיק. צילום: גטי אימג' בנק

שלב 2: חוויית הקורבן

המעבר לשלב זה חד וברור: כל הרגשות המוכחשים צפים ועולים ולראשונה את מאפשרת לעצמך להיות מסכנה ואומללה. יחד עם ההכרה מגיעות המחשבות: "מה עשיתי? למה זה קרה דווקא לי?". את גולשת אל זכרונות העבר: הצעת הנישואים, החתונה, הנסיעה הראשונה לחו"ל, הלידה הראשונה. נשים רבות מתקשות נתקעות בשלב הזה, עד שהדיכאון הופך לבן לוויה קבוע.

במעבר לשלב זה את מפסיקה לבכות על מר גורלך ומתחילה להתמקד באיתור החסרונות שלו. ככל שמתארכת הרשימה, משתפרת הרגשתך ואת משכנעת את עצמך שאת בת מזל שנפטרת ממנו. חברותייך בדרך כלל יצדיקו אותך. עם זאת, האשמת בן הזוג היא מלכודת נוחה והנטייה של נשים רבות היא להישאר בה, אך אם נתקעים כאן ממשיכים לראות בצד השני אחראי בלעדי, לא לומדים דבר על עצמנו. כשהמוקד עובר להבנת התהליכים שהביאו את שניכם למצב הזה, זהו המפנה ממנו הופך המשבר לנקודת זינוק לצמיחה.

השאלה "למה הוא עזב?" מתחילה חשבון נפש מעמיק, שמציף את הזיכרון בדברים שהתחמקנו מהם, כמו: התובענות שלנו כלפי בן הזוג, התעלמות מדברים שהיו חשובים לו, התנגדות להרבה מהרצונות שלו. כשמחפשים את הטעויות של עצמנו ומתרכזים גם בדרכים לתקן אותן, ההבנה שההצלחה בחיים תלויה בנו בלבד, כבר לא כל כך רחוקה.

כשתוכלי לומר לעצמך: "כל מה שהיה אינו מתאים עוד למה שיהיה", תדעי שאת מוכנה להפוך את הסיום הזה להתחלה חדשה. בצאתך לדרך החדשה עם רוח כזאת את מתחילה לשלוט בחייך, ולא תרצי עוד להתנסות בחיים שאינם נכונים לך.

הכותבת היא יועצת פסיכולוגית המתמחה בתקשורת משפחתית וזוגית