שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    קורניק קונטרול
    מגיל 14 אבי קורניק לא מפסיק להופיע בטלוויזיה, אבל רק עם "השמינייה" הוא התחיל להרגיש את הלחץ הגדול של ההופעה מול קהל. עכשיו, כשסדרת הלהיט מסתיימת, הוא מתחיל ללמוד להיות פחות פרפקציוניסט. ראיון עם שחקן שאיבד את אמו בגיל צעיר מדי, נאלץ להתבגר מול המצלמות ורק עכשיו מתחיל לחפש אהבה

    אבי קורניק רגוע עכשיו, זאת אומרת, הוא אף פעם לא ממש יכול להיות רגוע, בטח לא כשהוא מתעורר באופן קבוע עם הזריחה, אחרי שהלך לישון לא מעט לפניה, אבל בסך הכל, יחסית לאופיו, הנה באים לו ימים של שקט. מאז שהגיעה סדרת הלהיט "השמינייה" לחייו מוטלת על קורניק (23), ילדון מבויש ורציני בדרך כלל, אחריות כבדה. "השמינייה" (ערוץ הילדים של HOT), שטסה היטב מתחת לרדאר של רוב תושביה המבוגרים של מדינת ישראל, וכיום כבר נמצאת בשלהי עונתה השלישית והאחרונה, היא להיט מטורף בקרב קהל הילדים והנוער, שבולע בשקיקה כל סצינה ודיאלוג בסדרה. את קורניק, שמגלם בסדרה את דמותו של אבי מוסקוביץ', מומחה מחשבים מתוחכם שבעונה זו הפך למפקדה הנערץ של החבורה, זה באופן טבעי הלחיץ. "בעונה הראשונה בחנתי כל סצינה שלי, עכשיו יותר נרגעתי", הוא אומר, ואני חושבת לעצמי שאולי זה לא כל כך מדויק.


    כמו ילד שהולך לחנות ממתקים. קורניק (צילום: ינאי יחיאלי)

     

    בטוח שנרגעת? כי זה לא מה שאני שמעתי.

     

    "בעונה האחרונה של 'השמינייה' התפקיד שלי גדל והרגשתי שנתנו לי אחריות מאוד גדולה. מן הסתם, היה חשוב לי לעבוד יותר קשה, הייתי נורא מרוכז על הסט לקראת הסצינות ולפעמים הלכתי להתבודד בצד ולא השתתפתי בכל החאפלה שהיתה. כשאני צריך ריכוז, אני מודה שאני לא הבן אדם הכי זמין. בעיניי, שחקן צריך להיות עקשן, אבל אדם קשה אני לא".

     

    אתה מסוגל להיזרק מחר בהודו?

     

    "לפעמים אני לוקח את עצמי יותר מדי ברצינות. אני בתהליך של למצוא שקט ושלווה ולחיות חיים פחות לחוצים, אז אולי יום אחד עוד אזרק במזרח".

     

    מה זה בדיוק התהליך הזה שאתה עובר?

     

    "באיזשהו שלב הבנתי שאני יכול להיות עם המון מוטיבציה ועם רצון לעשות הכל בשביל להצליח. גיליתי שזה הרסני, ושחשוב להרפות כדי להגיע לתוצאה טובה. הפרפקציוניזם יכול לפגוע ואז אני מגיע למצב שאני לא נהנה מהדרך שאני עושה וחושב כל הזמן שהפרויקט הבא יעשה לי טוב. זה גרם לי לשכוח מה המטרה, ואני שמח שזה קרה. לימודי המשחק גרמו לי להסתכל פנימה".

     

    קרה אירוע ספציפי שהביא אותך למסקנות האלו?

     

    "הרגשתי שזה משפיע על הביצוע שלי, שאני לא נמצא בשום מקום מרוב שאני בכל מקום, הייתי כל הזמן עייף, ועם זאת הייתי צריך להיראות קליל ועם מצב רוח טוב וזה היה לי מאוד קשה. זה כמו ילד שהולך לחנות ממתקים ואוכל את כל השוקולד ואז מבין שזו טעות".

     

    מאז שקורניק זוכר את עצמו הוא נגוע בחיידק הבמה ומשתדל לטפח אותו כמה שיותר. הוא נולד וגדל בתל אביב. אביו הוא איש עסקים ואמו עסקה בפסיכודרמה וטיפלה בילדים אוטיסטיים. בגיל 14 הוא הנחה את "חדש בעיניים" (חינוכית 2), היה חלק מ"השכנים של צ'יץ'", עשה פרסומות, הופיע בסדרה הטלוויזיה "פרנקו וספקטור" וגם ב"קרב בדרך לירושלים" (ערוץ 1). "מאז ומתמיד היה לי ברור שאני רוצה להיות שחקן", הוא מתרץ. "היתה לי אמביציה מטורפת. יש המון שחקנים מוכשרים, ובגלל זה הבנתי שצריך לשפר את היכולות שלי כל הזמן".

     

    בגיל 19 הוא הגיע לתיאטרון הבימה, שם שיחק בהצגה "קופסה שחורה" לצד חיות במה משומנות דוגמת רמי הויברגר, יעקב כהן ואסנת פישמן. 

     "זו היתה חוויה מדהימה, הדבר האמיתי, אין בכלל השוואה לדבר אחר. כתלמיד לתיאטרון הייתי מסתכל בעיניים ענקיות על השחקנים, וכל כך רוצה להיות שם, ואז פתאום לעמוד במעמד הזה היה מרגש".

     

    אחרי הצבא התחיל קורניק ללמוד משחק בסמינר הקיבוצים, משם עבר לבית הספר למשחק של ניסן נתיב ובמקביל למד לתואר ראשון בתיאטרון. "אני רוצה להיות שחקן יוצר, אני לא רוצה להיות תלוי לנצח באודישנים, אני כותב ואני לומד תיאטרון כי אולי יום אחד ארצה לביים. אני מאמין ששחקן טוב צריך לדעת מכלול של דברים", הוא מסביר.

     

    הפרויקט האחרון שמעביר את קורניק רשמית מהמים הרדודים לעמוקים הוא התפקיד בסדרת הדייטים היומית "אולי הפעם" (yes ישראלי), שם הוא משחק צעיר דתי בן 21 שמתאהב בבחורה חילונית (קרן ברגר), שמוציאה אותו להרפתקה שכוללת לא מעט סצינות מיטה.

     

    מזל טוב, עלית כיתה.

     

    "יש לי מראה נורא צעיר, ועכשיו מתחילים לראות שאני כבר גבר צעיר, רואים שיש בי מורכבות. זו עליית מדרגה מבחינתי שאני יכול לשחק טווח גדול יותר של תפקידים, יש בי עוד הרבה צדדים שלא ראו".

     

    אחרי עדי הימלבלוי ומיכאל אלוני, חבריך ל"השמיניה" שכבר חצו את הקווים לעולם המבוגרים. עכשיו תורך?

     

    "כן. עכשיו זה הזמן שלי. אבל אני לא עושה הפרדה בין שני העולמות, ואומר שסיימתי עם עולם הילדים. לא אהיה מנחה בערוץ הילדים, אבל לא אפסול סרט לילדים. אף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה".

     

    ולא קינאת בהם כשהם התקדמו ואתה עדיין עשית רק את "השמינייה"?

     

    "לא. אני כבר שנים עושה אודישנים ונמצא בפרויקטים שפתאום מישהו מהם מקבל תפקיד שמקפיץ אותו. למדתי שלי יש את הדרך שלי, אין לי מה להתבאס אם למישהו הולך טוב, במיוחד אם הוא חבר שלי. אני לומד להרפות. אני קורע את התחת בלימודים וכשאני עושה מונולוג טוב זה עושה אותי מאושר. זה לא שאני חייב רק טלוויזיה וכל הזמן מתעסק במה יהיה אחרי שהסדרה תרד. יש לי עוד הרבה מה ללמוד, ואעשה עוד הרבה תפקידים".

     

    וכמובן מעכשיו רק תפקידים איכותיים.

     

    "זו נקודה רגישה, כי אין לי שום צורך להתרחק מ'השמינייה'. אני רק רוצה להיות שחקן טוב. זה לא שאני רוצה להיות כוכב ולהופיע בכל העיתונים, זו לא הדרך שלי. 

     אני מאוד מאמין בתהליכים איטיים, הדברים לא קורים לי בן לילה, מגיל 15 אני עושה אודישנים, הרבה פעמים הייתי בין הפיינליסטים ולא התקבלתי. אני כבר מספיק זמן בתחום הזה כדי להבין".

     

    עם מה הכי קשה לך בתחום?

     

    "הגוף והנשמה זה הכלי של השחקן, וזה דבר שהופך את הכל לנורא אישי. מצד אחד אתה אמור להיות מחובר לעצמך באופן טוטאלי, אבל מצד שני אתה חייב גם להתנתק כשאומרים לך שאתה 'לא מספיק'. תמיד תהיה לא מספיק גבוה, לא מספיק רגיש, זה סוג של פרדוקס. להיות שחקן טוב זה להכיל את הפרדוקס הזה".

     

    רגישות ועצבות הן חלק בלתי נפרד מהחיים של קורניק. הן מלוות אותו כמו צל, ומוטלות בכבדות על כתפיו העדינות. כשהיה בן 19 נפטרה אמו מסרטן. בשנתה האחרונה היה זה הוא שסעד אותה. "גם עכשיו אני לא חושב שאני מעכל עדיין את כל מה שקרה", הוא אומר. "אני עד עכשיו נפרד ממנה. העצב מגיע יותר מאוחר, ואז אני מרגיש שאין לי אמא. זה מגיע בפיסות פיסות. הכל נראה כמו רכבת הרים מטורפת. הפטירה שלה, הצבא, להיכנס להבימה, ללכת ללימודי המשחק, 'השמינייה'. אולי זה בעצם ההסבר לכך שאני נמצא בתקופה שאני צריך קצת יותר לשבת ולנשום".

     

    למה אתה הכי מתגעגע אצלה?

     

    "חסר לי המגע שלה, החיבוק שלה, הריח שלה. יש משהו במקצוע הזה שגורם לך נורא לרצות אהבה. תסכלו עליי, אני אצחיק אתכם, אני ארגש אתכם, תאהבו אותי. זה הבסיס למקצוע הזה. המוות של אמא שלי גרם לי לאהוב יותר את החיים. החיים יפים, הם מדהימים. המוות הוא חלק מהם. אמנות זה לא רק יופי, תמיד יש בה משהו רע וכואב כמו במציאות".

     

    כואב לך שהיא לא זכתה לראות את ההצלחה שלך?

     

    "כל מי שאני היום, התובנות שהגעתי אליהן, ההצלחות, זה בזכותה ובזכות אבא שלי. כשקורה לי משהו טוב זה בזכותה, היא שומרת עליי, מלווה אותי".

     

    אתה מדבר איתה?

     

    "ביני לבין עצמי אני משוחח איתה המון, בעיקר על איך להיות בן אדם טוב. היא מאוד היתה גאה בי עכשיו".

     

    החיפוש של קורניק אחר בית הוביל אותו כנראה להתגלגל בין לא מעט בתים בעולם הבידור. את דרכו הוא התחיל בסוכנות של המגה סוכנת, זוהר יעקובסון,

    וממנה עשה דרכו לטיפולה של לבנה חכים, וממנה הגיע גם לפרי כפרי. עכשיו, הוא מרגיש שסוף סוף מצא את הבית המקצועי האמיתי, ושהוא מוכן להתיישב במחלקת השחקנים של סוכנות לוק. "סוכן זה כמו בן זוג", הוא מתפייט. "זו מערכת יחסים שלמה. כשפגשתי את יוני דותן (מנהל מחלקת השחקנים - נ.ר) וירון ליכטנשטיין (מנכ"ל סוכנות לוק - נ.ר) הם אמרו לי שהם עוקבים אחריי כבר הרבה זמן ושהם ישמחו שאצטרף אליהם. כשמאמינים בך זה רק יכול לעשות לך טוב".

     

    הסוכן, או הסוכנות במקרה הזה, הוא בן הזוג היחיד של קורניק לחיים כרגע. דווקא מדובר בבחור רומנטי. הוא וזוגתו הראשונה, בכיתה ב', הושפעו מהסרט "בוני וקלייד" וממש חיו על הקצה. הם התפלחו משיעורים, פרצו לבית הספר ועשו שם ארוחות רומנטיות, פתחו פה על המורים, וכל היום בילו ביחד. מאז היו לו כמה מערכות יחסים בוגרות יותר, אבל רוב הזמן הוא היה לבד, משתוקק מרחוק לבחורה שלא רצתה אותו. בארבע השנים האחרונות הוא ללא זוגיות. אבל עכשיו הוא מרגיש מוכן גם לאהבה.

     

    אז אם יש לי מישהי להכיר לך, אתה יוצא לבליינד דייט?

     

    "מי זאת?".

     

    זאת היתה שאלה היפותטית.

     

    "הבליינד דייט האחרון שיצאתי אליו נגמר לא טוב. קיוויתי שהבחורה שבאה מולי לא תהיה הדייט. הייתי מנומס ואחרי שעה וחצי הלכתי".

     

    אתה מתחיל עם בחורות?

     

    "כן, אבל זה משהו שקשה לי איתו, זה לא מובן מאליו, אני מעדיף שיתחילו איתי, זה יותר קל לי. פעם התאהבתי בשחקנית שראיתי בהצגה ואמרתי לה שאני חושב שהיא נפלאה ושהיא ריגשה אותי. אני חושב שמשהו בפתיחות הזאת זה סוג של כוח".

     

    יצא מזה משהו?

     

    "לא".

     

    למה קשה לך למצוא אהבה?

     

    "אני מאוד קנאי, יש משהו באהבה שגורם לי לרצות שהבחורה שמולי לא היתה עם אף אחד לפניי. כשאני מאוהב במישהי אני רוצה לנשום את האוויר שהיא נושמת, להיות קרוב אליה".

     

    אז גם באהבה אתה טוטאלי.

     

    "אני קנאי במובן הטוב. עם כל התארים, הפרסום, המשחק, אני הכי פרימיטיבי, אבל אני גם בן אדם פיקח. אני לא מבריח את הבחורות שאני איתן, אני נותן להן ספייס".

     

     

    • את הכתבה המלאה תוכלו לקרוא בגיליון החדש של "פנאי פלוס " 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים