שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אופרה אחרת
    עם אופרה בבימויה שתעלה על במת המטרופוליטן בניו יורק ואינספור הפקות ברחבי העולם, אין ספק שבגיל 35 יוליה פבזנר היא במאית האופרה הישראלית המצליחה בעולם

    בפעם הראשונה בהיסטוריה תעלה על במת המטרופוליטן בניו יורק אופרה בבימויו של יוצר ישראלי. הבמאית הישראלית הצעירה יוליה פבזנר היא שביימה את שני הפרקים הראשונים מתוך מחזור האופרות "טבעת הניבלונגים" מאת ריכרד וגנר. האופרה, בביצוע בית האופרה מרינסקי מסנט פטרבורג, בניהולו של מאסטרו ולרי גרגייב, מתוכננת לעלות שם בחודש הבא.

     

    בגיל 35 עם רזומה שלא היה מבייש במאים ותיקים וקריירה בינלאומית שנמצאת בנסיקה מתמדת, היא עוצרת לרגע להיזכר בנקודת ההתחלה. "הגעתי לתיאטרון ולאופרה לגמרי במקרה", היא אומרת, "עליתי לישראל ב-1991 אחרי שסיימתי לימודי פסנתר ומוזיקולוגיה בבית הספר התיכון שליד האקדמיה למוזיקה בלנינגרד ע"ש רימסקי קורסקוב. במהלך שנת הלימודים בישראל פרצה שביתה ענקית באקדמיה וחיפשתי מה לעשות. הייתי זקוקה נואשות לכסף ומצאתי עבודת מלצרות במסעדה קטנה ליד תיאטרון נוגה, שם ישבה בזמנו האופרה הישראלית".

     

    למזלה הטוב מנהל ההצגה הראשי של האופרה נקרא באותו הזמן לשירות מילואים ובאופרה חיפשו לו מחליף. "חברה שעבדה באופרה המליצה עליי. היא אמרה שאני קוראת תווים ושאוכל להחליף אותו עד שיחזור, ושם למעשה הכל התחיל". שלוש שנים אחרי שעלתה לישראל הצליחה פבזנר להתברג לשורות האופרה הישראלית שפתחה לה את הדלת ואת התיאבון. היא החלה את דרכה כמנהלת הצגה ובהמשך כעוזרת במאי בהפקות שונות, עבדה בין היתר עם דויד אולדן ודויד פאונטני שהיה החוט המקשר בינה לבין הבמאית פרנצ'סקה זאמבלו, שתהפוך בהמשך למורת דרך וכוח מניע.


    "הוולקיריות". בישראל לא הייתי מביימת את וגנר

     

    במשך שנים עבדה כעוזרת במאי של זאמבלו הנחשבת לגברת הראשונה של בימוי האופרה בעולם, וביחד העלו הפקות שהציגו באופרה של הבאסטי בפריז, בקובנט גארדן ובמוסקבה. את הקפיצה הראשונה למים בלי גלגל הצלה של במאי מלווה עשתה בישראל. "האופרה הראשונה שלי היתה 'הנסיך המאושר', יצירה נפלאה של גיל שוחט שעלתה בבכורה ב-1998 במסגרת הפסטיבל למוזיקה עכשווית במוזיאון תל אביב. אני מודה שהחומר היה כל כך נפלא שהיה קל מאוד למצוא בו השראה", היא אומרת.

     

    דבר גרר דבר, פבזנר המשיכה לביים יצירות ישראליות מקוריות כמו "מעשה בחצי ירח" מאת מיכאל שנהב" ו"פונדק הרוחות" מאת משה זורמן לצד הפקות בינלאומיות בבתי אופרה בטקסס, סנט פטרבורג, שטוקהולם, פריז ואתונה.

     

    לגעת בוגנר

    ולמרות הפרמיירות הרבות שעברה, וההתרגשויות המלוות אותן, במקרה של "טבעת הניבלונגים" מאת וגנר ההתרגשות לדבריה היתה כפולה. "במידה רבה זו היתה סגירת מעגל", היא מספרת, "עבודת הגמר בבית הספר בסנט פטרבורג היתה על הטבעת של וגנר. התיאוריות שלו לגבי אומנות האופרה הקסימו אותי כבר אז. וגנר לא האמין בשיתוף פעולה בין יוצרים, הוא חשב שצריכה להיות אחדות טוטאלית בין כל מרכיבי היצירה והאמין בזרימה מוזיקלית ודרמטורגית. זה היה מאוד חדשני באותה התקופה. הטוטאליות הזו יצרה שפה מיוחדת לאופרה הזו שבה כל דמות וכל נושא מקבל מנגינה משלו שמתפתחת לאורך היצירה".

     


    "זהב הריין". ביולי על במת המטרופוליטן בניצוחו של גרגייב

     

    וגנר הוא פצע פתוח בישראל. האם יש לדבר השפעה עליך?

    "אחרי שגרגייב פנה אליי חשבתי לא מעט על הנושא. אני לא חושבת שהייתי מסכימה לביים יצירה של וגנר בישראל מתוך כבוד לניצולי השואה, אבל אני מודה שוגנר מרתק אותי וכשאני נוגעת ביצירה שלו, אני מניחה מאחור את ההקשרים הפוליטיים. אני מבינה מדוע מבקשים בישראל לעזוב את וגנר במנוחה, אני לא מנסה להגן על אנטישמים אבל גם דוסטוייבסקי, טולסטוי ופושקין היו אנטישמים גדולים ובכל זאת יצרו יצירות מופת".

     

    טיפת מזל

    פבזנר היא מאמינה גדולה במזל שעד היום האיר לה פנים. לבית האופרה של דאלאס היא נקראה בדקה ה-90 לביים את ההפקה "פיק דאם" מאת צ'ייקובסקי שכמעט ונפלה בעקבות בעיות טכניות.

     

    "זה פתח לי דלת וכעת אנחנו מדברים על הפקה חדשה של 'טוסקה' מאת ורדי לפתיחת האולם החדש של האופרה בדאלאס", היא אומרת, "צריך המון מזל, כוח רצון ועבודה קשה כשאתה במאי מתחיל. חנה מוניץ נתנה לי את ההזדמנות להתחיל לביים באופרה הישראלית אבל צריך להודות שמעט מאוד אנשים מוכנים לקחת סיכון עם יוצרים צעירים. היה לי בפירוש מזל".

     

    בחודש אוגוסט תביים פבזנר את המחזמר "בריגדון" שיעלה על במת התיאטרון של

     בית צבי. "זה מחזמר שמעולם לא הוצג בישראל אבל היה להיט גדול בשנות החמישים בברודווי", אומרת פבזנר. סיפור העלילה הפלאית נוגע בכפר מכושף בסקוטלנד שבעקבות התערבות קוסמית מתגלה ליום אחד מדי 100 שנה. "זה סיפור אהבה מוזיקלי בין בחור אמריקני לבת הכפר", היא אומרת.

     

    במקביל היא עובדת על הפקה חדשה של 'יבגני אונייגין' לבית האופרה בוירג'יניה שבארצות הברית. "על ההפקה הזו אני עובדת בשיתוף עם התפאורן הישראלי סשה ליסיאנסקי, שהוא מעצב ואיש תיאטרון מספר אחד בעיני". ההפקה תעלה בתחילת פברואר. בסוף אוקטובר תחזור לבמה של בית האופרה הלאומי של יוון באתונה ההפקה 'נבוקו', שהציגה לראשונה בפברואר האחרון והיתה הצלחה אדירה. "מבחינתי זו הזדמנות מצוינת לשפר כמה דברים", היא אומרת.

     

    את אמא לילדה בת שנה וחודשיים שמסתובבת בכל העולם. איך עושים את זה?

    "בעזרת המשפחה. הילדה מלווה אותי לחזרות וזה די מצחיק כי אם היא לא אוהבת את השירה, היא ישר מתחילה להתחרות בזמרת או בזמר. יש לה חוש מוזיקלי מפותח והיא אוהבת לישון בעיקר ביצירות של מוצרט. אי אפשר לעשות את זה בלי עזרה מהקרובים ומבן הזוג. בנסיעות אמא שלי מלווה אותי כך שאני למעשה מעולם לא נפרדת מהילדה ליותר משבוע. זה לא קל אבל זה בא עם הטריטוריה".

     

    ומה החלומות לעתיד?

    "החלום הכי חשוב כעת זה לגדל את הילדה ואולי להוסיף לה אח ואחות. במובן המקצועי יש עוד המון יצירות שמגרות אותי גם באופרה וגם בתיאטרון".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים