בתוך שנתיים איבדו שני בנים בתאונות - ותרמו אבריהם

אסון כפול שמלווה במעשה אצילי: שנתיים לאחר שתרמה משפחת עאשור, ערבים מוסלמים מיפו, את איבריו של הבן נור שנהרג בתאונת דרכים, חוותה המשפחה אסון נוסף - הבן השני, חאתם נהרג גם הוא בתאונת דרכים. גם הפעם לא היססו בני המשפחה ומיד הסכימו לתרום את אבריו.

משפחת עאשור ידעה בשנים האחרונות אסונות רבים. האב, ששימש כאימאם של המסגד הגדול ביפו נהרג בשנת 1991 במהלך אירוע אלימות על רקע סכסוך משפחתי. באותו אירוע נהרגו ארבעה אחים נוספים במשפחת האב.

"כמה שפחות שיילך לאדמה"

לפני כשנתיים, אסון נוסף קרה במשפחה: נור אלדין (22), בן הזקונים במשפחה, נהרג בתאונת דרכים לאחר שרכב התנגש בו כאשר רכב על אופנועו. הוא הותיר אחריו אישה ובן. אמו של נור הסכימה מיד לתרום את איבריו.

"כמה שפחות ממנו שיילך לאדמה", אמרה אז אמו. בזכות התרומה הושתלו לפני שנתיים כליות, לב, כבד, ריאות קרניות ועור בחמישה חולים, שקיבלו חיים חדשים.

נור וחתאם עאשור. המוות של שני האחים הציל חיים

ביום חמישי האחרון זה קורה שוב למשפחת עאשור: סמוך לחמש לפנות בוקר נסעה מונית ברחוב יהודה הימית ביפו, שנהג בה תושב תל-אביב, בן 44, מכיוון מזרח למערב. כשהגיע לצומת שדרות ירושלים פגע בו בחוזקה רכב פרטי מסוג מיצובישי. כתוצאה מהפגיעה העזה עפה המונית לעבר עמוד.

הנוסעת במונית נהרגה במקום. אנשי מד"א אזור דן המשיכו לטפל בפצועים - נהג המונית ונהג הרכב הפרטי שמצבו הוגדר בינוני ונהג הרכב הפרטי, חאתם עאשור (21) שפונה לבית החולים איכילוב במצב קשה. אשור הובהל לחדר הניתוח, אולם כעבור שעות ספורות מת מפצעיו.

מנסיבות התאונה עולה כי עאשור היה זה שנכנס לצומת באור אדום, בעודו בשלילת רישיון, וגרם לתאונה.

"המשפחה התעקשה לתרום איברי בנה"

"התקשרו לגיסי ביום חמישי בלילה, והוא התקשר אליי ואמר לי - אנחנו חייבים ללכת לאיכילוב, קרה משהו נורא. נסענו לשם, ואימא שלי, שהרגישה שקרה משהו לא טוב, התלבשה ונסעה אחרינו מיד לבית החולים", מספר האח הבכור אחמד, "הוא דיבר עם הרופאים קודם לכן, ופתאום הרופא יוצא ומודיע לנו שהריאות נפגעו קשה והוא נפטר. מיד ביקשנו לתרום את האיברים שלו".

חתאם עאשור, שנהרג ביום חמישי האחרון עם בנו של אחיו נור שנהרג לפני שנתיים

"המשפחה ממש התעקשה לתרום את אברי בנה", סיפרה מתאמת ההשתלות במרכז הרפואי תל אביב, "היה להם קשה עם העובדה שלא ניתן לתרום אברים אלא את הקרניות בלבד". כיוון שלבו לא פעם ולא היה במצב של מוות מוחי כפי שקרה עם אחיו, התאימה תרומתו להשתלת קרניות שיעניקו מאור עיניים לשני אנשים.

"אנחנו משפחה מוסלמית דתית וזו חובה לעזור לאדם", מספר אחמד, "זה מכפר על חלק מחטאיו של הנפטר וכמובן שמציל חיים. מעשה שכזה הוא חובה לכל אדם, ואני מקווה שכולם יבינו את החשיבות של תרומת אברים".

"רצינו להציל חיים, ולא חשוב יהודי או ערבי"

"חתאם היה בן 21. הוא היה קשור מאוד לנור" נזכר אחמד, "הם היו בלתי נפרדים. לאחר שאיבדנו את נור הוא נכנס לעצבות מאוד קשה. מאדם חברותי וחייכן הוא הפך למסתגר. הוא ניסה לחזור למעגל החיים, לעבוד וללמוד אך הוא לא הצליח להתגבר על הכאב ששלט בו".

אבל שני בתוך שנתיים. משפחת עאשור (צילום: דנה קופל)

"מותו של נור היה לנו מאוד קשה, אבל תרומת האיברים עזרה לנו לראות את אח שלי בעיניהם של אנשים אחרים שאותם הוא הציל. כאילו שהרגשנו אותו. זה לא פוטר מהעצב, אבל זה עזר להתמודד עם השכול הכאב והאובדן. לכן גם הפעם ידענו שחייבים לתרום אברים ולנסות להציל אנשים אחרים", מוסיף אחמד.

- והיה לכם ברור שאברים ילכו גם ליהודים?

"רוב האיברים של נור הלכו ליהודים, רק איבר אחד הלך לערבי. זה לא מפריע לנו. אנחנו רצינו לתת חיים לבני אדם, ואין אצלנו הבדל בין יהודי ערבי או נוצרי. אנחנו אנשים דתיים, אבל זה לא מונע מאיתנו להציל אנשים אחרים".