שתף קטע נבחר

צילום: ויז'ואל/פוטוס

השעון מתקתק: אלופת השחייה נאבקת על חייה

רעות ברזילי, סגנית אלופת אירופה בשחייה למושתלי לב וריאה, שוכבת בשעות אלה מונשמת ומורדמת בבית החולים בילינסון בהמתנה להשתלת ריאות. מצבה מידרדר ככל שהזמן עובר. המרוץ אחר ריאות שיצילו את חייה נפתח

במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים בילינסון שוכבת בשעות אלה (ג') סגנית אלופת אירופה בשחייה למושתלי לב וריאה - ונאבקת על חייה. רעות ברזילי, בת 26 מחיפה, עברה השתלת ריאות לפני כשלוש שנים ומחכה כעת, שוב, לריאות שיצילו את חייה. "רעות כבר לא יכולה לנשום בכוחות עצמה. גם המכשירים לא מספקים לה כיום את כמות החמצן הדרושה לה להמשיך ולחיות במינימום תפקודים. מכשירי ההנשמה מחוברים אליה כעת אבל היא מורדמת. אלה לא חיים". כך אומר בכאב ליאור כרמל, גיסה של רעות. "הרופאים מעריכים שאם לא יהיה תורם בזמן הקרוב, הגרוע מכל יכול לקרות".

 

כשהייתה בת חודש אובחנה רעות כסובלת ממחלת סיסטיק פיברוזיס. לאורך השנים התמודדה עם המחלה בתרגילי פיזיוטרפיה יומיומיים, כדורים רבים, טיפולים ואף אשפוזים. בשום שלב לא נתנה למחלה להכתיב את חייה. אל טיולי בית הספר הצטרף אביה כהורה מלווה וכך נשמר משטר הבריאות הקפדני. כשגילתה שהצבא לא מוכן לגייס אותה בשל מצבה הרפואי, התנדבה ושירתה כמפיקה בגלי צה"ל.


עם הדגל והמדליה על הפודיום באליפות אירופה בנאפולי (צילום: רחל ברזילי)

 

לפני כשלוש שנים, לאחר החרפה משמעותית במצבה, שאף אילצה אותה להיות מחוברת לבלון חמצן במשך כל שעות היממה, התבשרה כי הפתרון מצוי בהשתלת ריאות. רעות קיבלה רגליים קרות והעבירה את עצמה מסע של השלמה נפשית טרם הסכימה לעבור את הניתוח. פעם אחת אף התקשר הרופא לבשר לה שנמצאו לה ריאות והיא סירבה להן. עד כדי כך הרגישה לא מוכנה. "זה מאוד מפחיד לחשוב שמוציאים לך את הריאות, שמחליפים לך אותן. זה כמעט לא מתקבל על הדעת", מסביר כרמל את הלך הרוח של רעות. "הידיעה שיש סיכוי שהיא לא תתעורר מהניתוח מצריכה הרבה כוחות נפשיים להתמודד עימה. אחרי תהליך מאוד ארוך ובסיוע האיגוד לחולי CF ופסיכולוגית צמודה שמלווה אותה, היא הגיעה להכרה שזה מה שהיא צריכה".

 

לאחר ההשתלה החלה לשקם את חייה. היא סיימה לימודי תואר ראשון בקרימינולוגיה, עזבה את בית הוריה, יצרה זוגיות. "הרגשתי את זה לאורך השנים שליוויתי אותה והיו לנו המון שיחות נפש. על חיים ומוות ועל ההערכה שלה למה שהסביבה עושה למענה", מספר כרמל. "הייתה לה כמיהה בעיניים כשהיא דיברה על כך שיום אחד אחרי ההשתלה היא תרצה חבר. בדיוק כמו בפנטזיה של כל בן אדם לבן זוג, לחלוק איתו אהבה וחיים ושהם יהיו החברים הכי טובים אחד לשני ויגורו ביחד. שיהיה להם חשבון בנק משותף. כל הסמלים שמראים על חיים נורמטיביים".

 

רעות לקחה על עצמה משימה נוספת. היא החליטה להיות אלופת העולם בשחייה. בני המשפחה נותרו המומים מחוץ לבריכה בעוד רעות, שעד לא מזמן התקשתה ללכת, קוטפת את מדליית הכסף במקצה ל–100 מטר חזה, ואת מדליית הארד במקצה ל–50 מטר גב, באליפות אירופה למושתלי לב וריאה שנערכה לפני כשנתיים בנאפולי שבאיטליה. "חוץ ממנה אף אחד לא האמין. אנחנו זכרנו אותה במצבים הכי גרועים של המחלה שלה ויום אחד ראינו אותה עם מדליות".


רעות ברזילי עם משפחתה. רוצה חיים נורמלים (צילום: ליאור כרמל) 

 

לפני שלושה חודשים הגיעה הנפילה.

 

"החיים שלה היו כמעט נורמליים", מספר כרמל, "אבל מסיבות שרק הטבע ואלוהים יודעים, הגוף התחיל לדחות את הריאות המושתלות. תמיד יש סיכוי שזה יקרה, אבל מכיוון שהיא כבר היתה בפסגת העולם והחיים התחילו לחייך אליה אז לא חשבנו על זה".

 

בשלושת השבועות האחרונים חייבה הידרדרות נוספת בחייה לחבר את רעות לחמצן. ב–48 השעות האחרונות קרסה מערכת הנשימה כמעט לחלוטין ורופאיה נאלצו לחברה למכונת ההנשמה ולהרדימה על מנת לשמור על מצבה יציב ולאפשר לה להמתין להשתלה. "היא מאוד רוצה לחיות. היא מאוד אוהבת את החיים בתקופה האחרונה. היא רוצה לממש את הפנטזיות, את האהבות, את החיים. מה שהיא לא יכלה לעשות לפני ההשתלה הקודמת והיא חוותה בשלוש השנים האחרונות. היא מחכה להשתלה ורוצה את זה".

 

לדברי כרמל, במהלך השבועות האחרונים היו מספר הזדמנויות בהן יכלה רעות לזכות בריאות חדשות אך משפחות הנפטרים סירבו לתרום. "יכול להיות שזה היה מציל את רעות ויכול להיות שזה היה מציל אחרים, לא משנה. אנחנו כואבים את הכאב של המשפחות, אבל היה אפשר כבר לבנות חיים חדשים. אנחנו קוראים לציבור לאפשר לרעות ושכמותה להמשיך ולהגשים את החלומות שלהם. רעות רוצה להתחתן. יש לה היום בן זוג, יש להם כוונות, יש להם יכולת לבנות בית בישראל".

 

משפחתה של רעות שוהה סביב מיטתה במשך 24 שעות ביממה במטרה לחזק ולעודד אותה. אתמול קיבלו הוכחה נוספת לנחיצותם לצידה. רעות, הקשורה למיטה בידה וברגליה על מנת שלא תמשוך באופן לא רצוני את אחד הצינורות המחוברים לגופה, התעוררה לשנייה קלה וניסתה להתיישב, "חיבקנו ונישקנו אותה. לא נתנו לה הרבה זמן להתעורר. אני אפילו לא בטוח שהיא מודעת לזה שהיא התעוררה. אבל הידיעה שאנחנו שם בשבילה, אני מניח שמאוד מחזקת אותה להמשיך. מאוד קל להרים ידיים ולהגיד 'אני לא יכולה'".

 

לדברי כרמל, הלחץ והתסכול מהיעדר התרומות החלו לתת אותותיהם. "בפעם הראשונה ראיתי את אמא שלה קצת מתפרקת אתמול בשתיים לפנות בוקר. היא פרצה בבכי שלא ראיתי אותה אף פעם. יש לי צמרמורת שאני מספר את זה. אתה רואה בכי קורע לב, הבת שלה נגמרת לה מול העיניים".


 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בימים טובים יותר בבריכה. רעות ברזילי
צילום: ליאור כרמל
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים