שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    גל גבאי: "להאמין לרופאים - ולהסכים לתרומת אברים"
    במאבק הפנימי בין הפחד לבין התשוקה למשמעות והצלת חיים בחרה העתונאית גל גבאי בשיקול של טעם. "זה מפחיד. הייתי רוצה לדעת שאני בידיים הכי טובות ושהרופא שיצטרך לקבל את ההחלטה יהיה טרוד רק בהצלת חיי ולא הצלתם של אחרים. הפתרון טמון באמון שאנחנו נותנים באנשי המקצוע"

    החתימה

    חתמתי על כרטיס אָדי בתקופת השרות הצבאי.

     

    הגורם

    ניגשו אלינו במהלך השרות הצבאי והציעו לנו לחתום על הכרטיס. בכל מקרה, גם אם לא היו ניגשים אלי הייתי אני ניגשת. הרגע עצמו הוא לא המשמעותי אלא העימות הפנימי בין הפחד לבין התשוקה למשמעות, הרצון לתת והמחשבה ההגיונית שבעצם למה לא?

     

    ההתלבטות

    לא ניתן להתעלם מהסיפורים היפים על נתינת חיים, על קץ שנותן התחלה, לצד הסרטים על אנשים המנצלים את רגעי הדמדומים וחולשת החולים, ולא נותנים להם צ'אנס להמשיך את חייהם עד תום אלא חושבים עליהם כעל אופציה לחלקי חילוף. זה מפחיד. הייתי רוצה לדעת שאני בידיים הכי טובות ושהרופא שיצטרך לקבל את ההחלטה יהיה טרוד רק בהצלת חיי ולא הצלתם של אחרים. אני חושבת שהפתרון טמון באמון שאנחנו נותנים באנשי המקצוע. העולם, ובטח שמנקודת מבטו של עיתונאי ביקורתי, מלמד אותך לחשוד ולא לסמוך. אבל אני סומכת על הרופאים. באנשים שמגיעים לעסוק ברפואה חייב להיות איזשהו טוב, זאת מלאכה שמצריכה כל כך הרבה הקרבה, אז אני עליהם קצת יותר סומכת.

     

    התגובות

    הפחד, לו שותפים לא מעט אנשים, ובאמת קשור בכמה אתה סומך על הרופאים עולה. אבל לשמחתי, אני חיה במקום בו רווחת החתימה על כרטיס אָדי.


    שיקולים של טעם במקום פחדים. גל גבאי (צילום: עופר עמרם) 

     

    אני עושה

    כעיתונאית, למרות שמעולם זה לא היה תחום העיסוק שלי, בכל פעם שהנושא עולה וכשאני מגישה תוכניות בהן הנושא עולה, אני נותנת לו ביטוי ומבטאת את העמדה שלי. באופן אישי אני חושבת שזה חשוב ובין היתר זאת גם הבחירה בין הפחדים מצד אחד לשיקולים של טעם מצד שני.

     

    כולנו שווים

    מה שיפה, אולי אפילו פריבילגיה, במחשבה על החיים שאחרי המוות הוא שהם יהיו חפים מהקטנוניות האנושית שעל פני האדמה, מדברים ארציים. כל בן אנוש הוא בשבילי בן אנוש, כך בחיי וכך במותי. השבטיות בכלל, ובמקרה הזה בפרט, נראית לי מיותרת.

     

    חותמים עכשיו:

     

    פרויקט תורמים לחיים:

  1. מתלבטים? היכנסו לפורום אדי ב-ynet   

     

    התרומה והדת

    ישנה בורות במגזר הדתי. הפילוסופיה היהודית יודעת לשקול את השיקולים היטב וללכת יד ביד עם תפישות שונות. ביהדות, כמו ברפואה, יש אתיקה ומוסר. אני לא מאמינה בהכללה ובחושך של המגזר הזה. יש בו אנשים חושבים ומתלבטים וראויים, המבקשים הגנות שמבחינת התורה יש בהן הגיון והוא קשור לפחד שדיברתי עליו מניצול המצב לרעה. ואם צריך לתת מסר מרגיע נוסף, הרי שבסוף נשארות רק עצמות, כל החלקים האורגניים הופכים אפר ועפר.

     

    מילה לספקנים

    חוסר היכולת להימלט מהמוות מטרידה. כל אחד היה רוצה שהזמן המוגבל בו הוא מתקיים כאן יהיה בעל ערך ומשמעותי בתוך האנושות כולה. אם במותך אתה יכול להציל את חייו של מישהו, זאת נראית לי סיבה מספקת. אולי אפילו אנוכית במובן הזה שאתה מבקש לתת כדי להיות טוב ומשמעותי. אני חושבת שיש משהו מאוד מנחם בעובדה שהקץ שלך יכול לתת התחלה למישהו אחר.


    רוצים לראות מי עוד חתם על כרטיס אדי ומפציר גם בכם להציל חיים? לחצו כאן  

     


  2. לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    השבטיות נראית לי מיותרת. גל גבאי
    צילום: עופר עמרם
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים