שתף קטע נבחר

יש לי סימפטיה: עיצוב בהשראת האמנות בת"א

בירת האופנה הישראלית כבר בת מאה, ומאה מעצבים יצרו לכבודה מאה פריטים בהשראת העיר. אנחנו נביא לכם אותם בסדרת כתבות מעוצבת. והפעם: עיצוב בהשראת עולם האמנות והבוהמה התל אביבית

"מעצבי המאה" הוא פרויקט הצדעה של עיריית תל אביב לציון מאה שנים של אופנה וסגנון חיים בבירת התרבות הישראלית. במסגרת הפרויקט עיצבו מאה מעצבים נבחרים מאה פריטי אופנה בהשראת העיר. בתאריכים 16 ליוני עד 10 ליולי יוצגו הפריטים בתערוכה במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, לצד פריטי אספנות נדירים של מעצבי העבר דוגמת פיני לייטרסדורף, רוז'י בן יוסף ועוד.

 

כתבות נוספות בסדרה:

 

רומנטיקה אורבנית

המעצבת לילך אלגרבלי (למותג "Lilamist") יצרה שמלה בגזרה רומנטית המורכבת רובה ככולה מפרחים בדפוס ובתלת מימד. השמלה נוצרה בהשראת התפתחות השירה בעיר, שהיוותה מקור השראה למשוררים ומקור להתפתחות רומנטיקה תל אביבית וישראלית.


השמלה של "לילהמיסט". מדברת בפרחים (צילום: אסף עיני)

 

הדואר בא היום

יעל רוזן בן-שחר עיצבה למותג "כיסים" תיק במראה של מעטפת דואר קלאסית, המהווה מחווה למילה הכתובה וליצירה התרבותית שמאפיינת את תל אביב מאז ראשיתה.


התיק של "כיסים". בדרך לתיבת הדואר (צילום: רוני כנעני)

 

כבוד לגברת (1)

יעל כהן-רז, מעצבת הבית של "גרטרוד", בחרה בגרטרוד קראוס כנציגת הזיקה בין עולם המחול לבין עולם הרוח בתל אביב שבין שתי מלחמות העולם. קראוס, פסנתרנית שהפכה לרקדנית ולכוריאוגרפית, נחשבה לכוהנת הגדולה של המחול המודרני בארץ והיתה ליחידה בתחום המחול שזכתה בפרס ישראל על פועלה (1966). גרטרוד, דמות בוהמיינית בעלת אופי מרדני שקראה תיגר על הממסד המכופתר והשמרני, הייתה נועזת גם בתחום הלבוש על הבמה. במקביל בחנה כהן-רז את שמלת הכלולול של גרטרוד לוין, מי שעל שמה נקרא המותג "גרטרוד", שנישאה בגרמניה בשנת 1921 בשמלת כלולות שחורה שתפרה לעצמה. התוצאה של מרכיבים אלה, שעורבבו אסוציאטיבית, היא בגד שעושה שימוש בהרבה בד, שמאפשר תנועה; "פחות בגד בהשראת גרטרוד קראוס ויותר בגד שעיצבתי עבורה", מסבירה המעצבת.


הבגד של גרטרוד. לא רק בהשראתה, בעבורה (צילום: רוני כנעני)

 

כבוד לגברת (2)

אסנת וינגרטן עיצבה סיכת כסף בציפוי זהב בהשראת חנה רובינא, הגברת הראשונה של התיאטרון העברי. רובינא עלתה לארץ בשנת 1928 עם קבוצת שחקני "הבימה" והפכה לסמל התיאטרון העברי בכלל ותיאטרון הבימה בתל אביב בפרט. על הסיכה צרובה תמונת דמותה של רובינא בהצגה "הדיבוק", תמונה ששימש כלוגו של תיאטרון "הבימה" משך שנים רבות.


הסיכה של אסנת וינגרטן. סמל תיאטרון "הבימה" (צילום: רני לוריא)

 

הצורפים מתימן והרוקמים מאירופה

ימי קום המדינה התאפיינו בקיבוץ גלויות שבא לידי ביטוי גם בתחומי העיצוב והאמנות. בתחום הצורפות בלטו בעיקר הצורפים התימנים שעבודתם התאפיינה בטכניקת הפיליגרן העשויה משזירת חוטי כסף. טכניקה זו מזכירה מאוד במראה את מפות התחרה האירופאיות הרקומות בעבודת יד, כך שבחיפושיה אחר דרך לתרגם את טכניקת הרקמה לעבודת הצורפות, השתמשה שחק בטכניקת הפיליגרן המסורתית כבסיס ליציקות הכסף הטהור ובסריגת חוטי כסף המדמים את מראה הפיליגרן בתכשיט.


השרשרת של ענבר שחק. שילוב מסורות וקיבוץ גלויות (צילום: ארי אביץ) 

 

הכיכר, אז ועכשיו

המעצב עידו רקנאטי יצר שמלה עשויה שתי שכבות בהשראת כיכר דיזנגוף בתל אביב. כל שכבה מייצגת תקופה אחרת בחיי הכיכר: התקופה המוקדמת, שלפני

 המזרקה, והתקופה שאחריה. השכבה הראשונה נקייה עם אלמנטים של וינטג', עם פרטים הלקוחים מתמונות של המשפחות הוותיקות בעיר. השכבה השנייה מודרנית וקונסטרוקטיבית כמו המזרקה החדשה של הכיכר, ועשויה פאנלים ארוכים המדמים את מבנה המזרקה. השכבה התחתונה לבנה כמו העיר בראשיתה, ומשלבת בדי כותנה ותחרת כותנה. השכבה העליונה מאופיינת בגוונים של אפור בטקסטורות שונות, על גבי בדי כותנה-משי דקים ושקופים למחצה. הצבע האפור בא לציין את כישלונה של הכיכר החדשה, שהחליפה את התנועה הצעונית של אנשים שאפיינה את הכיכר בעברה במזרקה צבעונית שניצבת באפרוריותה של כיכר מתה. שכבות השמלה ניתנות הפרדה וללבישה בנפרד, כדי לסמן את תהליך ההחזרה של הכיכר הישנה שמדברים בו היום.


השמלה עידו רקנאטי. רב-שכבתית, כמו הכיכר וכמו העיר (צילום: ארי אביץ)

 

מוכרחים להיות שמח

איריס צוויבל (למותג "COMOIRIS") יצרה עבור הפרויקט שמלה בהשראת פסיפס נחום גוטמן. גוטמן ליווה את תל אביב מראשיתה ותיעד את התפתחותה בפסיפסים המצויים עד היום ברחבי העיר. עשייתו משקפת תל אביב תמימה, כמעט אוטופית, שהמעצבת חולמת להיות חלק ממנה. השמלה מתכתבת גם עם תקופת הצנע, שהכתיבה את גזרת השמלה הבסיסית. העושר הגלום בתוצאה הסופית מבקש להקרין את הטבע האמיתי של העיר, שיודעת לשמוח גם בתקופות קשות.


השמלה של "קומואיריס". שמחה גם בימי צנע (צילום: ארי אביץ)

 

ביאליק. האיש, הרחוב

חיים נחמן ביאליק, גדול המשוררים העבריים, כפי שנראה בתמונה מימיה הראשונים של תל אביב הקטנה, היווה את ההשראה לפריט של המעצב דיוויד ששון. המאפיינים של ביאליק האדם, וגם של רחוב ביאליק שנקרא על שמו, כוללים זיקה וניגודים בין ישן לחדש, בין דת לחילוניות, בין אירופה למזרח התיכון. על שמו של ביאליק נקראים שלושה רחובות בעיר (רחוב ביאליק, שדרות ח"ן ושדרות יהודית הקרויות על שם אשתו), וגם הבגד כולל שלושה חלקים: מכנסיים, וסט עם רכיסה כפולה ומעיל ארוך. אל המעיל, כמו בתמונה של ביאליק צירף ששון צווארון סיני גבוה ועניבת פרפר.


החליפה של דיוויד ששון. שלושה רחובות, שלושה חלקים (צילום: ארי אביץ)

  

איפה משיגים

אסנת וינגרטן: אצל המעצבת בטלפון 054-4766984. גרטרוד: דיזנגוף 225 ופרישמן 77 תל אביב. דיוויד ששון: דיזנגוף 170 תל אביב. כיסים: החשמל 8 תל אביב; אוסישקין 38 רמת השרון. לילהמיסט: דיזנגוף 280 תל אביב. עידו רקנאטי: מלכי ישראל 13 תל אביב. ענבר שחק: להשיג ב"דיטיילס", בזל 36 תל אביב ואצל שרית בר זהר, שבזי 56 תל אביב. COMOIRIS: להשיג ב"ניצה ומאשה" ברח' דיזנגוף בתל אביב; "עלי תאנה" בשוק מחנה יהודה, ירושלים; "מיכל" באבן יהודה; "אלומה" בקיבוץ סער; "מעצבים", שפר 18 תל אביב וביריד המעצבים בדיזנגוף סנטר.

 

פרויקט "מעצבי המאה" הוא יוזמה של "קרינולינה- מעצבת דעת קהל" בשיתוף מנהלת המאה ועיריית תל אביב.


 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עוד חלקים לעיצוב של "גרטרוד"
צילום: רוני כנעני
צילום: רוני כנעני
תיק המעטפה של "כיסים", מבט מקרוב
צילום: רוני כנעני
לאשה בפייסבוק
מומלצים