שתף קטע נבחר

שאלות בוערות

מי קובע שהמצעד רשמי? למה דני רופ מראה את הגב? ומה יש ליונית לוי מחצילים?

המצעד הרשמי? דני אולי תסתובב? פרסומת בקולנועפון? מה ליונית ולחצילים? 
סליחה אתה הסדרן? 

המצעד הרשמי?

המצעד הרשמי-המגניב-הקולי-הכי-אחלה-של-ישראל?

מדי יום חמישי משודר בגלגל"צ ובערוץ 3 המצעד הרשמי של ישראל. קראתם נכון, המצעד הרשמי של ישראל. מסקרן לדעת מי העניק לגופים החביבים את שם התואר המפוצץ: האם זה שר התרבות, המדע והספורט או שר התקשורת. מנכ"ל משרד החינוך או השרה הממונה על רשות השידור. ואולי, בהברקה יוצאת דופן, דווקא הוגי המצעד הם ששייכו לעצמם את הסלוגן היומרני והמרוקן מתוכן. אבל עיני אינה צרה בהם. מדי יום שלישי אני עורך בסלון את המצעד הרשמי המגניב-קולי-אחלה-עשר של המזרח התיכון.

נועם שגב

חזור למעלה
דני אולי תסתובב?

למה דני רופ מפנה לנו את הגב?

שמתם לב שמשהו השתנה במזג האוויר, ואני לא מדברת על זה שפתאום נעשה קר? אז נכון, פעם לפני לא ממש הרבה זמן, דני רופ היה להיט, שרון וקסלר זכתה להערצתו של חיים-מר- טלוויזיה-יבין והעיראקי החביב מ"שבשבת" יצר טרנד משלו. אז השבשבת נעלמה, מערכת היחסים הטלוויזיונית בין חיים יבין לשרון וקסלר הצטננה ומישהו בחברת החדשות החליט שלקהל מגיע לקבל את דני רופ מכל הזויות האפשריות. מלכתחילה לא ברור היה בדיוק מה כוונת המשורר בהרצת הדאחקות האולפנית בין יעקב אילון ורופ (שהחיוך אמיתי עליו פחות או יותר כמו החיוך של המנחים בערוץ הילדים) אבל זה כנראה תפס. עכשיו התווספה לחוסר הבהירות השאלה המטרידה ביותר: למה השניים מנהלים דיאלוגים כשהמצלמה באולפן מראה לקהל בבית את הגב של רופ? אולי לא אמרו לחברים בחברת החדשות: חוק ראשון בטלוויזיה – הפנים לקהל.

מרב יודילוביץ'

חזור למעלה
פרסומת בקולנועפון?

למה החלטתי להחרים את הקולנועפון?

באופן עקרוני פרסומות מעצבנות אותי. אם הייתי קצת פחות חלשת אופי, הייתי מנתקת את עצמי מערוץ 2 וקוראת לפתוח במרד אזרחי נגד ענף הפרסום הטלוויזיוני. אז להתנתק מערוץ 2 קצת קשה לי, אני מודה, אבל החל מיום שישי האחרון הפסקתי גם לקנות כרטיסים דרך מערכת הקולנועפון. אני לא מדברת על השיטה המעצבנת שדורשת ממני להמתין דקות ארוכות מאד כדי שבסופו של תהליך יגידו לי שנותרו מקומות רק בשורות הראשונות. מעכשיו החליט מישהו לדחוף לי גם פרסומות שאין לי שום אפשרות להתחמק מהן. מדובר בעניין חדש יחסית בארץ, כי בארה"ב ובאירופה התופעה קיימת שנים ארוכות. ההבדל הוא שאצלנו, בניגוד לחו"ל, לא רק שגוזלים את זמני היקר ומעצבנים אותי, אני גם צריכה לשלם על זה – גם לבזק וגם עמלת שירות בסך 2.5 שקלים. דרך אגב, אין לי שום דרך לבחור שלא להאזין לפרסומת כי אחרת איך אדע אם המערכת אישרה לי את קניית הכרטיסים. בערוץ 2 אני יכולה לפחות ללכת לעשות קפה, לבקר בשירותים ולחפוף את הראש עד שהפרסומות נגמרות.

מרב יודילוביץ'

חזור למעלה
מה ליונית ולחצילים?

איך אוהבת יונית לוי את החצילים שלה?

מגישות חדשות בטלוויזיה אינן דוגמניות על, וממילא איש לא מצפה מהן להתייצב אל מול המצלמה בחליפות מתוצרת ורסצ'ה וארמני. מצד שני, בעוד הגברים מסתפקים בלבוש סטנדרטי ומשעמם, קשה להבין מה מביא מגישת חדשות מצודדת לעטות על גופה חליפה דודאית מחרידה, מסוג זו שהתגנדרה בה סבתא חסיה בצאתה עם מחזריה לבילוי מוצ"ש ברחוב אלנבי של שנות ה-20. אמנם אין זה ממידת התקינות הפוליטית לתבוע ממגישה צעירה ונחשקת להופיע בבגד שיביא על סיפוקה את תשוקת הגברים הצופים בה, אך מצד שני קשה להעלים עין מהעדפות הלבוש המשונות של כמה מהן. ולא באה הקדמה פתלתלה זו אלא כדי להציג את השאלה הבאה: האם יאות מישהו לנמק, לתרץ, להסביר ולפרט מדוע מבכרת מבזקנית ערוץ 2, יונית לוי לעטות לפחות ב-90 אחוז מהופעותיה, חליפות בגוון החציל? האם מדובר בצירוף מקרים בלבד, או שמא בתוכנית מחושבת שפרטיה אצורים במחלקת הגרדרובה של חברת החדשות? האם לעובדה ששערותיה של העלמה לוי שינו לאחרונה את צבען לחציל יש קשר לכך? ובכלל, מה פשר משיכתה של אמנית הלפסוסים מהערוץ המסחרי לירק הדלועי ההוא? מילא להיתפס פעם אחת בחליפות שצבען חסר הברק פג מהאופנה ב-1912, אבל פעמיים ביום, שלוש פעמים בשבוע?!?!

שמוליק דובדבני

חזור למעלה
סליחה אתה הסדרן?

סדרני קולנוע ומתן שירות לקהל. מה הקשר?

שאלה במתמטיקה פשוטה: אם הצגה אחת בקולנוע מתחילה ב-11:30, ההצגה הבאה ב-14:00 והסרט אורך כשעתיים ורבע - כמה חסרי נימוס, רצון טוב והכשרה מקצועית יכולים להיות סדרני הקולנוע?

תשובה: בשבת בבוקר הוצאתי את עצמי לקולנוע. הבילוי הנבחר היה "בית האשליות" בקולנוע פאר בתל אביב. מאחר שהייתי צריכה לתאם תיאומים לוגיסטים מורכבים לארוחת הצהריים אחרי הסרט - היה חשוב לי לדעת מתי הוא נגמר. הקופאית המבוגרת שבקופה עקמה פרצוף נוסח "למה את שואלת שאלות משעממות" ואמרה "אני מניחה שבין שעה וחצי לשעתיים" - לא רק שזה היה לא נעים, זה היה גם לא נכון: הסרט נמשך כשעתיים ורבע. הסדרנית שפגשתי בכניסה היתה זהירה יותר אבל לא מועילה באותה מידה: "אני לא יודעת". לא - "אני לא יודעת אבל אני אברר", לא - "אני לא יודעת אבל אם תשאלי את משה הוא יענה לך" ואפילו לא סתם - "מצטערת" של נימוס בסיסי. מפגש מהסוג השלישי היה עם הסדרן בתוך האולם בו הוקרן הסרט. אם מישהו צריך לדעת - זה הוא (אחרת מי יפתח את הדלתות רגע לפני הסוף?). התשובה הקוסמית שלו היתה: "אני לא יודע אבל בטח יש מישהו שיודע". אמר ולא הוסיף. מה? זה מה שיש לך להגיד? אנחנו בדיון בענייני אמונה? אתה חובב מדע בדיוני? ומה זה עוזר לי??

רוני רבינוביץ'

חזור למעלה
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ימית סול ועמרי רונן ב"המצעד". רשמי?
לאתר ההטבות
מומלצים