איך אומרים ג'אז בעברית?

מפיקים, אמרגנים ושדרנים בישראל כבר הבינו שקהל חובבי הג'אז הולך וגדל. זאת אחת הסיבות לתרגום לעברית של "ג'אז", אנציקלופדיה לג'אז בעריכתו המקצועית של דני קרפל, עיתונאי, עורך מוסיקה ושדרן רדיו.

אותו דבר, רק עם תמונות

"ג'אז" הוא תרגום מצרפתית לספרם של ז'ראל ארנו וז'אק שנל, "Le Grands Createurs du Jazz" (היוצרים הגדולים של הג'אז). ארנו, עיתונאי וחבר האקדמיה לג'אז של צרפת, ושנל, מבקר מוסיקה וחבר באותה אקדמיה, הם משוגעים לדבר. כך גם דני קרפל, ואולי בזכותו הגירסה הישראלית גדולה מן המקור הצרפתי.
זהו בעיקר מילון אנציקלופדי של אמנים בולטים שתרמו להתפתחות הג'אז, אך למרות השמחה הגדולה של חובבי ג'אז על כך שסוף סוף יש בידינו ספר בעברית, אפשר לתהות מדוע נבחר דווקא ספרם של ארנו ושנל, שבמקור הוא רק ספר כיס שאפשר לגמוע בנסיעה לא ארוכה במטרו של פאריס, והוא גם שטחי ביחס לאנציקלופדיות הג'אז של האל לאונרד. הגרסה הישראלית היא בעצם מתיחת פנים למקור בצרפתית - נוספו תמונות וקרפל הוסיף והרחיב את מה שחסר במילון הכיס הצרפתי.

הכל התחיל בשדה

הספר סוקר את תולדות הג'אז מאז נולד במטעי כותנה במיסיסיפי. אותן "צעקות השדה" ו"שירי העבודה" נודעו כניצוצות הראשונים של הבלוז – אחד השורשים של הג'אז. אבל גם הזמרים "הבדרנים " של הג'אז מוזכרים כאן: קאב קולווי, בילי הולידיי, אלה פיצג'רלד, ריי צ'ארלס ונט קינג קול.
כל פרק בספר מוקדש לכלי נגינה אחר: החל בפסנתרנים, דרך נגני מיתרים, נשפנים, זמרים, מתופפים וכלה בנגני וויברפון. פרקים אחדים מוקדשים לסיפוריהם של גיבורים מרכזיים כמו לואי ארמסטרונג, ביקס ביידרבק דיזי גילספי, מיילס דייויס דון צ'רי ווינטון מארסליס, ופרקים אחרים דנים באבני דרך בהיסטוריה של הג'אז: התזמורות הגדולות (הביג בנד), הבוסה נובה וההשפעות בין המוסיקה הקלאסית לג'אז. כך ילמד החובב כי איגור סטראוינסקי ואריק סאטי היו בין המלחינים הבולטים שהושפעו מסצנת הג'אז בפאריס של שנות העשרים, וכי דריוס מיו, שהלחין את "בריאת העולם", יצר קטעי מוסיקה עם מוטיבים של סווינג ג'אזי. גם את ג'ורג' גרשווין ואהרון קופלנד, שכתב קונצ'רטו לקלרינט עבור בני גודמן, תמצאו בספר.

לא לזה חיכינו

המידע בספר הוא רק מתאבן לחובבים וחסר בו דיון מקיף סביב התפתחותה של תעשיית מוסיקת הג'אז, תחנות הרדיו, יצרני המשמעות ועיתונות הג'אז. אין צורך לקרוא את הספר מתחילתו ועד סופו ואפשר לעלעל באינדקס. כשמעיינים בספר, קשה להאמין שההיסטוריה המפוארת של הג'אז היא רק בת מאה וקצת. אם חיכינו לספר עברי אודות ג'אז, לא בטוח שחיכינו דווקא לספר הזה, אבל ייתכן שאחריו עוד יגיעו כותרים מקיפים יותר, מסודרים יותר, שאפשר לקרוא אותם בסדר כרונולוגי ולא כספר עזר לעיון מזדמן.

"ג'אז", ז'ארל ארנו וז'אק שנל, עברית: מיה גפנר ולילך פרידמן. הוצאת לדורי , 98ש"ח