שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אמינות הלייזר - הסאגה ממשיכה
    השופט אמנון סטרשנוב אכן קבע כי מכשיר הלייזר אמין. תזכירו לי איך הוא עשה את זה
    ביה"מ המחוזי: מד הלייזר המשטרתי - אמין ומדויק, התפרסם ב-17.4.2001 

    אולי כדאי להסביר פעם אחת ולתמיד. הממל"ז אינו מד מהירות - למרות שמו. הממל"ז מודד מרחק ומחשב (במספר מדידות), בהתאם לשינויים החלים במרחק, את המהירות. אם המרחק הנמדד משתנה מעבר לתנועת העצם הנמדד - נתון המהירות שגוי. פשוט, חד וחלק.
    קרן שאינה פוגעת באותה נקודה - בין אם הדבר נגרם בגלל תזוזת המכשיר, או בגלל שהיא נעה על-פני העצם הנמדד, תספק מידע פגום למכשיר. חד משמעית. ההמחשה המוכרת והמאלפת ביותר לכך היא בנתון המהירות שהממל"ז קורא ביחס לבניינים עומדים - וזוהי רק אחת הבעיות הנובעות מעקרונות הפעולה והתפעול של המכשיר הזה.

    הבעיה של סטרשנוב

    בעיה זו נפתרה כהרף עין על-ידי כבוד השופט אמנון סטרשנוב כהאי לישנא: "סבורני, כי בפתח המאה העשרים ואחת של עולמנו, אין מקום לנסות ולהפוך סדרי עולם מבראשית: בניינים ועצים - עמוד יעמודו; ואילו כלי רכב - נוע ינועו. כך היה, כך הווה וכך יהיה לעולמי עד".
    משפט זה - הכולל את "המאה העשרים ואחת לעולמנו" (להולדת ישו, כבודו; העולם וותיק יותר); "להפוך סדרי בראשית" והדיון על הווייתם של עצמים בתוך הנצח - סימפטומטי לפסק הדין של הערעור. או בקיצור, הדרך בה הגיב כבוד השופט לשאלת תנועת קרן הלייזר על-פני עצם נמדד והתוצאות האפשריות העולות מכך אינה משכנעת.
    שבע שנים מפעילה משטרת ישראל מכשיר המשמש להרשעת אנשים בדין פלילי, שימו לב, דין פלילי. וראו זה פלא. במשך כל אותה תקופה לא נבדק מעולם (אני חוזר, מעולם) המכשיר האמור על-ידי גוף מקצועי ישראלי כמו למשל מכון התקנים או המכון לתחבורה. לא טרם רכישת המכשיר על-ידי הזרוע האוכפת, לא לאחריה.

    המשפט הראשון

    כאשר נהגים מורשעים בדין החלו לערער, נתגלתה לפתע תופעה מוזרה במקצת. ראשית מצא שופט מחוזי כי "אמינות המכשיר לא הוכחה". שבועיים מאוחר יותר הוא קבע כי התקיימה "חזקה שבעובדה", או בעברית פשוטה - עניין שאין צורך להוכיחו בבית המשפט. כתוצאה מבקשות ערעור שהוגשו לביה"מ העליון, קבעה גם הערכאה העליונה כי מתקיימת לגבי הממל"ז "חזקה שבעובדה" מכיוון שהוא אמין. הכל (כמעט) טוב ויפה, אלא שעד אותה קביעה לא עלה ולו מומחה לייזר אחד על דוכן עדים בבית משפט אזרחי כלשהו. אפילו אחד בודד.
    בכל אופן, כך קבע בית המשפט העליון, מי שירצה לטעון כנגד, יתכבד ויביא עדים. והנה, עוד טרם כתב העליון את דברו, התקיים משפט כזה - בבי"ד צבאי. הפעם התנהל המשפט מעט אחרת. בית המשפט במקרה זה דווקא העלה לדוכן עדים מומחים. לא אחד, שלושה מהם. וראו זה פלא. במקרה זה נקבע לאחר ניתוח הפסיקה ועדויות המומחים כי… הלייזר אינו אמין.

    ...השני

    המשפט השני בו הופיעו עדים מומחים - והראשון במסגרת אזרחית - התקיים בבית המשפט לתעבורה ברמלה, לאחר קביעת העליון. פסק דין מנומק וארוך, שניתח אף הוא את מצב הפסיקה ומשמעויות העדים המומחים, קבע כי הממל"ז אינו אמין. שני משפטים עם עדים מומחים - בשניהם עולות בעיות חמורות ביחס לאמינות המכשיר, בשניהם מועלות תמיהות ביחס לדרך בה המכשיר התקבל לשימוש.
    המדינה מערערת, והשופט סטרשנוב מקבל את ערעורה. קריאת פסק הדין מעוררת שאלות ותהיות רבות. מסתבר למשל כי ד"ר אשר בזדין, עד מומחה מטעם התביעה בשני משפטי המומחים, אשר קיבל אגב (לפחות במשפט הראשון) שכר מיבואן המכשיר, הוא העד המומחה כאן מטעם בית המשפט. ד"ר בזדין הודה במשפט ברמלה כי אינו יודע את "מלכודת השגיאות", שם גם עלה כי נתונים מסוימים שהגיש אין להם זכר בנתוני היצרן.

    מה ההבדל?

    אבל הבעיה העיקרית טמונה בכך כי השופט סטרשנוב כלל לא הבחין בין פסקי דין שלא התבססו על עדים מומחים כלשהם, ובין אלו שכן. כאן הוא פשוט הגדיל לעשות: להוציא ציטוט מוגבל מפסק דין של בית הדין הצבאי (התומך כמובן בדבריו) - לא מוזכר פסק הדין עצמו. זה של אותו בית משפט בו נקבע כי הממל"ז אינו אמין. מכאן הדרך כבר קצרה לקבלת אותה "חזקה שבעובדה" משפטית כאילו אכן התבססה על עדות מומחים וניסויים של ממש.
    והנה בכל זאת כותב השופט כי נסיעת בניינים "הנה אשליה ברורה ומובהקת". אכן, כבודו. העובדה כי המכשיר שקיבל הכשר של "חזקה שבעובדה", הוא-הוא זה שקבע אחרת, אינה מפעילה פעמונים אצל כבוד השופט. לי נראה דווקא כי מי שהפנים את העובדה הפשוטה כי עצם עומד נע במהירות אפס ביחס לצופה, ובאותה מידה הבין כי הממל"ז קובע מהירות על-סמך מרחק, צריך להיות מאוד מאד מודאג מאותו "קוריוז".

    אבל...

    בינינו, ברור הרי כי פסק דין אחר - אחד הקובע כי הממל"ז אינו אמין - היה מעמיד בעיית אמת למערכת משפטית שהכשירה את הממל"ז מבלי לבדוק אותו; למשטרת ישראל שהכניסה לשירות לפני שנים מכשיר המשמש להרשעה מבלי לבדקו לעומק; לכלל המערכת אם היו באים מורשעים רבים ותובעים להחזיר את הקנסות ששילמו ולהפחית את הנקודות שחויבו.
    אין מנוס אם כך אלא לקבוע כי דבריו של השופט הנכבד והדרך בה טופלו הממצאים שהועלו בפסק הדין ברמלה או באלה של בית הדין הצבאי הם - בהמעטה של העשור כנראה - מאכזבים.

    הכותב הוא עורך מגזין אוטו


    ביה"מ המחוזי: מד הלייזר המשטרתי - אמין ומדויק, התפרסם ב-17.4.2001
    השופט סטרשנוב קיבל את עירעור המדינה ובכך למעשה הפך את החלטת בית משפט השלום ברמלה בנושא. סטרשנוב התייחס לאמינותו של המכשיר, וגם למבחנים בהם התגלה כי הוא מודד "מהירות" גם לבניינים

    ורד לוביץ'

    הקרב על אמינותו של מד הלייזר המשטרתי רושם היום (ג') פרק נוסף - לטובת מד המהירות המשטרתי: שופט בית המשפט המחוזי בת"א, אמנון סטרשנוב, קבע היום שהמכשיר בו משתמשת המשטרה לזיהוי נהגים שנוסעים במהירות מופרזת - הוא אמין.

    בכך קיבל השופט את ערעור המדינה על החלטת בית משפט השלום ברמלה, שקבע כי המכשיר אינו אמין. השופט אף הבהיר כי בית משפט השלום שגה משגה יסודי, בכך שלמרות שערך בדיקות בנושא, שהוכיחו את אמינות המכשיר - בחר להתעלם מהן. השופט קבע כי המכשיר הוכנס לשימוש על ידי משטרת ישראל בשנת 93 לאחר שעמד בבחינות ובבדיקות בארץ ובעולם. במחקרים אלה הוכח כי אמינותו גבוהה ביותר. כאשר תתכן סטייה של שני אחוז בלבד למעלה או למטה.

    יש לו אמינות?

    השופט כתב בפסק הדין כי גם בעולם הכירו בתי המשפט באמינותו של המכשיר, וקבעו שהוא אמין בצורה כזו שניתן לקבוע מהירות של נהג נאשם כבסיס להרשעתו במשפט פלילי. "אמינותו של המכשיר ומידת הדיוק בבדיקתו, קנו להם שביתה והכרה מלאים הן בקרב הקהיליה המדעית והן בקרב הקהיליה המשפטית, ועל כך יעידו פסקי דין רבים", כתב סטרשנוב, שהוסיף: "המסקנה האחת והיחידה המתבקשת פה היא כי נוצרה "מסה קריטית" לגבי אמינותו של המכשיר".

    ומדידת בניינים נוסעים?

    השופט סטרשנוב התייחס לבדיקות שונות שנערכו במכשיר, במהלכן נבדקו עצמים נייחים ונמצא כי במכשיר הם "נעים". על כך כתב השופט: "מקובלת עלי עמדת התביעה, לפיה אין כל ממש בהעלאת התאוריה כי גם מדידת עצמים נייחים כגון בניין על ידי המכשיר, מצביעה על מהירות מסויימת של העצם הנמדד. על פי הוראות היצרן, יועד המכשיר למדוד מהירות כלי רכב ולא מהירות של עצמים נייחים. תופעה זו מוסברת אף הסבר היטב בחוות דעת של מומחים, המייחסים את תזוזת המבנים הנייחים לריצוד יד המפעיל ולעובדה שהשינויים המתורגמים על ידי המכשיר למהירות הם אשלייה בלבד".

    והשופט סטרשנוב סיכם: "סבור אני, כי בפתח המאה העשרים ואחת של עולמנו אין מקום לנסות ולהפוך סדרי עולם מבראשית. בניינים ועצים עמוד יעמוד ואילו כלי רכב נוע ינועו, כך היה וכך יהיה".

    חזור למעלה
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: דייגו מיטלברג
    מודדים...
    צילום: דייגו מיטלברג
    צילום: ישראל סמיונסקי
    מצטיידים...
    צילום: ישראל סמיונסקי
    ארכיון YNET
    מחליטים
    ארכיון YNET
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים