שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    לא נשכח ולא נסלח

    אתר האינטרנט של מרגלית הר-שפי חשף השבוע את הנוסח המלא של החלטת ועדת השחרורים. טקסט מוזר מאוד, אפילו בהשוואה לחומרים הזויים אחרים המתפרסמים באינטרנט

    אין שום סיבה לסערה. הנשיא קצב לא באמת חנן את מרגלית הר-שפי. לפי ההחלטה, האסירה הר-שפי תעזוב את הכלא ביום שישי ה-10 באוגוסט. חשבון פשוט מלמד שהשחרור במקרה הזה, הוא בדיוק כמו אצל כל אסיר אחר, לאחר כשני שליש מתקופת המאסר.
    בצעד חצי-אמיץ, הנשיא בסך הכל מחזיר להר-שפי, בשנייה האחרונה, את זכויות האסיר האלמנטריות שלה, לאחר שאלה נשללו ממנה לפני כחודש בידי ועדת השחרורים של השב"ס. לא התנהגות טובה ולא נעליים. כל עוד הבחורה מבית-אל לא תפנים את לקחי מעשיה הנלוזים, קבעה הוועדה, אין לה שום סיכוי לראות את צומת איו"ש לפני תום תקופת המאסר. הזכויות שמקבל כל כייס, רוצח ואנס סדרתי במדינת ישראל, אינן מגיעות למי שלא עמד בצפירה לזכרו של ראש הממשלה.
    אתר האינטרנט של מרגלית הר-שפי חשף השבוע את הנוסח המלא של החלטת ועדת השחרורים. טקסט מוזר מאוד, אפילו בהשוואה לחומרים הזויים אחרים, המתפרסמים לרוב באינטרנט.
    הנה ציטוטים נבחרים מדברי יו"ר הוועדה, השופט (בדימוס) אלי שרון: "בהופעתה בפנינו לא ביטאה האסירה, במו פיה, את המילה המפורשת 'חרטה', כל אשר אמרה 'טעיתי בראיית המציאות' (…) חזקה על האסירה ששיננה וחזרה ושיננה את פסקי הדין שחרצו את דינה (…) בפנינו היא אמורה להכות על חטא ולומר בקול צלול וברור, במלוא הכנות והענווה, שהפנימה את מחדלה, שמודעת לאחריותה ושלמדה את הלקח. במקום זאת היא גמגמה שלא הבינו אותה או שדבריה לא נרשמו במלואם".
    והנה השיא: "על מנת שכל עולל, יינק בחלב אימו שאין לעמוד שווה נפש מול המבקשים לקפח חיי אדם, ולא כל שכן מנהיג, ראש וראשון, רק משום שחולקין על דעותיו ודרכו - ההד של החרטה צריך שישמע לאורכה ולרוחבה של הארץ, ולחלחל בקרב ציבור המצהיר ללא סייג על תמיכתו בחפותה. האסירה הביע צער על הרצח, ואכן יש לקוות שאכן נגעו לליבה אבלו של הציבור, כמעט כולו, וקינתם של ילדי הנרות. אך לעניין שבפנינו לא די בכך".
    חוקי הז'אנר, מחייבים כאן קטע סאטירי על הסופר המתוסכל, שחשב תמיד שהוא כותב נורא טוב, ולבסוף נהיה רק יו"ר ועדת שחרורים בשב"ס. והנה, עכשיו זאת ההזדמנות שלו לפרסם את כל הדימויים שהוא כתב כבר שנים רק למגירה. מעתה כל עולל, יינק בחלב אימו כי סופר רגיש הוא ומתוחכם מכל אדם, במלוא הכנות והענווה, לאורכה ולרוחבה של הארץ.
    אבל לא זה העניין, זכותו של כל אחד להיות קיטש. גם הוא שופט בדימוס. העניין הוא שכבוד השופט אלי שרון מערב רגשות שנאה לציבור שלם, בהחלטה מקצועית הנוגעת לזכויות אסיר.
    שימו לב שוב למשפט אחד: "על מנת שכל עולל, יינק בחלב אימו שאין לעמוד שווה נפש מול המבקשים לקפח חיי אדם (…) ההד של החרטה צריך שישמע לאורכה ולרוחבה של הארץ, ולחלחל בקרב הציבור המצהיר ללא סייג על תמיכתו בחפותה".
    כבודו, מדוע ציבור כה גדול תומך במרגלית הר-שפי? בגלל שהוא שווה-נפש מול המקפחים חיי אדם, או בגלל שהוא מאמין להר-שפי שלא האמינה ברצינות כוונותיו של הרוצח ושהתווכחה איתו על עצם השמעת דברים שכאלה?
    השופט אלי שרון הוא רק הפרק האחרון בסאגה ציבורית ממושכת שמסתיימת היום. היה בה הכל: צפירה, צמה, ז"ל, ריקודים בבית-אל והמון מסתורין ורומנטיקה. רק לא צדק.
    כבר חמישה חודשים שבבית הכלא נווה תרצה מתעוררת למסדר בוקר בחורה צעירה, עקשנית ואולי קצת מוזרה, רק כדי להראות שציבור שלם לחץ על ההדק.
    לא נשכח ולא נסלח.

    ידידיה מאיר, עיתונאי חרדי

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים