הדיון הכלכלי שלא יהיה

כדי להביע דעה של ממש על תקציב המדינה, צריך אדם לצלול לקרביו האינסופיים, ואת זה לא עושים אפילו חברי הכנסת המאשרים אותו. מבלי לדעת את הנתונים לאשורם, קשה לדעת אם התקנות הקשות שבתוכנית האוצר הן הדרך ליחס נורמלי יותר בין התמורה מעבודה לבין מה שמקבלים הסמוכים על שולחן הציבור, או גזירות דרקוניות הפוגעות בחלשים, פשוט מפני שהם חלשים.

מה שברור הוא שדיון כזה לא יערך, כשם שלא יהיה דיון של ממש בקיצוץ המוצע בתקציב הביטחון. במקרה הזה התסריט מוכר לנו לעייפה: גורמי ביטחון בכירים יגידו לנו שצה"ל יתקשה להגן על המדינה. האוצר יאמר שבלי קיצוץ לא יהיה על מה להגן. האוצר יציג תלוש משכורת של תא"ל המרוויח יותר משר, נשות אנשי הקבע יספרו על הקורבן היומיומי של המשפחה.

ראשי אגף התקציבים יודעים היטב להסביר מדוע אפילו בנייה תיאורטית של "תקציב אפס" – כלומר תקציב שבו מתחילים לספור מהגרוש הראשון, בלי שום מוסכמות ו"טייסים אוטומטיים" – היא תרגיל חסר תועלת. אבל יותר מאי פעם, עושה רושם שישראל מתקרבת לנקודה שבה צריך סוף סוף לקבוע סדרי עדיפויות.

הגיע הזמן להכיר בכך ששום דבר אינו מוכן מראש, ולכל דבר יש מחיר: לביטחון ולביטחון הסוציאלי, לעצם החיים ולרמת החיים. בדיון הזה צריכה לעלות שאלת מחירם של המלחמה והכיבוש, כמו גם שאלות יסוד, שכולם בורחים מהן בשל רגישותן, של בטלה ואבטלה, מגזרים מקופחים ונזקקים באמת מול כאלה שיונקים מהקופה הציבורית.

אבל הדיון הזה, כולם יודעים, לא יתקיים. ש"ס תגזור את הקופון הפוליטי שלה, מפלגת העבודה תזעק חמס ולא תציב אלטרנטיבה. השלטון ימשיך לסמם אותנו בסיפורים על איומים קשים האורבים מעבר לדלת. ובסוף יגיעו לפשרה שלא תספק דבר ולא תפתור דבר, עד לגלגול הבא.

המועצה שלא תקום

ראש המועצה לביטחון לאומי המיודע, אפרים הלוי, היה בשנה האחרונה קרוב במיוחד אצל ראש הממשלה. כראש המוסד, יצא הלוי בשליחותו של אריאל שרון לסדרה של שליחויות דיפלומטיות רגישות. תכליתן המדויקת של שליחויות אלה עדיין לא התבררה: האם היו חלק ממגעי אמת שמנהל ראש הממשלה, או רק חלק ממסך העשן שמאחוריו מסתיר שרון את העדרה של כל תוכנית לעתיד.

כראש המועצה לביטחון לאומי, ימשיך הלוי בוודאי להיות שליחו המיוחד ושגרירו האישי (אך הלא בלעדי) של ראש הממשלה. זה טוב ליועץ, וטוב לראש; לא ברור מה בדיוק זה עושה למועצה.

כבר לפני 28 שנה המליצה ועדת אגרנט על הקמת מועצה לביטחון לאומי. הכוונה הייתה ליצור גוף מקשר, מכוון ומעשיר בין הדרג הצבאי למדיני בישראל, כשם שהוא קיים במדינות המערב. לקח שנים רבות עד שקמה (מטעמים פוליטיים נקודתיים של בנימין נתניהו). במתכונת שאליה התכוונה הוועדה, היא לא קיימת עד היום.

ראש המועצה היוצא, עוזי דיין, עמל להפוך אותה למטה שיעסוק בנושאי הביטחון הלאומי האמיתיים, שרובם כמעט ואינם מטופלים. אבל כדי שלמועצה יהיה מעמד ראוי, צריך שראש הממשלה ייחס לה חשיבות ראויה. שרון, כקודמיו נתניהו וברק, לא עשה זאת, ועכשיו עושה רושם שהוא מתכוון להפוך אותה לסוכנות הנסיעות של שליחו האישי. זה יהיה המשכה של אותה טעות שאת המחיר עליה אנחנו משלמים בהיעדרה של מערכת אמיתית לעבודת מטה אזרחית ולקבלת החלטות אסטרטגיות.