החושך בקצה מנהרה. על עתידה של ליגת העל
"אחרי ההתעלות שרקחו לנו מכבי והפועל ת"א, ירושלים ונהריה בערבות אירופה, הכדורסל הישראלי מתבוסס בביצת ליגת העל; אם לא יקבל את מכת החשמל הנדרשת להחייאתו, נוכל בקרוב להכריז רשמית על מותו". אמיר בוגן צופה עתיד שחור לענף
על צפונותיו של ה-MDMA למדתי בעיקר מהתבוננות בכמה ידידים טובים. מודה, מימי לא נטלתי גלולת אקסטזי. אבל זה לא אומר שלא השתתפתי במסיבות אסיד היפראקטיביות - לפני כמה שנים במתחמי אנדגראונד אפלוליים, או בשנה האחרונה באולמות הכדורסל של ארצנו הקטנה. לרוע המזל, עכשיו הגיע הקיץ ואני, מזיע ותשוש, כמו רבים מאוהדי הכדורסל הישראלים, חווה את ה'קאם-דאון'. הבוקר שאחרי. תחושת המועקה והבלבול, הפירכוסים, הבחילות והפראנויה. תסמיני ה'אפטר-שוק' של אלו דלוקי קרחת היער, או זאת שבפדחתו של מרקוס נוריס.
אחרי ההתעלות הסינתטית שרקחו לנו מכבי והפועל תל אביב, הפועל ירושלים ועירוני נהריה בערבות אירופה, הכדורסל הישראלי מתבוסס בבוצת ליגת העל ואם לא יקבל את מכת החשמל הנדרשת להחייאתו, נוכל בקרוב להכריז רשמית על מותו. יודעים מה? בעצם, אפשר להכריז על מותו כבר עכשיו. את יתרת האופטימיות שלא כילינו עדיין במהלך פנטזיית העונה שעברה, נשמור לדחיית הקץ. אבל במוקדם או במאוחר הוא יגיע. וכפי שהעניינים נראים לאחרונה, הוא ממש קרוב, אולי בעצם כבר פה.
הפועל ת"א חוגגת פיינל-פור. טריפ רגעי (ראובן שוורץ)
זה לא היה אמור להיות כך. בסך הכל, רק חודשיים עברו מתום העונה שכונתה השכם וערב "העונה הטובה ביותר בתולדות הכדורסל הישראלי". זכייתן של מכבי ביורוליג וירושלים בגביע יול"ב, והישגיהן של הפועל ת"א ונהריה ביורופליג, היו בגדר מצעד הגאווה של ישראל בשדרה הראשית של אירופה. מסיבת אסיד על כדורים כתומים.
עכשיו, אחרי שהגענו לשיא, מסתמנת ההתרסקות והיא נראית תלולה ומאיימת מתמיד. והפעם היא ממש סופנית. לא קשה לראות מה עומד בפנינו ולכן אפשר להבין את הנטישה ההמונית של טובי הכדורסלנים לאירופה. שם צצים להם כוחות חדשים, ליגות יומרניות ומשודרגות ברוסיה, גרמניה, בלגיה ואפילו פולין. לא מדובר בבמה אופטימלית להצגות כדורסל, אך הליגות הללו מתקדמות בקצב איטי אל המקום הנכון. מה שאי אפשר לומר על ליגת העל שמתמוטטת מול עינינו בכיוון ההפוך ובמהירות מפחידה.
ההתרסקות תהיה מהירה וכואבת. הפועל י-ם (איי פי)
שימו לב לפליטי הכדורסל הישראלי שנמלטו לאירופה. אורי כהן-מינץ, יריב יצקן ואפיק נסים שיחקו בעונה שעברה בצרפת. השנה יצטרפו אליהם התותחים הגדולים: מאיר טפירו חתם בנאנסי. שרון ששון באוראל גרייט הרוסית. פפי תורג'מן הצטרף למונס הבלגית וליאור ליובין עקר מאוסישקין לטובת מאריופול האוקראינית. להזכירכם, אנו נמצאים בחודש יולי – תחילת עונת ההעברות באירופה. עמית תמיר ויניב גרין מבוקשים ביבשת ויגיעו אליה, אלא אם כן מכבי תנכס אותם לעצמה. כמו במקרה של כל שחקן מקומי בה היא מעוניינת.
האופטימיים שביננו יטענו אולי כי מדובר דווקא באימפקט חיובי של העונה החלומית. כבר אמרו לנו שההצלחה הישראלית באירופה היא תעודת כבוד למאמנים הישראלים (לכן אין פלא ששרון דרוקר, דייויד בלאט ועדי אזואלי הפכו לסחורה לוהטת), ולכן מדובר בענף ייצוא מוצלח גם כשמדובר בשחקנים. באופן עקרוני זוהי טענה נכונה. לכדורסל הישראלי יש פוטנציאל והוא מוציא מתוכו כשרונות לא מבוטלים. טבעי הדבר שימשכו תשומת לב מקבוצות היבשת. הכשלון שלנו הוא שאין אנו מצליחים לשמור עליהם פה. זה נובע מבעיה קשה אף יותר. אנחנו לא מצליחים לשמור על הקבוצות שלנו פה. גם לא על הליגה.
כמו במסיבת טראנס. הבוקר שאחרי לא יהיה קל
במשך שנים הצלחנו לבלף את עצמנו. מכבי תל אביב זכתה באליפות שנה אחר שנה וקבוצות האינסטנט שניסו לרדוף אחריה התמוססו ביחד עם בעלי ההון היומרנים שהשקיעו בה. לא נעים להגיד, אבל תור הזהב של הכדורסל הישראלי חל בימים בהם קבוצות הליגה נשלטו על ידי המרכזים הגדולים וההסתדרות. זה לא מפליא, שכן ההגיון הכלכלי מתעוות משהו כשמדובר בכספי ציבור. תמיד אפשר לבזבז מיליונים על שחקנים זרים, כשלא מדובר בכסף הפרטי שלך.
התופעה החיובית לכאורה של אנשי עסקים פרטיים, כמו ולדימיר גוסינסקי ולני רקנאטי, עלולה להביא בסופו של דבר להתמוטטות. בניגוד לעסקני העבר, הם שוקלים צעדיהם על פי שיקולים כלכלים. רווח והפסד כספי רלוונטי מבחינתם יותר מניצחון והפסד ספורטיבי. השניים אמורים להיות קשורים זה בזה, אך בליגה נטולת תחרות אין סיכוי לניצחון אמיתי על הפארקט ולכן גם לא בחשבון הבנקים.
מכבי ת"א. ימשיכו לשלוט בלעדית (יוסי רוט)
בליגה נטולת תחרות אין סיכוי להתפלגות נורמלית של אוהדים, נשמת אפו של כל מפעל ספורטיבי והמקור להצלחתו הכלכלית. אם כל המדינה צהובה, מי בדיוק ילך למשחקי שאר הקבוצות? ההזיות של הפועל ת"א על מעבר ליד אליהו ושל דני קליין על היכל ענק בבירה, נראות לקוחות מסרט רע – סרט שרק קומץ שרוטים באמת יסכימו להשתתף בו. מדובר בקומץ שמרוב יאוש מתעל את אהדתו לשנאת מכבי – הדרך היחידה להיות מעורה באמת בכדורסל הישראלי בשנים האחרונות. על השנאה הזאת קשה לבנות תשתית כלכלית.
מלבד מכבי תל אביב, עתידן של שאר קבוצות ליגת העל לוט בערפל. גוסינסקי זונח את הפועל ת"א. ירושלים מדולדלת האמצעים ויתרה על ההשתתפות ביורוליג, כמו על שחקניה הבכירים. בני השרון ונהריה מתקצצות. מי שדיבר על אלטרנטיבה או צמצום פערים שוב מגלה כי היתה זאת הלוצינציה רגעית. ההשקעה הגדולה הניבה הצלחה מרשימה באירופה. הצלחה זאת היתה חלומית אבל גם רגעית, ממש כמו אפקט האקסטה. יש כמה דלוקים שעדיין חווים אותו. הם מסתפקים במכבי כאלופת אירופה ותו לו. הם מצויים עדיין תחת השפעת אנתוני פארקר והיורוליג. כשגם זו תחלוף, הם יתעוררו מפרפרים על הקרקע ממש כמו כל הכדורסל הישראלי.
