אם קתרינה היתה פיגוע טרור, הרוב היו ניצולים
המימשל האמריקני הוכיח אוזלת יד מדהימה בכל הקשור לפעולות החילוץ וההצלה של נפגעי ההוריקן קתרינה בדרום ארה"ב. אחרי פיגועי 9/11 יודעות כבר כל סוכנויות המימשל איך מונעים פיגוע ואיך מטפלים בנפגעים אם הוא בכל זאת התרחש. אבל אסון טבע, מהסוג של הוריקן קתרינה, תפס את המימשל לא מוכן ומופתע. ככה זה כשמנהלים מדינה בלי אחריות חברתית
יעבור עוד זמן עד שנדע את המספר המדויק של ההרוגים מסופת ההוריקן קתרינה. אבל כבר היום ברור שהממשל האמריקני לא עמד בעקרונות בסיסיים של ניהול אחריות חברתית.
כדי להיות מנהל עם אחריות חברתית, יש צורך "לזוז אחורה" ולקבל פרספקטיבה רחבה יותר. לשם כך יש לזהות את כל מרכיביו של המוצר או השירות, ולקחת בחשבון את שלבי הקיום השונים שלו - עד האחרון שבהם. כך, למשל, חברה המייצרת סוללות אמורה להתמודד עם השאלה מה ייעשה איתן בסוף מעגל חיי המוצר, כדי למנוע זיהום סביבתי מצטבר. זה מה שעושים היצרנים כשהם נותנים הנחה על רכישת ראש דיו חדש למדפסת, אם הלקוח מחזיר את המיכל הריק.
אסון קתרינה מוכיח כי ארה"ב לא פתרה את בעיית התפיסה הרחבה של חיי המוצר או השרות, והיא לא היתה מוכנה כלל לאסון טבע מסוגו של ההוריקן קתרינה. עובדה זו עלתה בחייהם של אלפי קורבנות מיותרים.
"אנחנו, המתגוררים בניו-אורלינס, איננו פחות אמריקנים מאחרים... אנשינו היו ראויים להינצל", נכתב השבוע במאמר המערכת של "הטיימס-פיקיון", העיתון הנפוץ של ניו אורלינס. "האנשים שאומנו להציל את עמנו, האנשים שתפקידם היה להביא עזרה מהירה - נעדרו", מאשים מאמר המערכת, ותובע: "יש לפטר כל פקיד בסוכנות הפדרלית לניהול מצבי חירום, ובמיוחד את מייקל בראון (מנהל הסוכנות - ת.ז.)".
הטרור של הטבע
נדמה היה, כי אומה שעברה את אירועי 9/11, לא תיתפס עם מכנסיים מופשלות מול סופת הוריקן. לשם כך, בין השאר, נועדה החלטת הממשל להקים את המשרד לביטחון לאומי, החולש על 22 סוכנויות ו-180 אלף עובדים. אלא שברוב המקרים, "ביטחון לאומי" נתפס כקשור להתמודדות עם הטרור, ולאו דווקא עם איתני הטבע.
ניצולים הוריקן קתרינה יוסטון (צילום: איי פי)
ברור, כי אילו הפגיעה בסכר בניו אורלינס נגרמה מפיגוע טרור, היינו חוזים בתמונה שונה לגמרי - גם אם מספר הנפגעים היה זהה. הנשיא בוש - שלמד לקח מאסון התאומים - היה מפסיק מיד את חופשת הדיג ומתגייס לפעולה, ואיתו כל גורמי הממשל. איש לא היה מעלה על דעתו להיתלות בתירוץ קלוש כמו "קשיי ההגעה" לאזור הפגוע.
הסיבה פשוטה: העולם כבר מבין מהו טרור, ועשרות הסוכנויות המאוגדות תחת המשרד לביטחון לאומי שיחקו אינספור משחקי תפקידים וסימולציות, כדי להיות מוכנים לתרחישים שונים ומשונים של פיגועים.
למרבה הצער, הם לא למדו איך ליישם את הידע הזה בפיגוע טבע. רעידת אדמה קטלנית, צונמי פתאומי או הוריקן שעוקבים אחריו במשך ימים - כל אלו לא הוטמעו, כנראה, בקטלוג השירותים של המשרד לביטחון לאומי.
וכך קרה, שפינג-פונג ההאשמות מכדרר עכשיו את כדור האשמה בין גורמי השלטון העירוני (ובמיוחד ראש העיר ניו אורלינס), שלטונות המדינה (לואיזיאנה, אלבמה ומיסיסיפי) והמימשל הפדרלי בוושינגטון. מותר להניח, שכל הגורמים הללו היו יודעים בדיוק איך להתנהג, אילו מדובר היה בפיגוע טרור. אין ספק, שראש הסוכנות הפדרלי לניהול מצבי חירום לא היה שרוי במצב שבו נאלץ להודות, כי במשך ימים לא היה מודע לעובדה שאלפי פליטים ממתינים לחילוץ במרכז הקונגרסים.
"עולם לא צפוי"
בעודו מנסה למנוע הקמת ועדת חקירה, שתציף את כשלי ההתמודדות עם קתרינה, אמר נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, ביום שלישי האחרון: "אנחנו חיים עדיין בעולם לא צפוי. אנחנו רוצים להבטיח שנוכל להגיב בהתאם אם תהיה התקפה של נשק להשמדה המונית, או עוד סופה גדולה".
העולם דווקא די צפוי, אלא שכדי להגיב בהתאם, יש לקבוע נוהלי פעולה מסודרים של גופים המטפלים במצבי חירום, ובמיוחד - לזהות את נקודות ההשקה בין הרשויות השונות ולמנוע את הנפילה בין הכסאות. במובנים רבים, כישלון ההתמודדות עם קתרינה מזכיר כשלים שהתגלו באסון הרכבת האחרון בישראל, כשהתברר - למשל - שכוחות ההצלה לא הגיעו למקום במהירות הראויה, בין השאר מפני שלא הכירו את דרכי הגישה אל אתר התאונה בתוך השדות.
סיכונים ונהלים מתאימים
ניהול אחריות חברתית מחייב ניהול סיכונים וזיהוי מרבית המצבים האפשריים, המחייבים נהלים מיוחדים כדי לפתרם. בארה"ב מעריכים היום, שקתרינה הותירה אחריה 10,000 הרוגים ושיקום נזקיה יעלה לא פחות מ-150 מיליארד דולר. כמה היה עולה לתחזק ולחדש את מערכות השאיבה של ניו אורלינס? כמה היה עולה לגייס אוטובוסים, משאיות, רכבות ואניות, כדי לפנות את עשרות אלפי השחורים והעניים, שלא יכלו להיענות לקריאת ראש העיריה ולהתפנות מניו אורלינס - רק בגלל שלא היה להם רכב? כמה אלפים היו ניצלים?
לא ניתן לחפות על היעדר האחריות החברתית של הממשל האמריקני לדרגותיו השונות באמצעות הפגנות של אהדה מעושה או חצאי אמיתות מצד הנשיא. כדי למנוע אסונות דומים בעתיד, צריכים האזרחים לתבוע ממי שנבחרו לעמוד בראשם (ראשי ערים, ראשי ממשלות, נשיאים וכו') שיעמידו לרשותם דיווחים מלאים של ניהול אחרות חברתית, כולל סעיפים המתייחסים לנהלי חירום למקרי אסון. לא די לסמוך על המזל או על הבטחות בנוסח "יהיה בסדר", "אנחנו יודעים מה אנחנו עושים". צריך לתבוע אחריות חברתית - ולהבטיח שהיא תהיה שקופה למעקב וביקורת.
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית
מומלצים
