להתאים בנזוג כמו תיק לנעל. שוק האקססוריז
כולנו רודפים אחר סטטוס: חלקנו מטפחים תדמית של אנשי עסקים, אחרים של אנשי בוהמה ואמנות, והיתר מטיפים שסטטוס זה שטותי כאילו היו מטיפים בכנסיה דרומית נידחת. אבל כל סטטוס כזה, בין של אשת העולם הגדול, בין של מחנך דגול ובין של הקדושה המעונה, מצריך אביזרים תואמים
רק היום! רק היום! יש לנו הכל מהכל: דייט שמתאים למסיבת טראנס בטבע, דייט שמתאימה לארוחת ערב עם חברים שלא ראית כבר שנתיים ודייט לפיקניק שיודע לשחק פריזבי, כדורגל ופוטבול (זה כבר בתשלום נוסף).
כמו תמיד, רגע לפני שאתם מוציאים את הארנק ומבזבזים כסף על מוצרי יוקרה, חלקכם שואלים את עצמכם ברגע של נקיפות מצפון ועו"ש: "רגע, למה אני צריך/צריכה את זה?" ובכן, כולנו רודפים אחר סטטוס מסוים: חלקנו מטפחים תדמית של אנשי עסקים טייקונים, אחרים של אנשי בוהמה ואמנות, והיתר מטיפים שסטטוס זה שטותי. אלה האחרונים מאמצים מבלי דעת תדמית מרטירית וקדושה משל היו מטיפים בכנסיה דרומית נידחת. כל סטטוס כזה, בין של אשת העולם הגדול, בין של מחנך דגול ובין של הקדושה המעונה, מצריך אביזרים. אנחנו יודעים איפה קונים את הבגדים, הנעליים, התיקים, הרכבים ואפילו המגורים שיתאימו לתדמית שאנחנו בונים בעמל רב, אבל היכן משיגים את בן הזוג שיתאים לתדמית הזו?
לכל סיר יש מכסה? רק באיקאה!
לכאורה לא צריכה להיות בעיה למצוא בן זוג שמתאים לתדמית שאנחנו שואפים לבנות, שכן אם אנחנו רציניים בשאיפתנו לאמץ דימוי מסוים, אנחנו מן הסתם מסתובבים בסביבה מוגדרת שמאפשרת לנו לחיות ולפתח את הדימוי האמור. זה יכול להיות מקום לימודים או עבודה, מעגל חברתי דוגמת מסיבות, או ארגון פוליטי/התנדבותי. בסביבה זו אנחנו אמורים למצוא אנשים דומים לנו השואפים לאמץ תדמית דומה לזו שאנחנו מעוניינים בה ולהתחבר איתם. אתה רוצה להכיר טבעונית שרוצה להציל את העולם? התנדב ל"תנו לחיות לחיות" או ל"גרינפיס". את רוצה להכיר בחור אמנותי? מוזיאונים הם המקום הטבעי עבורך להתחיל בחיפושים.
אבל זה לא כל כך פשוט, נכון? אנחנו לא באמת כל כך חד-ממדיים. אתה רוצה בת זוג טבעונית שמוכנה להמיר את חופשת הקיץ שלה בהתנדבות בצער בעלי חיים, אבל גם רוצה שכשהיא מגיעה להורים שלך שהיא תהיה חברה "מהסרטים" – אחת שמקסימה את כולם, עוזרת לאמא שלך לפנות את הכלים (או לפחות מציעה), ושבסוף הארוחה ההורים שלך יגניבו לך איזו מאייה לכיס כדי שתפנק אותה באיזו הצגת חצות. במציאות, החברה הזאת מגיעה איתך להורים, מטיפה לאחיך שבשר זה רצח, מעירה לאחותך על נעלי העור שזו קנתה במיטב כספה, ובסוף הערב ההורים שלך דוחפים לך איזו מאייה לכיס, רק כדי שתעיף אותה מהבית שלהם כמה שיותר מהר.
ואת? למדת מדעי המחשב, השתלבת בסטארט-אפ, מצאת חבר מהתחום, אתם זוג מצליח, יפה ועשיר כמו בסדרות האמריקניות המובילות. אבל כשהוא בא איתך למפגשים של החבר'ה שלך מהצבא - הוא לא משתלב. הוא לא מבין איך בן אדם יכול למצוא סיפוק בעבודה כקבלן שיפוצים. זה פשוט הורג אותו. כולם נפגשים לפיקניק בפארק, משחקים כדורגל, טוחנים קבבים בכיף, והוא עם הבלקברי, ממתין לדיווחים מהבורסה, מתחבא מאור השמש כאחרון הערפדים וממתין בסבלנות שהסבל הדו-שנתי יסתיים.
בן הזוג הוא הברבי החדשה?
סיכום ביניים: אנחנו רוצים בן זוג שיתאים לנו, לשאיפותינו ולדרכנו בחיים ולתדמית שאנחנו מנסים לבנות, כל אלה מבלי להמעיט כמובן בחשיבות האהבה והרגשות, שכן ברור שאנחנו רוצים מישהו לאהוב. באותה מידה, אנחנו רוצים מישהו שכמו בצופים יהיה "נכון תמיד", כלומר - שניתן יהיה להתאים אותו תוך שניות ליציאה אינטימית לבר השכונתי, כמו גם לבילוי עם החבר'ה במועדון הומה אדם; שבהתראה של דקה ניתן יהיה להכין אותו לארוחה משפחתית, ובאותה מידת הכנה גם לפגישה עם חברים מהצבא / תיכון / גן-פנינה. אם נחזור לשוק האקססוריז, אנחנו לא מחפשים בן זוג אחד כי אם עשרה, שכן מה שתיארתי לעיל מקביל למספר הארנקים שיש לבחורה ממוצעת.
"אהה!" אומרים הקוראים הגברים. זו רק בעיה של בחורות. "אנחנו יכולים להסתדר עם ארנק אחד. רובנו מסתובבים עם ארנק הסקוץ' שקיבלנו לבר-מצווה". ובכן, אני חושבת שגם אתם רוצים חברה ורסטילית. כזו שבבית היא סקסית כמו סקרלט ג'והנסן על מנת יתר של אפרודיזיאק, אבל שבמפגש עם ההורים שלכם מתנהגת כמו החניכה המצטיינת לשנת תשס"ט של בני עקיבא. חברה שמתפנקת כשהיא בחברתכם, אבל כשהחברים שלכם מגיעים היא מכרכרת סביבכם, מבשלת, מגישה ומכינה קפה משל היתה צוות "קרב סכינים" מגולם באיש אחד, כדי לתת את הרושם שבבית שלכם אתם המלכים.
עד כמה התנהגות בן הזוג באמת משליכה עלינו
אפשר ללמוד על בן אדם הרבה מהאקססוריז שהוא בוחר לעטות על עצמו: טעם אישי, יצירתיות, הכנסה, אינדיבידואליזם ועוד. אם כן, נשאלת השאלה, אם בן זוג הוא עוד סוג של אקססורי, סוג של אביזר שאנו משתמשים בו כדי למתג את עצמנו, עד כמה המראה וההתנהגות שלו משפיעים עלינו? הארנק החדש שלי אמור לשדר שאני אלגנטית ושיקית. למזלי הוא לא מסוגל לפתוח את הפה ולספר לכולם שהוא ראה אותי אוכלת ביסלי לארוחת בוקר או מפליצה מול הטלוויזיה. בן הזוג שלי לעומת זאת, יכול גם יכול לעשות את הדברים האלה. הוא יכול להגיד לי שהוא לא רוצה ללבוש חולצה מכופתרת לחתונה אליה אנחנו הולכים, והוא בוודאי שאינו חייב להתאים את התנהגותו וגינוניו לכל אירוע אליו גוררת אותו. השאלה היא, האם כבת זוגו זה מפריע לי כי האירוע חשוב לי, או כי התדמית שלי חשובה לי? האם אני נפגעת מהתנהגותו כי סירובו לעמוד בסטנדרטים שהצבתי טרם האירוע נתפס בעיניי כעלבון ישיר המכוון כלפיי, או שמא אני מפחדת שההתנהגות שלו משליכה על האופן בו אנשים אחרים רואים אותי? ("הוא לבוש כמו ג'וח ומספר בדיחות גסות, אזי היא בטח לא אלגנטית כפי שהיא מתיימרת להיות. סתם עוד פריחה מהשכונה").
יכולתי לסיים את הטור במילים "הבה נסתפק בבני הזוג שיש לנו ובכך שהם גורמים לנו אושר ונתעלם מהתדמית", אבל לא. למה לא? כי זה לא מציאותי. המרדף אחר תדמית הוא חלק מאיתנו. זה לא רק המרוץ אחר התואר או הכסף או היוקרה. זה גם בכל הסיטואציות היומיומיות שתוארו לעיל. כשאנחנו רוצים להרשים את ההורים, את הקולגות או את החברים עם בני זוג שלנו, זה גם חלק ממרדף אחר תדמית, לא משנה כמה ננסה להכחיש. אז בואו ננסה לא רק להסתפק בבני הזוג שלנו ובאושר שהם גורמים לנו, אלא גם ללכת לקראתם: (1) כשאנחנו מבקשים מהם לאמץ התנהגות מסוימת שנועדה לעזור לנו עם התדמית שלנו, בואו נבחן שוב עד כמה זה חשוב לפני שנבקש מהם לעשות משהו שיגרום להם אי נוחות גדולה. (2) ולהפך – כשבני הזוג שלנו מבקשים מאיתנו לעטות על עצמנו בגד או התנהגות לשם אירוע שחשוב להם, בואו ננסה להבין שהתדמית שלהם היא חלק מהסיבה שהתאהבנו בהם מלכתחילה.
בכל מערכת יחסים מגיע שלב שבו אתה מבין שמה שאתה לובש, אומר או עושה משליך גם על בן זוגך ועל תדמיתו. אתה יכול להיעלב ולטעון שמדובר בחיפצון - ואתה יכול להתייחס לכך כמחמאה. מישהו בחר בך ולא מוכן לוותר עליך גם כשאתה לא מתאים בדיוק לכל אספקט בחייו. זו הבחירה שלנו איך ובאיזו מידת רצינות להתייחס לכך.
