הפתק הלך לפח
ברק בגד בכל אלה ששילשלו לקלפי פתק אחד עבורו ופתק שני עבור מפלגה ימנית
העיתונים מבשרים על פסגה חדשה שהולכת ונרקמת במסתרים. ברק, כאילו כלום, ממשיך לעבוד. כאילו אין כנסת, כאילו אין ציבור שבחר בה. שיכור כוח, כוח בחירתו, טועה ברק בדיוק כשם שטעו קודמיו: הוא פונה מתכנן מהלכים שרוב עם ישראל לא עומד מאחוריהם, ואומר: "העם איתי". רק הרטוריקה ("אחינו המתיישבים") מבדילה בין מעשיו למעשי קודמיו בתפקיד. הוא נכשל באותן טעויות, באותה התנשאות.
שתי טעויות אפשר לזהות באופן ההתנהלות הזה: אחת אנושית, והשנייה מרושעת. למה טעות אנושית? כי מדובר בסתם עיוורון אגוצנטרי שבעלי הכוח מצטיינים בו: אתה מתבונן בסביבתך הקרובה ולמד ממנה מה חושב "כל העם", טעות שאפיינה, למשל, את התקשורת במקרה של הבחירות לנשיאות. טעות זו נסלחת, באופן יחסי, מפני שהיא נעשית בתום לב. העיתונאי באמת חשב שהעם חושב כמוהו. עובדה, כל מי שהוא דיבר איתו בזמן האחרון אמר לו שהוא צודק. ברק באמת בטוח שהעם איתו. עובדה, זה מה שנאוה והשכנים אומרים לו.
הטעות השנייה היא טעות הרבה פחות נסלחת, כי יש עמה כוונת זדון. מאחורי האמירה "רוב העם בחר בי" מסתתרת קריאה סלקטיבית ונגועת אינטרסים של מפת ההצבעה, קריאה המתעלמת לחלוטין מההצבעה לכנסת, והמתייחסת אך ורק לבחירת המועמד לראשות הממשלה.
קחו למשל את חברתי, מקרה מייצג של מתנחלת מתונה אשר מאסה בשלטון ביבי ובחרה בברק בשל האג'נדה שהציג: שאיפה לשלום אבל עם קווים האדומים, קריאה לאחדות בהקמת ישראל אחת. היא שמה בקלפי שני פתקים: האחד לברק, השני למפד"ל, מתוך הבנה שזו מהותה של שיטת הבחירות החדשה: יש בה כוח לאזן. הבוחר יכול להשפיע בעזרת שני פתקים. לו הייתה נוהגת שיטת הבחירות הישנה לא הייתה לברק כל דרך בעולם לקבל את קולה.
ברק יודע היטב שבוחרים רבים חילקו כמוהה את קולם בינו לבין מפלגה ימנית: מפד"ל, ליכוד, ואפילו האיחוד הלאומי, כפי שקרא לעשות יואל בן נון. מי שהצביע כך, ביטא בהצבעתו אמירה מורכבת: הצהרת אמונים לארץ ישראל, ולצידה שאיפה לשלום. בבסיס ההצבעה עמדה האמונה, הנאיבית אולי, כי ברק הוא האיש שיוכל להגשים את המירב משני החלומות.
כל אלה שעשו כך מרגישים היום נבגדים. הם מרגישים שהאדם שלו נתנו חמישים אחוז מכוח ההשפעה שלהם, השליך את חמישים האחוז הנותרים לפח האשפה. דבר אחד ברור להם לגמרי: כשברק אומר שהעם איתו, הוא אינו דובר אמת. הם עצמם מהווים את ההוכחה לכך.
חיותה דויטש מתגוררת בנווה דניאל, סופרת ובעלת טור בירחון המתנחלים ביש"ע "נקודה"
