אם לסבתא היה פס רחב, היא היתה נזכרת בתקופת המודמים הקשה, ממש לפני תום הפרעות באוקראינה. איך ההום-פייג' של השטייטל בקושי היה עולה, וסבא היה מחפש פורנו שעות באתרים של גויים. אולי בעצם היא היתה כותבת את הרומן ההיסטורי-נוסטלגי על תקופת האבן של הפס-הצר, "אמא היתה זוחלת". חבל שבינתיים הרומן היותר מתבקש הוא "סוגרים את הברודבנד".
פואד, הידוע בכינויו בנימין בן אליעזר שר התקשורת, קפץ בראש השבוע והודיע שהוא מחולל מהפכה בתקשורת בישראל. יזם אמיתי. באמת כל הכבוד לו, על החלוציות והחדשנות. בסך הכל היתה חסרה חתימה שלו על שלושה מסמכים, שהתעכבו בגלל זה שנים, ובכל זאת תודה לאל על כושר ההמצאה האוונגרדי של המיניסטר, שהצליח בסוף לשלוף את העט, לחתום ולאשר בחצי-פה את ההפעלה של האינטרנט המהיר. חבל שאחר כך יצא לתקשורת בהודעה מתלהמת שמאשרת את פועלו המדהים כמהפכן אמיתי. בסך הכל מצא את העט.
וחבל גם שההסכמה להפעלת האינטרנט המהיר היתה צריכה להינתן לבזק באופן בלעדי, ועוד כפיצוי על פתיחת שוק הטלפוניה לתחרות. כנראה שככה זה בישראל, כשאתה לוקח ממישהו את המונופול בתחום אחד אתה חייב לתת לו מונופול בתחום אחר. מה יתנו לחברת החשמל כשיכנסו חברות אחרות לתחרות איתה? מונופול על פרוייקט החלל?
כניעת יפן וחוזה עם בזק
בנסיון לעשות סדר בנושא, התרכזו ביום רביעי האחרון אנשי התקשורת בישראל במלון אינטרקונטיננטל בתל אביב ליום הרצאות בנושא הפס-הרחב, ביוזמה של פוקוס-הארץ. מלבד פיהוקים מקיר לקיר וארוחה בשרית מגוונת קשה היה להפיק משם משהו. למעשה, היה אפילו קצת עצוב לראות את סמנכ"לי השיווק של נטוויז'ן, תבל, בזק וכו' מדלקמים שקפים בנושאים שהם לא מבינים בהם כלום, ועדיין מנסים להוכיח שהם יותר מתוחכמים מהמרצים הקודמים, יותר מוכנים, יותר אינטראקטיויים ויותר עתידניים.
את ההוכחה הם ניסו לספק באמצעות מצגות פאוורפוינט עלובות, שנראו כאילו הועתקו האחת מהשניה תוך שינוי פרטים קטנים – למשל, אצל תבל הכבלים ניצחו את ה-ADSL ואצל בזק – ההיפך. מפתיע.
את הציטוט המשעשע תרם אבי בהגן מנטוויז'ן, כשהתייחס לחוזה עם בזק להפעלת שירותי אינטרנט מהיר ב ADSL. "מאז כניעתה של יפן במלחמת העולם השניה", הוא התלונן, "לא נראה מסמך כזה". אבל כשניסה להוכיח שנטוויז'ן מוכנה לתקופת הפס הרחב הוא הפסיק לשעשע. "הרחבנו את החיבור לחו"ל ל-600 מגה-ביט ואת החיבור ל-IIX הגדלנו ב-30 מ"ב" הוא השוויץ. מי שמבין במספרים יודע שזה רחוק מלהספיק, אבל מי שישב בכנס רק מחא כפיים בחוסר עניין. כנראה שגם בהגן יודע שזה לא מספיק, אבל כשניסה לציין את הבעיות שמעכבות את האינטרנט המהיר בישראל בחר דוקא בניתוק השכבות החלשות ובהיעדר כח-אדם.
רחב זה לא יהיה
אם לסבתא היה פס רחב, כל החברים של סבא כבר מזמן היו מתחברים אליה ברשת מקומית, כי לקבל פס-רחב - אמיתי - מבזק או מהכבלים יקח כנראה עוד די הרבה זמן. איתן גליק, סמנכ"ל שיווק ומכירות בתבל, רק המשיך במגמת החובבניות של חבריו. הוא הציג המוני שקפים עמוסי שגיאות כתיב ועובדות מפוקפקות – בין השאר טען ש-WEBTV ו-AOLTV הם שירותי פס-רחב, בעוד שהשירותים האלה עבדו מאז ומעולם על קו טלפוני של 36 ק"ב. האם לזה מתכוונים בתבל כשאומרים פס רחב? לאחר המצגת המעורערת והמכוערת למדי שאל אותו אחד הנכחים "למה לא התייחסת ל VOD "?VOD – הלא הוא שירות Video On Demand, חלום רטוב של חברות הכבלים בעולם. אספקת סרטים ותכניות טלויזיה באופן מיידי, בהקשה ולפי דרישה. "בודאי, VOD הוא שירות מרכזי בפס הרחב", התנצל, "וברור שנפעיל גם אותו עם הזמן, מה שיתן לנו הרבה מאוד ערוצים". מה הקשר בין VOD לבין ערוצים? לא ממש ברור. למה השירות לא הופיע בשקף? כי אין שום סיכוי שנראה אותו פועל בשנים הקרובות. דוקא את זה מר גליק לא אמר, כמובן. אם היה אומר שתבל לא תספק אותו, היה קם מר בהגן וטוען שנטוויז'ן דוקא כן תספק אותו. אצלנו לא רק המלך עירום, הבעיה היא בכל הארמון.
כל אחד מהמתמודדים על ליבו של הקהל ניסה להגדיר מהו פס רחב, ולכולם יצאו דברים מצחיקים. הפליאו לעשות חלק מהנכחים שטענו שמדובר בחיבור אינטרנט של 300 ק"ב ומעלה, כאשר ידוע ש-300 ק"ב לא רק שלא מספיקים להעברת וידאו באיכות שידור, הם לא מספיקים לחצי מהשירותים שהציעו המרצים הנכבדים.
ובכלל, נשאלת השאלה – אם כולם בטוחים שהם מסוגלים לחבר חצי מדינה בחודשיים ולספק שירותים מדהימים כל-כך, למה אף אחד מהם לא הציג ולו חצי הדגמה של שירותיו הצפויים? במקום לראות קצת אקשן אינטראקטיוי נאלצנו לצפות במצגות עלובות ומשעממות, שטענו אחת-אחת שהאקשן כבר פה. ונותרנו מפקפקים, אחרי הכל, פאוורפוינט כבר יש לנו בבית.