מרצדס M - יום ה-M

מרצדס שיפרה את הנקודות החלשות של כלי השטח שלה. התוצאה, שלא במפתיע, עולה משמעותית על הדגם היוצא

ב-200 קמ"ש אנו נעים בשלווה ובתחושה די בטוחה על האוטובאן הגרמני. ואפשר קצת יותר, למשל 220 אם הדרך פנויה. העיניים מסתכלות הרחק קדימה, לא מחשש למשטרה אלא כדי למצוא איזה מסתנן תמהוני לנתיב השמאלי; וכאשר מדובר במזרח גרמניה זה קורה. לידי במושב הנוסע יושב רגוע למדי איש מרצדס, ששוכח בדקות הראשונות לחגור את חגורת הבטיחות. עד כדי כך התחושה שלווה בתוך רכב השטח המחודש של מרצדס. והרגע הקצר הזה מסביר משהו על מציאות אירופאית קצת שונה מזו שלנו. וזה בולט הרבה יותר כאשר אנשי מרצדס מביאים אותנו לאתר שטח שנחפר על ידיהם במיוחד לכבוד האירוע. האתר הזה שוכן במכרה שנסגר באיזור לייפציג. הוא נחפר ובקרוב יוזרמו אליו מים שיהפכו אותו לאגם קטן, משהו בסדר גודל של הכינרת.

 

הקרב מול ה-X

 

המרצדס ML500 החדש, כפי שהבנתם, אינו ממש איטי ואם לפני כמה שנים נחשבה מהירות כזו בכלי שטח לחוויה סופנית הרי שהרב תכליתי הגרמני מראה עד כמה השתנו פני הדברים, לפחות מאז שהגיעו יצרני היוקרה האירופאים לסצינה. הצגת הגרסה המחודשת יכולה ובצדק להיתפס כמגננה של מרצדס מול המתחרים מבית ב.מ.וו ולקסוס, אבל הצצה במספרים מראה שאין להם מה לדאוג. הצוות האחראי על פיתוח ה-M התחיל בצפי של 30,000 כלים לשנה, ועלה עם ההצגה ב-97' לסדר גודל של 60,000 כלים. אשתקד נמכרו 106,000 כלים כאלה וגם השנה התחזיות דומות. ההצלחה באמריקה גדולה וה-M מחזיק ברבע ממכירות היצרן שם. אבל זו גם שאלה של יוקרה: מרצדס הפסידה מאחורי הקלעים בקרב עם ב.מ.וו על שם הרכב (הכוונה לכנותו M טורפדה על ידי ב.מ.וו בגלל שזהו כינוי דגמי הספורט שלה), וכעת היא מאבדת מניות בגלל התנהגות הכביש העדיפה של היריב ממינכן והמנועים החזקים יותר.

כאשר הוצג ה-M הוא הציג יכולת כביש לא מוכרת עד כה בתחום. כעת, בעידן ה-X של ב.מ.וו, במרצדס בולעים את הגלולה וממשיכים לשחק בשני העולמות. מצד אחד עיקר השיפורים בגרסה החדשה נוגעים דווקא ליכולת הכביש (כמו שניתן ללמוד אפילו משינוי סוג הצמיגים), מאידך הם מדגישים בהשקה דווקא את יכולת השטח הממשית של הרכב. זוהי לא מכונית בתחפושת כמו הב.מ.וו הם רומזים.

 

יותר מודרני

 

למרות שבסך הכל שמר ה-M על קווי רכב השטח הכמעט קלאסיים (אם כי מגושמים) שלו, השינוי החיצוני מורגש ובולט. לא כולם יאהבו אותו, אולי כיוון שהוא הופך את ה-M לא רק ליותר מודרני אלא גם למעט צעקני בייחוד בדגמים החזקים.

גם מבפנים השיפורים מורגשים אבל כאן רק לטובה. הפרט הבולט הוא הקונסולה המרכזית שקבלה מראה וחומרים באיכות קרובה יותר למקובל במרצדס. בקונסולה בולטת בקרת האקלים החדשה והמפוצלת לאחור. העיצוב הייחודי- שילוב של תפעול פשוט ולא דיגיטלי, עם תאורה בתנועה - נעים ובהחלט מוסיף. ואולם הספרות ואיורי המצבים מעט קטנים מדי לתפעול אינסטנקטיבי. תנוחת הנהיגה טובה, למרות שההגה מתכוון רק לגובה, והמושבים נוחים למרות שחסר כיוון קושי.

האיכות אכן טובה מבעבר אבל עדיין ניכרת פה ושם אמריקנזיציה של הפלסטיק, למשל בבסיס תאורת המפות, או בתא הכפפות שבין המושבים. אחרי כמה כוסות בירה יודו בכך גם המהנדסים של מרצדס: "אתם רוצים מחיר תחרותי, כמו פאג'רו, אבל מצפים לאיכות של מרצדס E וזה פשוט בלתי אפשרי" הם טוענים. אבל למרות כל זאת השיפור מבחינת איכות וריהוט בתא הנוסעים מורגש. אגב, אמריקניזציה ניכרת גם בפרטים מעצבנים כמו בלם היד/רגל וקרבה מיותרת בין מנוף האיתות למנוף בקרת השיוט.

 

החמישייה הפותחת

 

על חמישה מנועים דברה מרצדס בהשקת ה-M החדש: החסכן, השתקן, ההגיוני, השרירי והעצבני; או במילים אחרות, גרסאות ה-270 ה-400 ה-320 ה-500 וה-AMG-55. החסכן בחבורה, הלוא הוא ה-270 CDI, מצויד במנוע דיזל מסילה משותפת עם 163 כ"ס. אם עד עתה חשבתם שמנועי הפראדו או הפאג'רו הם הפסגה בתחום כדאי לכם לבקר כאן שוב. זהו מנוע חזק אך מעודן ביחס לדיזל והביצועים טובים למדי כאשר הכלי הזה אינו מתקשה להראות 180 קמ"ש על השעון.

כמובן שאם ירדת הרגע מגרסת ה-400-CDI, תתקשה להתפעל מה-270. ה-400 מצוידת במנוע ה-V8 כפול המגדשים, שהוצג ב-S ונחשב לאחד ממנועי הדיזל הטובים בעולם. אין כרגע אף כלי שטח שמצויד במנוע דיזל ברמה כזו והוא בהחלט מקפיץ את ה-M קדימה. הדיזל הזה הוא פנינה אמיתית, שקט ובעל פעולה חלקה כאילו לגם כל ימיו בנזין מזוקק. מה שמסגיר אותו היא יותר תגובת מצערת מעט עצלה ולא נושאים כמו כוח, רעש וויברציות. זה בהחלט מנוע מצוין וקשה שלא להתפעל מהדרך ההחלטית בה הוא צובר מהירות, גם כאשר הוא עמוס בארבעה עיתונאים אוסטרליים, במידה XXL.

 

חמש מאות סיבות

 

ואולם אישית, ומבלי להתחשב לרגע בצריכת הדלק, נהניתי דווקא יותר מה-ML500. זה מצויד במנוע V8 עתיר נפח (5.0 ליטר) ומומנט בסל"ד נמוך כמו שאוהבים האמריקניים, שיודע לפרקים גם להשמיע צליל נכון ולנשום טוב תחת מאמץ (בזכות מבנה ייחודי למרצדס של שלושה שסתומים ושני מצתים לצילינדר). והוא נותן לך 500 סיבות לאהוב אותו. הזינוק שלו (7.7 ש' למאה) מותיר אותך משתאה, כי בכל זאת לא מדובר כאן בספורטיבית קלילה אלא בעוג מלך הבשן בעצמו. צבירת המהירות טובה וכאמור גם היכולת לשייט במהירויות גבוהות.

מנוע ה-AMG חזק עוד יותר, ואין לך ספק בכך לרגע. ואולם למרות צליל ספורטיבי הוא פחות מעודן, יותר עצבני וגם אם הוא מהנה לפרקים הרי שגרסה זו פחות תואמת לאופי של ה-M. גם התיבה האוטומטית עובדת כאן באופן פחות מעודן, ופה ושם הורגשו דפיקות בהעברת ההילוכים; זאת בניגוד לתפקוד המצוין של התיבה בשאר הדגמים. ואולם כאשר תעבור לתפעול ידני (עם כמה פטנטים נחמדים, למשל העברה בלחיצה אחת להילוך הנמוך האפשרי) תגלה שהתיבה אינה מאפשרת לך לקחת פיקוד מלא.

שכחנו מישהו? כן ה-320, הוותיק בהיצע, על 218 הסוסים שלו, עדיין עושה את העבודה היטב. לטעמי גרסת הדיזל הפשוטה עדיפה עליו רק אם אתם משלמים את הוצאות הדלק.

 

יציב יותר

 

על הכביש מרגיש ה-M יציב מבעבר, דבר שמקבל ביטוי במיוחד בתחום הרגישות לרוחות צד. אחת מהסיבות לכך הם חישוקים בקוטר גדול יותר עם גומי עבה מבעבר אשר מתאים כעת יותר לאספלט. האחיזה בפניות גבוהה למדי ואם חצית את המגבלות, דבר שיקרה יותר בגרסאות החזקות, תתקן אותך בקרת היציבות. לפעמים באופן מעודן, לעתים בצורה מורגשת יותר. יחסית לרכב שטח ההתנהגות טובה אבל מול X5 או מכוניות סלון התחושה גמלונית יותר.

זה אומר שברוב הדגמים קל לזהות תנועות נדנוד על כביש גלי. גם ההגה בעל התחושה המעט מלאכותית אינו מציע חדות ונחישות של מכונית. ואולם בהתחשב בגובה ובתחושה המגושמת עדיין תופתע כל פעם ממה שהוא יכול לבצע על הכביש. גרסת ה-AMG המונמכת ובעלת המתלים הקשיחים והצמיגים הרחבים יותר, מציעה מעט יותר חדות אך גם נטיה לעקוב אחר שיבושי הכביש. הבלמים, למרות השיפור בגרסאות החזקות, עדיין לא מספיק נחושים וחדים, וקצת אמריקאיים מדי.

ולמרות זאת, נוחות הנסיעה של המרצדס בכביש, עד כמה שאפשר לבדוק זאת בגרמניה, היא בהחלט לא רעה ולמרות המשקל הרב הרי שבסופו של דבר ריסון תנודות המרכב סביר. למרות שימוש בשלדה נפרדת לא משמיע בדרך כלל המרכב גניחות על פני הקפיצות שכן מצאנו. ואולם בנקודה זו לא הפגינו הכלים אחידות.

 

ובשדה

 

גם כאשר יורדים מן הכביש זוכים להפתעה נעימה. מרצדס, שנחושה להבליט את הצד הזה מול המתחרים הרכרוכיים יותר, ייצרה מסלול עבירות לא קשה אך כזה שמדגיש כמה יכולות, גם אם ה-M אינו כלי שטח טהור. זו הייתה גם אפשרות להתרשם ממנגנון האטת מהירות בירידה, אשר דומה מבחינת פעולה למערכת הבקרה של ב.מ.וו ולנד-רובר. כאן לא מגבילה המערכת למהירות של 7 קמ"ש אלא מאפשרת גמישות - עד 20 קמ"ש. זהו אמצעי יעיל ונוח אך הייתי מעדיף אפשרות לנתקו. בנוסף, פעולת המערכת נראית לעתים עצבנית מדי.

 

יש תמורה

 

בסופו של דבר מתיחת הפנים של ה-M בהחלט משפרת את מעמדו בשוק. הגרסאות החדשות מצוידות ובטוחות יותר מבעבר, ובחלק מהמקרים, למשל ה-500, חזקות משמעותית. יותר מכך ניכר שבמרצדס שמעו את התלונות וטיפלו בתחומים הבעייתיים יותר של הכלי.

כל הדגמים עושים את העבודה בצורה טובה, כולל הדיזל שנראה כאופציה מפתה ללקוחות הגרסאות היקרות של הפאג'רו. גרסת הדיזל החזקה לא תגיע אלינו. היא מיוצרת בכמויות קטנות, תימכר במחיר גבוה, ועיקר מטרתה להוכיח שלמרצדס יש שטח-דיזל חזק מב.מ.וו.

ואולם מה שיפה ובולט בייחוד ב-500 הוא שכל הגרסאות מייצגות תמורה טובה יותר משמעותית לעומת הדגם היוצא. ובכל זאת, גם אם מדובר במחירים תחרותיים יחסית למרצדס, הרי שעדיין ה-M אינו ממש זול: 278,900 שקלים עולה ה-270, 289,900 שקלים ה-320, ועבור ה-500 תידרשו להוציא מהכיס 389,000 שקלים.