צלילים מוכרים

הניצחון הגדול של חברות התקליטים על נאפסטר יהיה בעוכריהן, אך אולי נאפסטר תושיע אותן

קורות המוזיקה המקוונת בשנתיים הקרובות כבר כתובים ברשת. תוואי המאבק העתידי מתגבש, והוא תוצר של ההתנגשות בין האינטרסים, המגמות והרצונות הסותרים של כל הנוגעים בדבר.

בצומת הדרכים הנוכחי, כמו בקודמים לו, ניצבים התאגידים מול משתמשים, האינטרנט המסחרי מול הרשת הקהילתית ותפישת הקניין הרוחני מול חזון האינטרנט החופשי-ביזורי.

חברות התקליטים עדיין מאמינות שהן יוכלו לעצב את שוק המוזיקה הדיגיטלית על פי רצונן. במידה רבה, הן עדיין שבויות בתפישות ההפצה הריכוזית, ששייכת לעידן הטרום האינטרנטי, ומתעקשות להמשיך לנפנף בנשק המשפטי ולהרחיב באמצעותו את גבולות הקניין הרוחני שלהן, על חשבון רצון הגולשים. הן עדיין לא השלימו עם כך שתופעת הפיראטיות לא תיכחד באינטרנט, כפי שלא הוכחדה בעולם הפיזי .

"אם תעשיית המוזיקה לא תהיה קשובה לצורכי המשתמשים ותציע להם שירותים מקוונים חדשים, היא תוותר במו ידיה על האינטרנט לטובת הפיראטים", אמרה בעבר הילארי רוזן, מנכ"ל איגוד תעשיית המוזיקה בארה"ב (RIAA).

אך אותה רוזן דרשה מנאפסטר 100 אחוז הצלחה בחסימת יצירות המוגנות בזכויות יוצרים, כשזו האחרונה התחייבה להצלחה של 99 אחוז "בלבד".

בית המשפט כפה על נאפסטר להתרוקן מנכסיה, ורוזן וחבריה לא הסתירו חיוך של שביעות רצון, במחשבה שכך מתפנה הדרך לשני שירותי מוזיקה החוקיים שהם מפתחים, "מיוזיק נט " ו"פרספליי".

 

התחליפים כבר כאן

 

היה זה מקח טעות. כהרגלן, חברות התקליטים לא הבינו כי לא הן קובעות את הכללים, אלא "האינטרנט של מטה", שמתנהל על פי רצון הגולשים וצרכיהם, במקביל לרשת המסחרית. חברות התקליטים פספסו הזדמנות נדירה לזכות במיליוני משתמשי בנאפסטר ולהופכם בהדרגה למנויים משלמים.

אל החלל שנוצר בשוק נכנסו עשרות חברות שיתוף קבצים מתוחכמות מנאפסטר, חלקן "לגיטימיות" לחלוטין וחלקן חדשניות או אנרכיסטיות בארכיטקטורה הטכנולוגית שלהן ובגישתן למושג הקניין הרוחני. ההתמודדות אתן תהיה קשה פי כמה עבור תאגידי הבידור.

שתי היורשות האפשריות של נאפסטר כבר כאן – רשת פאסט טראק (בה שותפות התוכנות "קאזה ", "מורפיאוס מיוזיק סיטי " ו"גרוקסטר") ותוכנת "אודיו גאלקסי סטלייט".

האחרונה, שהורדה יותר מ-20 מיליון פעמים מאתר Download.com, היא ככל הנראה תוכנת השיתוף הפופולרית ביותר כיום. במקביל, חברת מחקר המוזיקה "וובנויז" חוזה כי רשת "פאסט טראק" תגיע בספטמבר לפופולריות של נאפסטר בשעת השיא שלה, לפני כמה חודשים.

 

עד כמה התביעות באמת יעזרו?

 

דווקא הפופולריות של "אודיו גאלקסי" צפויה להכריע אותה, אם חברות התקליטים יבחרו לתבוע אותה. הסימנים המקדימים מצביעים על כך שהן לא יהססו לעשות זאת. "ברור שהתקדימים שנקבעו בתיק נאפסטר צריכים להתיישם באינטרנט בכל העולם", אמרה קארי שרמן, סגן נשיא בכיר ב-RIAA לאתר "פי סי וורלד".

"אודיו גלקסי" פועלת באמצעות שרתים מרכזיים, ממש כמו נאפסטר ולכן היא מטרה משפטית נייחת והמועמדת הבאה לסגירה. למרות הצהרה החברה, כי היא חוסמת חומרים המוגנים בזכויות יוצרים, בכל שעה אפשר למצוא בה בקלות עשרות שירים המוגנים בזכויות יוצרים .

ומה בהמשך? הנשק המשפטי עשוי להתברר כחסר ערך מול תוכנות שיתוף קבצים מתוחכמות יותר, כמו "קאזה" ו"מורפיאוס מיוזיק סיטי". שתי התוכנות האלה מבוססות על ארכיטקטורת שיתוף קבצים מבוזרת.

"מבוזרת", במובן של היעדר שרתים מרכזיים. כלומר, חברות התקליטים יתקשו לשכנע את בית המשפט כי חברות אלה הן עברייניות ולסתור את טענתן, כי הן ספקי טכנולוגיה בלבד והתכנים שמפיצים הגולשים באמצעותן אינם באחריותן.

בצר להן, חברות התקליטים עשויות לתבוע ספקי אינטרנט. חוק זכויות היוצרים האמריקאי, "דיגיטל מילניום", מאפשר להן לבקש צו של בית משפט שיכפה על ספקי אינטרנט למנוע מהגולשים לגשת לשירותי מוזיקה פיראטיים, גם אם שירותים אלה פועלים מחוץ לגבולות ארה"ב.

כבר היום תאגידי הבידור לוחצים על ספקי אינטרנט אמריקאים להימנע מאירוח שירותי שיתוף קבצים בשרתים שלהם. חלקם, כמו Excite@Home, נכנעים ללחץ, אך רובם עדיין עומדים בסירובם.

 

מי יפקח על סין?

 

המשך הלחץ יבריח את שירותי שיתוף הקבצים הפיראטיים לשרתים במדינות כמו דרום קוריאה או סין, שאינן מקפידות על אכיפת חוקי זכויות היוצרים המערביים.

כמוצא אחרון, תאגידי הבידור צפויים להגיש תביעות נגד משתמשים כבדים בתוכנות שיתוף הקבצים, למען "ייראו ויראו". במקביל, תאגידי הבידור ימשיכו להשקיע מיליוני דולרים בפיתוח תקליטורים מאובטחים וקבצים שאינם ניתנים לשכפול. כל אלה לא יועילו.

הגולשים, שהתוודעו לקלות הנסבלת והנעימה של השימוש ב"קאזה" ו"אודיו גאלקסי" והורדתם, לא ישלימו לעולם עם שירותי מוזיקה "חוקיים" ומוגבלים בתכנים ובאינטראקטיביות. כמובן שהם לא ישלמו עבורם.

טיפ קטן לחברות התקליטים: תחסכו ממון רב, אולי רב יותר מההפסדים שמסבה לכם המוזיקה החופשית (הפסדים שלא הוכחו מעולם), אם תשקיעו את הונכם בפיתוח שירות מוזיקה שיענה על כל צרכי הגולשים ויספק להם שירות מקוון כל כך עשיר, שכל חובב מוזיקה ישמח לשלם עבורו.

 

שירות המוזיקה האידיאלי

 

כיצד ייראה שירות המוזיקה האידיאלי? הוא חייב להיות זול, לא יותר מכמה דולרים בחודש. המנויים ימצאו בו בכל עת מבחר עשיר של שירים חדשים, שיספקו חברות התקליטים, כמו גם שירים ישנים ונדירים, שטמונים במחשבים של המשתמשים.

כדי שהשירות יצליח, רוב חברות התקליטים חייבות להשתתף בו. לרוב, המשתמשים אינם יודעים לאיזו חברת תקליטים שייך אמן זה או אחר, ואין זה סביר שישלמו לשירותי מוזיקה נפרדים שמופעלים בידי חברות תקליטים שונות.

נוסף על כך, השירות האידיאלי יספק למנויים את כל מילות השירים שהם מורידים, יציע להם התאמה אישית ואף ישלב טכנולוגיה שלומדת את הטעם המוזיקלי של המשתמשים ויכול להציע להם שירים חדשים על פי טעמם, כמו זו של חברת "מיוזיק גנום" הישראלית .

כמובן ששירות המוזיקה העתידי חייב לכלול תכונות קהילתיות ואינטראקטיביות, כמו מסרים מידיים, קהילות מוזיקה ויישום שיאפשר לכל משתמש אפשרות לנהל מכירה פומבית, למקרים בהם המנוי סבור שהבוטלג הנדיר במיוחד של הפינק פלויד שברשותו שווה כמה גרושים (למרות שנדמה שלכל אחד יש בבית בוטלג נדיר במיוחד של הפינק פלויד).

תכונות נוספות שיתקבלו בברכה בשירות המוזיקה האידיאלי: חדשות מוזיקה מהרשת והנחות למופעים (ברשת ומחוץ לרשת).

 

אולי בכל זאת נאפסטר?

 

המועמדת המובילה שלי לתפקיד שירות המוזיקה האידיאלי היא, למרבה האירוניה, נאפסטר, שהכריזה לאחרונה על כוונתה לגבות כחמישה דולר בחודש עבור שירות המנויים בתשלום שלה, שיושק הקיץ.

השירות העתידי של נאפסטר, שיציע למנוייה גישה למאגר המוזיקלי של שלוש חברות מוזיקה גדולות לכל הפחות (BMG ,EMI ו-ורנר מיוזיק) ו-150 מותגים עצמאיים, נראה אטרקטיבי למדי.