לכבוד מזכ"ל האו"ם קופי ענן

דיר קופי, אני מבקש ממך להכריז על אי הקקטוסים כיישות עצמאית ריבונית. לא מדינה, כי אנחנו לא כל כך מאמינים בסידור הזה, שקבוצת אנשים אחת יודעת מה טוב לאחרים

במבט ראשון הרגשתי את פרפורי הבטן הרכים של החרדה. תחושת תבוסה כללית המסלקת מהגוף את נוזליו וסוחטת אותי אל החידלון.

על האי שוטט כוורן ופיזר את כוורותיו בנון צדיקים ידועים. הכוורן, חבוש במגבעתו העב"מית שידר קולוניאליות רצינית. אני יודע שאתם שואלים בתימהון: מה לכוורת על אי בודד? "שבוע נופש" הוא אמר "ירח דבש של דבורים". נו, מה אפשר לומר על טיעונים הגונים וטבעיים שכאלה, תנאים סוציאליים, לפועלות עבריות - מי אני שאתנגד.

האמת היא שלאחר הרהורים ממושכים הנפתי את אצבעותי מול לוח המקשים וכתבתי: ISOLA CACTUS, אי עצמאי בלב הכנרת, לכבוד מזכ"ל האו"ם מר קופי ענן.

הרשה לי לומר לך שאני מת על השם שלך, הוא נותן השראה לילדי האי. דיר קופי, אני מבקש ממך לכנס את העצרת הכללית של האו"ם ולהכריז על ISOLA CACTUS כיישות עצמאית ריבונית. לא מדינה כי אנחנו ב-ISOLA לא כל כך מאמינים בסידור הזה, שקבוצת אנשים אחת יודעת מה טוב לאזרחים והיא קובעת את החוקים והסדר ככה שתמיד הם יובילו למנגנונים מנופחים שיעניקו משרות תפורות, אתה יודע, כל השטיקים הקטנים האלה המצויים סביב תמיד.

אז אנחנו תובעים את הכרזת האו"ם על ISOLA CACTUS כאזור לחופש ולאהבה, אי אלימות וסאברס, כן, בלי סאברס אין אחווה.

במכתב לא סיפרתי לו איך הצפרדעים הירוקות, האילניות, עומדות בשורה על המזח המערבי של ISOLA ובכל פעם שמי מהן מזנקת באטרף אל המים הן צווחות באקסטזה ק-ו-פי – ע-נ-ן. לא נעים.

 

ביומן שלי כתבתי:

 

השמש שוקעת ונושקת להרים. שעה 19:23. הזהרורים הכסופים במחול ריצוד על פני המים הופכים לצבעי סגול וורוד. בשעה זאת אני מגלה שהשיכחה היא הקוד האתי של האי.

"שכח מנין באת ולאן אתה הולך" הודפס על כרטיס הביקור של האי.

סירת הדייג הטברייני צבועה בכחול רוחני פולחת בגלים. הסיקסקים קורעים את תכלת השמים בצפצופם הצורם מנסים למחוק בריצתם הגמלונית את הכתובת שרשמתי על החול - טוב למושט בעד ארצנו.

 

ירידת מפלס הכנרת, שהגיע לקו אדום חדש (215- מ'), חשפה אי בלב האגם הגווע. שושו נתן, אמן בן תחומי, מנסה בשורת מיצגים על האי לעמוד על הקשר שבין אדם למקום, שנשחק תחת עול הכיבוש וערך הבעלות על אדמה. "טוב למושט בעד ארצנו".