מהנדס ההתנחלות אריאל - עדנאן עיסא מכפר קאסם

עדנאן עיסא, מהנדס העיר אריאל, הוא דמות חריגה בנוף הסכסוך היהודי-ערבי. הוא חושב שההתנחלות שהוא עובד בה "תורמת לאזור ולאוכלוסייה הפלסטינית", חושב רק טובות על ראש העירייה, רון נחמן, ומלגלג על השמאלנים, "שלא חיים במציאות שלי". לדבריו, "היום יותר קל לי להסתובב באריאל מאשר בתל אביב"

עדנאן עיסא (35) מכפר קאסם משתדל לגרום למראיינת לחוש שלא בנוח עם השאלה "איך יכול ערבי להיות מהנדס של התנחלות?". הוא מפרט את התארים האקדמיים שצבר, מספר על עשר שנות עבודה בגרמניה ובראשון לציון, ומצהיר שמטרתו היא להיות הטוב ביותר בתחומו. בכל זאת, אחרי כמה דקות של שיחה הוא מודה בחצי פה שבחר להיות חריג בנוף הסכסוך היהודי-ערבי. "אולי זה גם ניסיון אישי שלי לבחון, האם נוכל לחיות ביחד באמת", הוא אומר על תפקידו החדש, "האם נוכל להגיע למצב שכל אחד יכבד את תרבות השני ומעשיו. צריך לעבוד על זה, זה לא יצמח רק מהשוליים".

"המצב הכללי גורם לאריאל להיות התנחלות", מוסיף עיסא, "אבל אריאל תורמת לאזור ולאוכלוסייה הפלסטינית בתעשייה, בתשתיות. יכול להיות שזה שאני שם, נותן לתושבים הזדמנות לראות שיש אפשרות לחיות בדו-קיום".

הכל החל ביום בהיר אחד, כאשר ישב עיסא עם עמית למקצוע, ונתקל במודעה בעיתון מטעם עיריית אריאל, שחיפשה מועמדים למפקח תשתיות. "בוא ננסה", הוא אמר לחבר. בחלוף שלוש שנים הוא מונה למהנדס העירייה. באוקטובר, כשישראל המשוסעת תציין שנה למהומות, עיסא יחגוג שנתיים להיותו הערבי היחיד שאמון על פיתוחה של ההתנחלות הגדולה ביותר בארץ.

 

מה היו התגובות כשנבחרת לתפקיד?

 

"לא נתקלתי בתגובות עוינות. אבל בריאיון הראשון בעירייה שאלו אותי מה יחשבו בכפר שלי על זה שאני מהנדס התנחלות. שאלתי אותם בחזרה, מה הם חושבים על זה שערבי בא לעבוד אצלם. את התשובה קיבלתי עם הזמן. פה ושם שמעתי התלחששות: 'זה ערבי', אבל לאורך כל הדרך קיבלתי תמיכה מהמערכת, וזה מה שחיזק אותי. גם בכפר לא נתקלתי בהתנגדות. אומרים לי כל הכבוד על ההישג, כי במדינת ישראל קשה הגיע למעמד כשאתה לא יהודי".

רק אחר כך הוא נזכר בסיפור שדווקא שעשע אותו, כאשר אחת מהעובדות בעירייה, שלא ידעה שהוא ערבי מכפר קאסם, טענה ש"צריך לזרוק את כל הערבים לים". בשיחה ארוכה היא שטחה משנה פוליטית סדורה, שעיקרה: "כל הערבים מחבלים, את כולם צריך להשמיד". עיסא עידכן אותה שגם הוא ערבי, והציע לה לסייר אתו בכפרו. "יש אנשים שאין טעם להתווכח אתם", הוא אומר.

 

"באגף אנחנו כמו משפחה"

 

ב-1986 , כשהיה עיסא בן 19, הוא עזב את כפרו ונסע ללמוד הנדסה בגרמניה. כבן לאחת משתי המשפחות הגדולות והאמידות בכפר קאסם, הוא יכול היה להרשות לעצמו את שכר הלימוד היקר והוצאות המחייה.

כשסיים את לימודיו בהאנובר, מצא מקום עבודה ונשאר בגרמניה עד 1996. מסיבות אישיות חזר לארץ, והחל לעבוד כמהנדס בחברה בראשון לציון. עד ליום שבו נתקל במודעה של עיריית אריאל.

 

מה היית עושה אילו היו מציעים לך עבודה בפסגות, בעפרה או בהתנחלויות אחרות?

 

"לא הייתי לוקח כל עבודה. אני אדם חילוני, והאוכלוסייה באריאל חילונית. חצי מהתושבים עולים מרוסיה. לא הייתי מחזיק מעמד במקום דתי כמו המקומות האלה".

גם בכפר קאסם הוא לא מסכים לעבוד, למרות שראש המועצה, סמי עיסא, הוא קרוב משפחה. "טוב לי באריאל. אנחנו באגף משפחה אחת, מבקרים אחד אצל השני, קשר הדוק יותר מסתם קשרי עבודה. עדיף לי להיות במקום שכשאני רוצה להוציא פרוייקט - הממשלה נותנת לי תקציב, מאשר במקום שאני צריך להילחם בו מצד אחד באינטרסנטים שרוצים ג'ובים, ומצד שני בממשלה שתיתן כסף. אני אומר את דעתי, כשצריך, לראש המועצה, ונותן טיפים לתושבים עצמם, כי הם לא מודעים לזכויות שלהם".

על ראש העירייה, רון נחמן, יש לעיסא רק מלים טובות לומר. "איש עם חזון", הוא מכנה אותו. כשהוא נדרש לחוות דעה על כמה מההתבטאויות הקיצוניות של נחמן, חבר במועצת יש"ע ואחד הקולות הבולטים בימין, הוא נחלץ להגנתו: "לולא הייתי מכיר אותו, הייתי כועס על דברים שהוא אמר. אני מכיר אותו מקרוב, הוא לא כזה. הוא רוצה לחיות בשלום. הוא לא אומר לגרש את הפלסטינים ולקחת להם את האדמה. להפך, הוא רוצה לעזור להם".

לדברי עיסא, "התקשורת מנפחת את הדברים יותר מדי. היא זורעת באנשים כעס. אנחנו מדברים על זה בעבודה. אף אחד לא אומר אחרי פיגוע שצריך להרוג ערבים. כולנו כועסים, כי זה הרג של חפים מפשע - גם בתל אביב וגם ברמאללה".

ההידרדרות במערכת היחסים היהודית-ערבית בשנה האחרונה מעציבה אותו. כפר קאסם ריקה כמעט מקונים ישראלים, שפעם פקדו אותה באלפים. בני כפרו ממשיכים לסבול מהזנחה ממשלתית שמקוממת אותו, ועכשיו הוא גם רואה בצומת קסם סטיקרים שעליהם כתוב: "אין ערבים - אין פיגועים" ונעלב. "איפה השמאלנים?", הוא אומר במרירות,

"בגלל הפגנה אחת באוקטובר הם לא באים יותר. הרי למחרת כבר לא היה כלום, התושבים המשיכו כאילו לא היה דבר. היהודים יותר סטיגמטיים מהערבים, חד משמעית. מה זו לאומנות? מה הגבולות שלה? יש פה אוכלוסייה מוסלמית, דרוזית ויהודית שחייבת ללמוד לחיות יחד. הסתכלות לאומנית לא תביא פתרון. יש אינטרס כלכלי משותף שצריך לגבור על הרגש הלאומני".

 

"השמאלנים מנותקים מהמציאות"

 

"השמאלנים", שעליהם מלגלג עיסא, גרים, לדבריו, בהרצליה ובתל אביב, "ולא חיים במציאות שלי". הוא רואה בהם קבוצה שלמעט הצבעה למפלגה שהיא "פוליטיקלי קורקט", מתנכרת לו לא אחת. "היום יותר קל לי להסתובב באריאל מאשר בתל אביב", הוא מספר, "לא נותנים לי להיכנס שם למקומות לפעמים. בבארים המארחים והשומרים בכניסה אוסרים עליי ועל חברים שלי להיכנס. כשאני חוזר מחו"ל, מעכבים אותי בשדה התעופה ומחטטים לי בחפצים גם אחרי שאני אומר שאני מהנדס אריאל ומראה תעודות. אני כבר יודע שזה מה שיקרה, מגיע שלוש שעות מראש, ורואה איך כל היהודים שהגיעו אחריי עוברים. אני חושב לפעמים: האם הם נורמליים? אני, במעמדי, עם ההשכלה שלי והמקצוע שלי, אעבור על החוק? אני הפסקתי לטוס באל על בגלל זה. לפני שנה, כשטסתי לגרמניה, המאבטחים שלהם רצו לפתוח לי את המזוודה בחדר צדדי, וכדי לא לעורר עניין החליטו שזה יהיה בשירותים. זה הגיוני להתייחס ככה לתושב ישראלי? די, לא רוצה יותר השפלות".

אלא שעיסא אינו מאשים את האנשים שמשפילים אותו. הוא רואה בהם "קורבנות של המצב או מקבלי הוראות, שאינם יכולים לפעול בניגוד להן". לדבריו, הוא בטוח שהמצב הזה הוא לגמרי זמני, וששני הצדדים אשמים באותה מידה. "זה לא חשוב מי אשם", הוא מדגיש, "חשוב מי ייקח אחריות ויפתור את המצב הזה. כשיגיע שלום צודק, אני לא אהיה יותר מהנדס ערבי של התנחלות. אריאל לא תהיה יותר התנחלות, אלא עיר רגילה, גם בעיני הפלסטינים".