מגל - קיבוץ במצור

חברי קיבוץ מגל, על קו התפר, בסמוך לכפר זיתא, חוו אמש פיגוע נוסף קרוב לבית. "אנחנו חיים בחשש מתמיד", מספר מזכיר הקיבוץ על החיים באזור שהפך בחודשים האחרונים לאזור עימות, בתוך הקו הירוק. בגלל הירי, ילדי הקיבוץ הפסיקו לשחק כדורסל

אחרי פיגוע הירי אמש (יום א') במהלכו נהרג תושב השרון בסמוך לקיבוץ מגל, התקשו החברים לחזור לשגרה. האווירה המתוחה ניכרה בחברי הקיבוץ הנמצא על קו התפר, בסמוך לבקה אל גרביה.

"אנחנו חיים בחשש מתמיד", אומר אמיר גרנט, מזכיר קיבוץ מגל. "לפני חודש שיחקה קבוצת ילדים במגרש הכדורסל שפונה לכפר זיתא. מספר יריות נורו לעבר הילדים, הם נשכבו על הרצפה ואחר כך ברחו. כל הקיץ המגרש היה סגור".

התחושה של החברים היא תחושת מצור. "אנחנו חיים במין אי - מצפון הכפר ג'ת, ממזרח הכפר זיתא ומדרום ימא. אנחנו ממליצים לחברים לא לנסוע דרך השער המזרחי. לפני מספר שבועות נפגעה חיילת מג"ב, חני אברמוב, בדיוק על אותו ציר. למעשה, נמנע מאיתנו כביש גישה. אנחנו מנסים להתפרנס בכבוד אבל זה קשה. האיזון מופר כשכוחות מג"ב ומשטרה עוברים כל היום בתוך הקיבוץ. זה מאוד משפיע על הילדים ומדובר גם בנטל כלכלי, כיוון ששכרנו שומרים שישבו בשערי הקיבוץ כל היום".

לדברי גרנט, בעבר היו יחסים טובים עם הכפרים השכנים. "עד לפני שנה עוד היינו נוסעים לבקה אל גרביה, קונים משם בגדים, ירקות. אבל מאז תחילת האינתיפאדה לא יוצאים לכיוון הזה בכלל. כיהודים שחיים על קו התפר, חלק שלם של האזור סגור בפנינו, זו ההרגשה האישית שלנו".

גרנט אומר כי הקיבוץ זקוק לעזרת המדינה כדי להתמודד עם הצרכים הבטחוניים הקשים: "אנחנו כל הזמן במשא ומתן עם משרדי ממשלה. כשזורקים עלינו אבנים ועוקרים לנו עצים, בעצם מביאים את הקו הירוק לכביש הפנימי שלנו בקיבוץ. יש לנו אישור להקים גדר אלקטרונית, אבל לא נתנו לנו אמצעים לתפעל אותה. אין לנו רכב שיוכל להגיע בכל שעה שנפרצת הגדר".

גם ענבר פרי, חברת קיבוץ מגל, מדברת על חשש ותחושת איום. "האירוע הזה הוא הפעם השלישית שאירועי ירי ורצח ממש קרובים אלינו", היא אומרת. "היתה עכשיו תקופה קשה של גניבות ופריצות לבתים. יש הרבה יותר שמירה, כולם חייבים לשמור, בנוסף על השומרים השכירים".

פרי בעיקר מתרעמת על כך שהצבא לא מצליח להעניק לתושבים בקו התפר תחושת ביטחון. "אנחנו מרגישים לא נוח. שמים לב לזה במיוחד כשמגיעים טלפונים מודאגים מהמשפחה בחו"ל, שמביעים דאגה. מה שהכי מרגיז אותנו", היא אומרת, "זה שהצבא אמור לשלוט במקומות האלה. אנחנו יושבים בשטח ישראל, אז איך זה שאנחנו לא יכולים לנסוע על הכביש המזרחי? זה כביש שמקצר לנו את הדרך להרבה מקומות. אתה אומר לעצמך: לעזאזל, אני יושב בשטח ישראל וזה מה שאני מקבל".