כבר אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאלטרנטיבה באה מירושלים. כבר כמה שנים, באדיקות של חלוצים, מתרחשת לה סצינה מוזיקאלית בוערת של יוצרים מזן אחר. מה שהתחיל כמעט כמחתרת, הפך לחזית נחרצת מול הפיאודליה הבועתית של שינקין ושלוחותיה. לא צריך לרדת לתל אביב כדי לעשות מוזיקה טובה כי, אחרי שדרות, הבשורה החדשה מגיעה מירושלים.
עיר קטנה ירושלים. למרות שהפוליטיקה או דעת הקהל אוהבות להתעמר בה, ירושלים מקיימת בתוכה בפועל פלורליזם אמיתי. במגרש הרוסים נושקים לכיכר אחת הכנסיה הרוסית, בית כלא, שכונה חרדית, שכונה ערבית ומרכז בילויים הומה. מרכזים נוספים, כמו "הצוללת הצהובה", "הסינדרום" ו"מייק'ס פלייס", הפכו לבמות מוזיקאליות מפרות לכל האלטרנטיבות המקומיות. מספר התושבים האנגלו-סקסים הגדול בעיר, שאחראי לניהולם של מקומות בילוי רבים, תרם גם הוא לצמיחתו של זן חדש של יוצרים ויצירות, שברוחם הם קרובים יותר לעולם הגדול מאשר תל אביב.
כבר קשה למנות את ההרכבים הירושלמיים החדשים שהסטיקרים שלהם מציפים גם את תל אביב. שתי הלהקות המוכרות יותר בזירה הארצית הם "הדג נחש" ו"מרצדס בנד", החתומות ב"לבנטיני", הלייבל של קובי אוז. שלוש להקות בולטות נוספות, שיוצאות ממש בימים אלה בלייבל "פאקט", הם "יאפים עם ג'יפים", "הפוריטנים הצעירים" ו"פרוייקט הגומיה". אבל הרשימה ארוכה, והולכת ומתארכת.
אחוות האנדר-דוגים
אז מה סוד הקסם הירושלמי? נראה שמעבר לעבודה קשה בשטח, מה שמאפיין את הירושלמים החדשים זה שילוב מנצח של רצינות עבודה, הומור עצמי, כנות מוזיקאלית, ראיית שוק מפוכחת, אנטי-גיבוריות בעליל, ואחוות האנדר-דוגים. שם המשחק הוא להפוך את "הדפיקות הפרברית" ליתרון, בשיא האותנטיות. להיצמד לחולשות, לבית. הסצינה הירושלמית לא מתחנפת. המוסיקאים מתעקשים להישאר נאמנים לעצמם, ולנצח עם הייחודיות שלהם. להקה ירושלמית משמעה גיחות תכופות ל"הייניקן הבימה קלאב" או "דינמו דבש", וחזרה לוודקה אחרונה בשכונתית של ירושלים.
הסצינה הירושלמית לא מאופיינת בגוון מוסיקאלי אחיד. "הדג נחש" עושים היפ הופ, "מרצדס בנד" עושים רוק תיאטראלי, "יאפים עם גי'פים" עושים מוזיקה אלקטרונית עם גיטרות, "הפוריטנים הצעירים" ו"פרוייקט הגומיה" עושים רוק אחר, משוררי, ומחפשים את הסאונד הבוטה עם זיקה ברורה לתרבות הלו-פיי, גם בשירים וגם בהגשתם. בדרך כלל מקליטים האמנים את החומרים באולפן ביתי מאולתר, שמצליח לתפוס את הסאונד הראשוני והמיידי של הלהקות, פחות משופשף ויותר אמיתי, בלי הניקיון ה"מעוות" של הפקה חיצונית עם שיקולים חוץ-מוזיקאליים: שיטת עבודה שהעלתה לתודעה התרבותית גל חדש של יוצרים, שעד לפני כמה שנים לא היה להם סיכוי להישמע.
שכפלו והפיצו
בראשית דרכם הפיצו "הדג נחש" את בשורתם בנחישות ופיכחון דרך הקלטות של הופעות חיות, שהיו מחלקים לכל חפץ ומבקשים: "שכפלו והפיצו". עוד לפני שהמדיה וקובי אוז שמעו עליהם, הם הפכו לארוע "קאלט" סוחף עם קהל נאמן ומצטבר מהשטח. בשבילם ירושלים תמיד היתה הבית. החומרים שלהם, המילים שלהם, הנאמנות לקבוצה הצהובה מירושלים, ואפילו המגורים של רוב חברי הקבוצה נשארו ירושלמיים. "אנ'לא מוותר", הסינגל הראשון ששוחרר לרדיו, מדבר על ההתעקשות שלהם להישאר כפי שהם כנגד כל כללי השוק העכשוויים. במילותיו של שאנן סטריט, סולן "הדג נחש", מעדיפים הדג-נחשים להיות "קרוב יותר לערס או חרדי שלומד תורה, מאשר לגנגסטר הכי גדול ורע". המתכונת לקוחה מהעולם, התכנים מלב הרחוב הירושלמי, וההשראה "מהרחוב, לא ממתי כספי או מגידי גוב או מזוהר ארגוב". "מרצדס בנד", שנותנת רוק-שואו ראוותני ומסוגנן בקפידה, היא להקה ירושלמית החתומה ב"לבנטיני". למרות שהעתיקה את מגוריה למרכז, שמה תמיד יזכיר לה מאיפה היא קורצה. הלהקה נולדה ב"צוללת הצהובה", מעוז הרוק הירושלמי, וקראה לעצמה על שם מכוניות המרצדס החונות לפיתחה.
יאללה לחנויות
אבל "הדג נחש" ו"מרצדס בנד" היו רק האיתות הראשוני למה שהתחיל להתרחש בעיר. נחשול חדש של עשייה חתרנית התחיל לבעבע אל פני השטח בדמותו של הלייבל "פאקט", שקלט את ההתרחשות ונתן בית לכל אותם הרכבים שלא הייתה להם זירה רחבה יותר להישמע בה. יורם אליקים, בן ה-24, הקים את הלייבל, ותוך שנה אחת הספיק להנפיק 14 אלבומים חדשים, מתוכם שנים-עשר אלבומים אלקטרוניים ייחודיים, ועוד שנים-עשר אלבומים נוספים, שמתוכננים לשנה הקרובה. בחודשים האחרונים חברה "פאקט" ללייבל "קקטוס" של דוד פרץ, איש להקת "בלובנד". הצד הקקטוסי של "פאקט" ממוקם בבאר שבע, ואחראי יותר להרכבי הרוק. השבוע יצא האלבום הראשון של "פרוייקט הגומיה", הרכב רוק ירושלמי רענן במיוחד.
אוזניהם של אלייקים ופרץ כרויות לנעשה בשטח, הם מודעים למגבלות של תעשיית המוזיקה המקומית, והם חוסכים מאמניהם את הבירוקרטיה המסורבלת, המתישה והסיזיפית לעיתים, הכרוכה בהתקשרויות לחברות גדולות. "פאקט" גם אינה מנכסת לעצמה את זכויות האמן, ועד כה הצליחה לעבוד בשיטת ה"להקליט, לארוז ויאללה לחנויות". מגומחת חנות התקליטים הירושלמית הצפופה החל אלייקים את פעילות הלייבל, מתוך אמונה נחרצת שחייבים להוציא לאור את הקסם המוזיקלי הנסתר של ירושלים. אלבום האוסף הראשון - “Fact By Fact" - שיצא החודש לחנויות בהפצה ארצית של “MCI” , וחגג את השקת הבכורה ב"צוללת הצהובה", אכן הפגין אוצרות מוזיקליים מדליקים באמת.