פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא סמל בינלאומי ומתחיל ללכת, חופשי לפנות לכל כיוון שיחפוץ, בתוך הגבולות המסורגים של תא כלאו. הבזקי המצלמות שילטפו את פניו בחוץ, בדרך לבית המשפט, יחדדו בתודעתו את ההכרה שהוא כעת אסיר הקפיטליזם.
"אני לא האקר, אני מתכנת", אמר המתכנת הרוסי דמיטרי סקליירוב עם תחילת משפטו בבית המשפט בקליפורניה בשבוע שעבר, אך במחנה תומכיו, כמו גם רודפיו, לא הקשיבו. שני הצדדים נחושים בדעתם להפוך אותו לסמל החדש של המאבק על זכויות היוצרים באינטרנט.
על מה ולמה?
המתכנת בן ה-27 חשוד בפיתוח תוכנה שמבטלת תכונות אבטחה מסוימות בתוכנת eBook Reader של חברת "אדובי", ובכך מאפשרת להעתיק ספרים אלקטרוניים ולהפיצם ברשת.
ספרים אלקטרוניים הם התקנים ממוחשבים קטנים, שמשמשים לקריאת ספרים בפורמט דיגיטלי. תוכנת ה-eBook Reader של "אדובי" מאפשרת למוציאים לאור של ספרים אלקטרוניים לקבוע באיזה פורמט דיגיטלי יופצו הספרים שלהם ומונעת מקוראי הספרים הללו להעתיק את תכניהם ולהפיצם באינטרנט.
האפשרות להעתיק ספר אלקטרוני היא רק אחת מתכונות ה-Advanced eBook Processor, התוכנה שסקליירוב פיתח. תכונה נוספת מאפשרת למחשב להקריא בקול רם את הספרים האלקטרוניים ומאפשרת למשתמשים עיוורים להאזין לספרים. התכונה בוטלה בתוכנה המקורית על ידי "אדובי" לבקשת מוציאים לאור, שחששו שזו תביא להפרת זכויות ההפצה על הגירסה הקולית של אותם ספרים.
כמו כן, הטכנולוגיה "הפיראטית" של סקליירוב מסייעת למשתמשי eBook Reader ליצור עותקי גיבוי לספרים האלקטרוניים שלהם ואפילו להעביר ספר אלקטרוני ממחשב למחשב.
דבר נוסף, חשוב, שמחליש את טיעוני משרד המשפטים האמריקאי: התוכנה פועלת רק עם ספרים אלקטרוניים שנרכשו כחוק והיא חוקית לחלוטין ברוסיה, ארצו של סקליירוב.
חשש לפגיעה בזכויות דמוקרטיות בסיסיות
כתב האישום שהוגש נגד סקליירוב בשבוע שעבר בארצות הברית מבוסס על חוק זכויות היוצרים חוק "דיגיטל מילניום" (DMCA). אחד מסעיפי החוק הזה מאפשר לבעל קניין לתבוע מפתחי טכנולוגיות, רק משום שהשימוש בהן עלול להפר את זכויות היוצרים שלו. אפשר להקביל זאת לחוק שיאפשר לתבוע יצרני גפרורים, בגלל שפירומנים עלולים להצית איתם אש.
המקביל האירופי לחוק "דיגיטל מילניום" (ה-EUCD) ייכנס לתוקף באיחוד האירופי בעוד 16 חודשים ויעגן ברוב מדינות המערב מציאות חדשה, שבה יוגבל חופש המחקר וזכות הציבור ליהנות מיצירות אמנות באופן שמעורר חשש לפגיעה בזכויות דמוקרטיות בסיסיות.
אפשר אולי להבין את יוזמי החוקים הללו, בהתחשב בזמן שבו החלו בחקיקה - אמצע שנות ה-90' - שכן אי ודאות רבה שררה אז באשר להשלכות האינטרנט, שלדעת רבים איים לכלות את זכויות היוצרים בשל טבעו החופשי והביזורי.
הרי דרוש רק עותק אחד כדי להפיץ יצירה שמוגנת בזכויות יוצרים למאות אלפי גולשים ברחבי העולם, חשבו המחוקקים. ההנחה הזו מדויקות, אך המסקנות שגויות, כפי שיוסבר בהמשך.
כדי לקדם את פני הרעה, הגו התאגידים המודאגים תוכנית פעולה מטורפת: הם הכריזו מלחמת חורמה בתכונת השכפול החופשי של הקובץ הדיגיטלי, במטרה להחזיר לעצמם השליטה על דרכי ההפצה באינטרנט.
לשם כך, הם רדפו אחר תוכנות לשיתוף קבצים כמו נאפסטר ו-Scour (זוכרים?) ובמקביל החלו לחשוב ברצינות על שילוב טכנולוגיות אבטחה בתקליטורים ותוכנות שימנעו העתקה, במחשבה שכך ייבשו מעיינות היצירה של רשתות שיתוף קבצים כמו "קאזה" או "נאפסטר".
הכל מפוצח
הטכנולוגיות למניעת העתקה שישולבו בתקליטורים שיופצו החל מסוף השנה יאפשרו לנגנם בכל נגני הסטריאו אך עם העתקתם למחשב אישי, יתווספו צפצופים ורעשים לפס הקול או שתיפגע איכות השמיעה באופן משמעותי. הגבלות אבטחה דומות ימנעו הפצה של שירים שהורדו מרשתות שיתוף קבצים כמו "קאזה" בתקליטורים צרובים.
חברות התקליטים הגדולות עורכות כעת ניסויים בטכנולוגיות אבטחה, והן מתכננות להתחיל להפיץ תקליטורים שמונעים העתקה תוך כמה חודשים. המשתמש הלא מנוסה יתקשה מאוד להעתיק תקליטורים מאובטחים (מוזיקה או תוכנה), אף אם מטרת ההעתקה היא לצורכי גיבוי במחשב האישי או בתקליטור צרוב.
גם העובדה כי רוב טכנולוגיות שמנסות למנוע העתקות של יצירות נכשלו לחלוטין עד כה אינה מרפה את ידי התאגידים.
נכון יותר לשאול: איזה פורמט אבטחה לא נפרץ? פורמט המוזיקה המאובטח SDMI נפרץ על ידי האקרים תוך פרק זמן מביך ביותר עבור 180 חברות הטכנולוגיה והתקליטים שמימנו אותו; פוצחה טכנולוגיה שמנעה לכידת קטעי וידאו בנגן המדיה Real; לאחרונה פוצח פורמט HDCP, שמגביל העתקות של סרטים דיגיטליים ממכשיר ה-DVD לטלוויזיה דיגיטלית; פוצחה הצפנה בכונני DVD שמנעה העתקת סרטים לדיסק הקשיח; ולאחרונה דיווח המגזין Technology Review של MIT על פריצת הצפנת האבטחה של תוכנת הספרים האלקטרוניים של מיקרוסופט.
פורץ תוכנת הספרים האלקטרוניים של מיקרוסופט ביקש לשמור על פרטיותו ואילו פורץ ה-HDCP, החוקר ההולנדי נילס פרגוסן סירב לפרסם את ממצאיו. שניהם חוששים מגורל דומה לגורלו של סקליירוב, שצפוי לעונש מאסר מרבי של 25 שנים וקנס של 2.25 מיליון דולר.
הם למדו גם מניסיונו המר של פרופ' אדוארד פלטן מאוניברסיטת פרינסטון, שהוזהר על ידי איגוד חברות התקליטים בארה"ב (RIAA) כי ייתבע אם יפרסם מחקר אקדמי שמתאר את חולשות פורמט SDMI. פלטן גילה לבסוף אומץ והציג את ממצאיו בכנס אקדמי בוושינגטון לפני כשבועיים.
כלכלת שוק תאבת בצע
מדיניות הרדיפה הזו היא ביטוי של כלכלת שוק תאבת בצע ובלתי מרוסנת. היא אינה דמוקרטית ומדכאת את חופש המחקר. הגשת כתבי אישום וצמצום זכות השימוש ההוגן עד סכנת ביטולו בתקופה של שינויים טכנולוגיים עלולה לחזור כבומברנג אל התאגידים, ובמקום לשמור על זכויות היוצרים להביא לסוף חוקי הקניין הרוחני הנוכחיים.
"בניגוד לטענה שגורסת כי חוקי הקניין הרוחני מתו בסייברספייס, הן חיות ובועטות יותר מתמיד", כותב פרופ' לורנס לסיג מאוניברסיטת סטנפורד, במאמר שפירסם לאחרונה באתר של אוניברסיטת הארוורד ושימש השראה לכתיבת מאמר זה. "הסיבה לכך היא הנשק החדש שמגן על זכויות יוצרים – הקוד", טוען לסיג, אחד הדוברים המובהקים נגד חוק "דיגיטל מילניום"
לסיג מתריע שחוק "דיגיטל מילניום" מפר את האיזון שנשמר עד כה בחוק, בין הצורך לשמור על זכויות היוצרים לבין זכות המשתמשים לשימוש הוגן ביצירה, הזכות שמאפשרת לצרכן לשכפל יצירה לשימוש אישי ולצורכי גיבוי.
בעוד חוקי זכויות היוצרים הקיימים מכירים בזכותו של אדם להקליט תוכנית טלוויזיה בקלטת וידאו או לשכפל תקליטור שברשותו, חוק "דיגיטל מילניום" אינו מכיר בשימוש הוגן, שכן, על פי התפישה שבבסיס החוק, גם עותק אחד הוא מקור אפשרי להפסדי עתק.
רוב האנשים שתומכים בסקליירוב אינם אנרכיסטים ולא שואפים למוטט כליל את זכויות היוצרים. הם מודים בכך שחוקי הקניין הרוחני חיוניים כדי להגן על זכויות היוצרים בעולם הדיגיטלי.
עם זאת, הם מאמינים שחוקים אלה הורחבו שלא לצורך באינטרנט ועל התאגידים לאמץ מודלים עסקיים חדשים כדי להרוויח מהאינטרנט.
התומכים בהקשחת חוקי הקניין הרוחני טוענים כי התוצאה היחידה של הפצת יצירות חינם באינטרנט תהא הפסד כספי. מן העבר השני הצטרפו אליהם אנרכיסטים שהטיפו לאמנים למכור חולצות, לצאת במסע הופעות או לקבץ נדבות ולוותר על הרעיון שהם יוכלו להרוויח מתקליטורים, מאחר שהשליטה על הפצת יצירתם אינה קיימת עוד ברשת. להנחות אלה אין על מה להתבסס.
באופן אירוני, הגוש המזרחי מגן על חופש הביטוי
ודאי שאם מדונה תפיץ את אלבומה החדש חינם ברשת, יוזמה זו לא תניב הכנסות, אך האם עשרות אלפי העותקים של שירי מדונה שזמינים כעת להורדה חינם דרך כל רשתות שיתוף הקבצים הביאו לירידה במתח הרווחים של המותג המזמר?
האם פרסום עותק של ספרו של רם אורן ברשת יפגע בהכנסות הכותב? האם גירסה מקוונת של עיתון מפחיתה מהכנסות המוצר המודפס? האם נאפסטר הביאה לעליה במכירת תקליטורים או להפחתה בהם?
לאיש אין תשובות ברורות על כך, ובכל זאת תאגידי הבידור נחושים בדעתם להצר את חופש הביטוי ברשת. הם מעדיפים להמשיך ולהשקיע הון בפיתוח פורמטים מאובטחים, במקום לבחון כראוי את השאלות הללו.
בעידן המידע ידע שווה לכוח, גישה למידע היא דרך לצבירת ידע ולפיכך גם לצבירת כוח, ולפיכך הקודים שקובעים איך ומתי יוצג המידע, אם יוצג וכמה יוצג, הם אבני הבניין שמכוננים את השפה הדיגיטלית. היכולת לשנות את השפה הזו היא הבסיס לצבירת עוצמה בעידן הדיגיטלי. לכן, הגבלת הגישה לקוד היא הגבלת חופש הביטוי.
מעצר המתכנת הרוסי נוגע בלב הבעיות האלה ואם יגיע לבית המשפט העליון בארה"ב, הוא עשוי לחרוץ תהליכים עולמיים.
בסוף השבוע הזהירה רוסיה את המתכנתים בני ארצה מפני ביקור בארה"ב, מחשש שיעצרו. לאט לאט נוצרת מציאות חדשה שבה, אולי באופן אירוני, חופש הביטוי יוגן טוב יותר בגוש המזרחי.
למען עתיד היצירה כדאי לשים סוף להיסטריית החקיקה והאכיפה של חוקי הקניין הרוחני, ובמקום זאת לנסות ולחשוב כיצד להגן על האינטרסים של היוצרים מבלי לפגוע פגיעה מהותית בחופש הביטוי ובזרימה החופשית של הרעיונות. בזמן ובמקום שבו החוק אוסר על הפצת טכנולוגיה ולא מתרכז בשימוש בלתי לגיטימי בה, ערכים חשובים מוקרבים על מזבח הקניין הרוחני.