יכול להיות שיבואני פיז'ו החליטו לבלבל את הקהל. שימו לב, בהפרש של 10,000 שקלים מוצעות לקונה, לא פחות מחמש גרסאות אוטומטיות של ה-307. גרסת ה-XR עולה 99,000 שקלים, שבעת אלפי שקלים פחות מגרסת ה-XT המצוידת יותר. אלא שמחירה של זו זהה לגרסת ה-XS המצוידת באופן... שונה. הוסף 5000 שקלים, ותקבל את גרסאות ה-2.0 ליטר, אף הן עם אפשרות לגימור XS ו-XT.
אם ההבדל בין ה-XT ל-XR מובן, סיפור קצת יותר מסובך כשמגיעה תור ה-XT מול ה-XS. צמיגים סופר רחבים ב-XS (במידה 205/50), חישוקי "17 ספורטיביים, וגימור פנימי בגוון אלומיניום תכליתי, מצטרפים משום מה לצביעה מלאה של הפגושים ופסי ההגנה בצבע המרכב ועולים בויתור על תאורת מראות איפור, משענות יד מלפנים ומאחור, כיוון גובה לנוסע, תא למשקפיים בתקרה, ומגירה מתחת למושב.
וזה מבלבל, לאחר שהתרגלנו למדיניות דלק מוטורס, זו שנשבעה אמונים לשיטת הנרי פורד האומרת שאפשר בהחלט לקבל כל גרסה שרוצים - בתנאי שהיא תהיה GLX.
טוב מראה עיניים
ראינו אותה כבר באירופה והתרשמנו לטובה, אך כאן ועכשיו, על אספלט ישראלי, נראית ה-307 מצוין. וכמו שהמתחרים מקנאים בפיז'ו על המראה הקוסם של ה-206, כך גם לגבי האחות הבכירה. אין ספק ה-307 מדגישה את מהפכת העיצוב שעבר היצרן הצרפתי, שעד לא מזמן נחשב לשמרן ביותר. למרות מידות יוצאות דופן, היא אינה נראית גבוהה במיוחד אלא דווקא חסונה ומוצקה.
אבל אם חשבתם שההבדל הגדול בין ה-306 ל-307 הוא מבחוץ, אתם מוזמנים להיכנס פנימה. תנוחת הישיבה הגבוהה יחד עם השמשה הקדמית הענקית יוצרים חוויה שונה לגמרי. ה-307 מרגישה גדולה, מרווחת ואוורירית בגלל שטח השמשות הגדול, בעיקר זו הקדמית הפוגשת במכסה המנוע הרחק מלפנים.
זו תחושה שונה לחלוטין לעומת ה-306, שתמיד הרגישה מכווצת סביב הנהג וקטנה ממה שהיא באמת. אבל היא אינה מרגישה כמיניוואן, אלא נותנת תחושה של משהו אחר, וזה לבד גורם לרצות לנהוג עוד, ולו רק כדי לפענח את סוד הקסם.
הקו החדש
וגם מבחינת עיצוב פנים ממשיכה פיז'ו במהפכה הצרפתית. המראה המיושן של ה-306 הוחלף במשהו הרבה יותר מקורי וחדשני שגם נראה איכותי בהרבה. ובכלל התחושה היא עשירה ומפנקת יותר ממרבית המתחרות הנוכחיות.
זה מתחיל במערכת שמע מקורית הניתנת לתפעול גם מן ההגה (אם כי דורשת הסתגלות מה), ממשיך במחשב הדרך ובקרת האקלים שאמנם ממוקמת נמוך מדי, אך עושה את העבודה, ומסתיים במחוונים הפוטוגניים וידית כיוון גובה המושב.
יש כמובן תא כפפות ממוזג, הפעלה אוטומטית למגבים (לא מבריק), לאורות (מצוין) ולאיתות במקרה של עצירת חירום. אבל לא הכל מושלם מבחינת הנדסת אנוש. כך למשל כיוון תאורת לוח המחוונים, החיווי על נעילת דלתות שמצריך מכשירים אופטיים, ומנוף האיתות שנוטה לקפץ מהר מדי מצד לצד.
עם בסיס גלגלים כה ארוך (261 ס"מ), גובה רב (151 ס"מ) ותחושה כה גדולה מלפנים, ניתן היה לצפות למרחב רב יותר מאחור. כאן מאכזבת מעט ה-307 עם מרחב שהוא לא יותר ממספק. הסיבה לכך היא שהשמשה המשופעת כל-כך דורשת מקום וחשוב מכך, מיקום הדוושות הקרוב לרגליים מכריח את הנהג להזיז את המושב לאחור, ופוגע באותה הזדמנות גם בתנוחת הנהיגה.
פתיחת דלת תא המטען הרחב והשטוח בעזרת מתג רך, מזכירה עד כמה גדולה הייתה השפעת הגולף על מתכנני הקומפקטיות האירופאיות. אך מאכזב לגלות שמלפנים ננטש ייצוב מכסה המנוע על בולם הידראולי (כמו ב-306 או בגולף). את זה הקליינטים של היום כמעט ולא רואים הרי…
בתנועה
מובן שהתיבה האוטומטית היא כלת השמחה, שכן כבר בחנו את ה-307 בגרסה הידנית באירופה וכבר למדנו שהיא מסתדרת לא רע עם מנוע ה-1.6 ליטר החדש. חוץ מזה, היא אינה מסתפקת בתיבה הרגילה של קודמתה אלא מציעה אפשרות לתפעול ידני.
אלא ששמחות לחוד ומעשים לחוד. התיבה הזו מציגה את אותם מנהגים מעצבנים של קודמותיה. המינון אמנם נמוך יותר, ומרגיז פחות, אך היא עדיין נוטה להישאר בהילוך כאשר אתה רוצה קיק דאון, או להפך כמובן. התפעול הידני לא רע, אבל עדיין מאפשר העלאת הילוך ואם תרצה (לחיצה כפולה על המצערת) גם הורדה. לעתים נראה שהתיבה פעלתנית מדי, מאידך היא ממהרת להעביר לשני תחת עומס, עובדה שבהחלט מטרידה בנהיגה שאינה מישורית.
אלא שהסך הכל אינו רע. כי התיבה האוטומטית לא סרסה את המנוע וה-307 בהחלט מסוגלת להציג זינוקים נאים בעיר ובמישור. בזכות יחסי העברה שאינם ארוכים מדי, היא זריזה עד אזור ה-160 קמ"ש. בעליות כצפוי המצב קצת פחות טוב, בעיקר אם נתקעת מתחת ל-4000 סל"ד.
המנוע עצמו נעים ופעולתו שקטה יותר ב-307 מאשר בדגמים אחרים בהם הוא פועם כמו הקסארה של סיטרואן או ה-206 הקטנה. הרעש עם זאת הופך לא נעים מעל 5500 סל"ד. צריכת הדלק - 8.0 ק"מ לליטר - אינה מבריקה, אבל לא הפתיעה אותנו במיוחד.
ובסיבוב?
אז נכון שנהגנו ב-307, אך לא בישראל, מה שמעמיד שוב את השאלה עד כמה היא נוחה. וכאן, על הכבישים המשובשים שלנו, מסתבר כי פיז'ו שכחה, או הקריבה במכוון, משהו מנוחות הנסיעה הכל-כך מפורסמת. למעשה, היא הקריבה הרבה יותר ממשהו, לפחות בגרסת ה-XS שבה נהגנו.
עם צמיגים רחבים למדי ואולי אפילו מדי, היא מציגה קשיחות וקופצנות שאינה זכורה כבר שנים מפיז'ו משפחתית. אפשר רק לנחש שגרסת ה-XT, עם צמיגים פחות רחבים, תהיה נוחה ממנה.
גם בתחום ההגה איבדה פיז'ו לא מעט לעומת ה-306 הזכורה כל-כך לטוב. התחושה הטלפטית והחדה התחלפה במשהו יותר רגוע ושקט, והתקשורת הבולטת שההגה שש להעביר היא בעיקר רעידות בעת קיפוץ על מהמורות בפניה. למרות זאת, מבחינת דיוק ונחישות זהו עדיין הגה טוב המצליח למחוק כמה דעות קדומות לגבי הגאי כוח חשמליים.
הצמיגים הרחבים משתלמים בסעיף זה בזכות אחיזה יוצאת דופן ומפתיעה לחיוב של המכונית. לכן, למרות שהיא גבוהה יחסית, מסוגלת ה-307 לתקל בצורה מצוינת ומהירה כבישים-מתפתלים, ומרשימה ביכולת לדכא כל ניצני תת-היגוי. למעשה, היא אינה מספקת הרבה סיבות להרפות מהדוושה בפניה. כאשר תעשה זאת, תגלה כי זו פיז'ו אמיתית המהדקת קו פניה בצורה מהנה ומיידית. לפעמים אפילו מיידית מדי, בעיקר מכיוון שאובדן האחיזה בצמיגים הרחבים מאחור הוא פתאומי.
חבילה מצוינת
ולמרות שהיא אינה משכנעת מבחינה דינמית כאחותה שעברה מהעולם, הסיכום מוצא אותנו בכל זאת מחמיאים ל-307. כי פיז'ו מציעה כאן בעיקר חבילה משכנעת ביותר כאשר מדובר בלקוח הטיפוסי של מכוניות קומפקטיות.
אז נכון, היא פחות מהנה לנהיגה מה-306 ואפילו מהפוקוס, אבל היא עדיין מציעה חוויה נעימה. אבל חשוב מכך במקרה זה, שפע האבזור המפנק, ערימת הציוד הבטיחותי (4 כריות אוויר, שני וילונות, ABS עם תגבור בבלימת חירום) הופעה חיצונית מרשימה ותא נוסעים מהודר, כל זאת במחיר תחרותי, נותנים אלף ואחת סיבות לדאגה עבור המתחרים.
קחו בחשבון שגם גרסת ה-XR הפשוטה שעולה 99,000 שקלים ומצוידת יותר מרוב המתחרות, שלא להזכיר את ה-XT המהודרת וכנראה נוחה יותר. ואם ה-206 הייתה כה פופולארית עד שהיבואן התקשה לעמוד בביקוש, אנחנו מהמרים כי כאן התור יהיה ארוך עוד יותר.
ובהחלט, זו פיז'ו מסוג אחר, אבל מתאימה כנראה לימינו אנו הרבה יותר מה-306 למשל. כי הלקוח הנוכחי מחפש הרבה יותר מתיבת הילוכים שאינה מושלמת, נוחות נסיעה לא משכנעת והגה פחות מתקשר מבעבר. אלה הרי מעולם לא היו הנקודות החזקות דווקא של הגולף או להבדיל, הלאנטיס…