אבא, למה אתה לא קונה גרעינים?

מחירי הכרטיסים שדורשת ההתאחדות לכדורגל למשחק נגד אוסטריה הם פשוט חוצפה. התעלמות בוטה מהאוהדים הפשוטים של נבחרת ישראל: מהחיילים, הנוער מהאיש הפשוט שסתם מתפרנס ושורד. מחירי הכרטיסים מעידים שוב על הנתק האדיר שבין עסקני הציבור לציבור אותו הם אמורים לשרת. חבל, כי המשחק נגד אוסטריה בהחלט היה יכול להיות רגע של נחת לאומית. רגע של שמחה בימים של עצב. רגע של אחדות. אבל מה לגברי לוי ולכל זה?

טל חבר טוב שלי. לאחר שיכנועים חוזרים ונשנים והבטחות לבילוי לילי סוער, הסכים להגיע מחיפה ולצפות איתי במשחק המכריע של נבחרת ישראל נגד אוסטריה שייערך בתחילת אוקטובר באיצטדיון רמת גן. לרגל הנסיעה החגיגית למרכז, החליט טל לבקש יום חופש מחברה בה הוא עובד, להגיע מחיפה למרכז ברכבת. כנראה שהוא גם יכניס משהו לפה בקניון ר"ג שליד המגרש. הכל כדי לספר פעם לילד שעוד לא נולד לו שראה את המשחק המכריע ההוא נגד אוסטריה וצרח עם כולם "אל-אל-ישראל".

אחרי שכבר הסכים ללכת על זה וכבר ממש התחיל להתרגש מן הבילוי העתידי הסוער, ישב רגע טל לעשות קצת חשבונות ולראות כמה ייעלה לו התענוג. ישב, חטף חום בכל הגוף והרים טלפון כדי להודיע לי שלרמת גן הוא לא מגיע. פראייר הוא ממש לא.

 

עדיף כבר לשלם משכנתא

 

מאה שקלים ראשונים (בערך) ילכו לטל על הנסיעה לרמת גן וחזרה, בלי לקחת בחשבון את יום העבודה שהפסיד. בסעיף ההוצאות השוליות נכנסת גם הפיתה שטל תכנן לקנות ב-"שיפודי התקווה", אבל האמת שכל זה חפיף. המכה האמיתית מגיעה שכרוכשים כרטיסים למשחק של הנבחרת הלאומית. כששמע טל שהכרטיס הזול ביותר ביציע המזרחי עולה 100 שקל, כרטיס ליציע מיושן ממנו נראה המגרש די בקושי, ושכדי לשבת ביציע המערבי החדיש יצטרך להיפרד מלא פחות מ-165 שקל, וכמובן לריב עם איזה בריון עם מדליון שישב בכיסא המסומן שלו, פשוט החליט טל לוותר על התענוג.

הסכום שהצטבר עבר מזמן את את גובה המשכנתא החודשית שטל משלם על הדירה שלו. למרות גודל המעמד והבילוי המובטח, טל החליט שנבחרת ישראל עדיין לא שווה פרידה כואבת מכמה מאות שקלים.

 

רשתות שיווק ומשרדי כרטיסים

 

יש ים אוהדי נבחרת ישראל כמו טל. כמעט בכל מקום בארץ. הם מגיעים מנהריה ומאילת, מהגליל ומקרית גת, נפרדים מסטיפה רק כדי לעודד קצת את המדינה. את ההתאחדות לכדורגל, שמשרדיה ממוקמים ממש בתוך איצטדיון ר"ג ועסקניה יודעים לארגן הזמנה ממש בלי בעיה לכל איזה נהג מונית שהקפיץ להם פעם פיצה חמה-חמה, האוהדים האמיתיים, עמך, ממש לא מעניינים. מי בכלל רואה אותם בהתאחדות?

מחירי הכרטיסים שהגבירים מרמת גן קבעו מעידים על כך יותר מכל. מה להם ולאוהדים האמיתיים? מה להם ולחישובים קטנונים כמו: כרטיס כניסה למגרש + עלות אובדן יום עבודה + כרטיס אוטובוס/רכבת/דלק + איזה פיתה/גרעינים/שתיה. מה להם ולעיפרון רועד על דף משבצות ואובדראפט תופח. מה להם ולמוקדי האבטלה, מקומות בהם איכשהו תמיד גם משוגעים על כדורגל. גברי לוי, יו"ר ההתאחדות, אולי ימהר להסביר שכמו תמיד, ההתאחדות לא אשמה. קודם כל כי המוסד הזה הרי אף פעם לא באמת אשם בכלום. לא בהתפרעויות בקריית אליעזר בסוף העונה שעברה, לא בשפלה שגרמה למכבי חיפה לעוף מליגת האלופות, לא בהתנדפות של בית"ר ירושלים, לא בחוק יעקובו, חקירת החפיף של משחק השרוכים בבית שאן או במינויו האוטומטי כמעט של גברי לוי לעוד קדנציה בגלל הצלחותיו הרבות.

 

לחם, חלב, כרטיס לאוסטריה

 

גברי לוי יטען כנראה שההתאחדות מכרה מעל 20 אלף כרטיסים לרשתות השיווק, והם יגיעו לכל בית ישראל, יחד עם החלב, הלחם והגבינה תשע אחוז. באמת יופי של הסבר גברי. במקום לארגן מחירי כרטיסים הוגנים לאוהדי כדורגל אמיתיים, פטריוטים אוהבי המדינה שבאים רק כדי לחטוף צמרמורת ב-'התקווה', דואגים העסקנים קודם כל לאילו שהספורט היחיד שמעניין אותם זה לדוחף עגלה בסופר. מצד אחד, האוהדים בגוש דן קונים כרטיס ב-165 שקל. מצד שני, אנשים שאין להם מושג בכדורגל מקבלים כרטיס בחצי חינם למשחק הכי חשוב של הנבחרת בשנים האחרונות בגלל שעברו איזה מינימום בסופר.

ממשרדי הכרטיסים נמסר למשל שלא שווקו הפעם בכלל כרטיסי חייל למשחק. שוב יופי עסקנים. באמת קלטתם את המצב הביטחוני. הרי אנשי כוחות הביטחון באמת סתם יושבים על התחת ולא עושים דבר. באמת לא מגיע להם רגע של נחת. גם ילדים ונוער - אילו שתמיד אומרים עליהם שהם-הם העתיד של הכדורגל הישראלי ואילו שסיכימו אולי פעם למלא את היציעים המתפוררים במגרשי ליגת העל - לא דאגו לכרטיסים למשחק. חיילים? ילדים? חבילות משפחתיות לאוהדים? מבצעים בבתי ספר? הצחקתם את החבר'ה של גברי. אם אין כסף שיאכלו עוגות. אם אין כרטיס בחמישים ש"ח אז ששילמו 160. מה יש? זה הרי נבחרת לא? שיציאו קצת.

 

אבא, למה אתה לא קונה לי גרעינים?

 

לזכותו של גברי ייאמר שהוא לא לבד. צפייה במשחק כדורגל בישראל הפכה מזמן לעסק יקר. בראשון לציון דרשו בשבת תשעים שקל מילד כדי לראות את מכבי תל אביב. ושוב: 90 ש"ח בלבד. בפתח תקווה לקחו סכום זהה מאוהדי הפועל תל אביב. אז שנדבר בקול רם על נבחרת ישראל? כאן הרי כולם דופקים את כולם. גם עובדי הציבור את הציבור שהם משרתים. כנראה שמבחינתו של לוי, ראשי הקבוצות וקברניטי ההתאחדות, המחירים שאנו משלמים סבירים בהחלט. מאה שקל ליציע פינתי ברמת גן (שמרוחק כמה עשרות מטרים טובים מהמגרש), ואחר כך עוד מספרים לנו שהכדורגל מרים את המורל בעם. בטח מרים. את האוברדראפט מרים.

די נמאס. הגיע הזמן שמישהו יתעורר בהתאחדות לכדורגל. יש גבול לזלזול ולגבהות הלב. ושאף אחד לא יתפלא אם אותם צדיקים בודדים שבכל זאת יעמדו בתנאי התשלום השערוריתיים שהציבו הפקידים, יקרסו דווקא בזמן המשחק עצמו. הכיס יתייבש להם וגם הפה שמעודד והידיים שמוחאות. אם מישהו לא יתעורר מיד, הקריסה הזו תגיע. תגיע בערך שניה אחרי שהילד יבקש לפצח גרעינים והאבא יגלה שהארנק שבכיס התרוקן סופית.