כו-לם יאהבו את האוכל, ואותך

ארוחת חג משפחתית יכולה להיות מוקש רב-עדתי, אבל אפשר גם אחרת. גומבוץ סלע תורם מנסיונו לפישור וגישור ויישור ההדורים, ומרכיב ארוחת חג לתפארת העם כולו, בלי יועץ צמוד ועם מתכונים מצויינים

יש סיכון אישי רב בהכנת ארוחת החג. האחריות כבדה מאד ובמקרה שלנו, "תקופת החגים" היא דבר ששווה לשכור יועץ מיוחד עבורו. כיוון שאנחנו עתידים לפגוש את אותם אנשים בכל ארוחה משפחתית בכל "תקופת החגים" הזו, כדאי שנכלכל את מעשינו בתבונה.

הטעות הנפוצה ביותר, העשויה להסתיים בסוג של טרגדיה משפחתית, היא מישמש קולינרי, סוג של פיוז'ן חדשני, בניסיון נואש לספק את הסבתא המרוקאית של האחות הבולגריה מהצד של האבא המצרי של גיסתך, הנשוי לפולניה.

כדאי לוותר על זה. זה לא עובד. הניסיון לרצות, לפשר ולחבר בין כל הדורות והעדות הוא חסר סיכוי. אין טעם לכפות על האורחים שום אוכל, כי אז אתם יכולים לרשום לעצמכם את המקרה הראשון בהיסטוריה בו הסבתא המרוקאית מצווה על גיסתך, שנראית לה מלצרית: "תקראי לבעל המקום" כדי לקבל הסבר על הקציצה האפורה אפורה הזו עם נקודת הגזר שהיתה פעם כתומה ודהתה מבישול יתר. ובעל המקום הוא אתה. ואתה, במחשבה לטווח ארוך, לא רוצה עניינים עם הסבתא.

כדאי לוותר גם על טלפון בהול לאותה סבתא כדי לקבל מתכון בעברית שאתה לא מבין:

- "סבתא, אבל כמה מלח?"

- "ככה, עיוני"

- "סבתא, מה זה ככה?"

- "אייווה, בדיוק, אתה לוקח ביד, וזהו"

- "סבתא, וכמה אורז?"

- "כמה שיוצא לך, לפי העין"

- "אבל כמה בערך?"

- "תעזוב, מאמי, אני יכין ואתה תראה בעיניים שלך"

כשקורה כשלון בארוחת חג אתה נשבע באלוהים, גם אם אין לך יחסים סדירים אתו, שאתה

עם המשפחה הזו גמרת ושזו "הפעם האחרונה". ובינינו – זוהי רק ההתחלה לה לה לה, וכל יועץ מתחיל שתשכור, יאמר לך את זה.

כשעובדים בשיטה הסודית מצמצמים את הטעויות ומתברר שארוחת החג יכולה להתגלות כערב נעים במיוחד. בתנאי, כמובן, שמעמידים מישהו שידאג למלא את כוסות היין שוב ושוב.

פרוט השיטה – לכו על תפריט עם מתכונים נייטרליים. כאלה שאין בהם תבלין המאפיין עדה זו או אחרת, לכו על בשר או דג שממוקמים בלב הקונצנזוס, תוספות שמקובלות על כולם. כיוון שהעולם נחלק לשניים – אוהבי אורז ואוהבי תפוחי אדמה, כדאי להכין משתי התוספות. כדאי מאד שלא יהיה מתוק מדי ולא חריף מדי. ושיהיה טעים.

והנה הצעות רב-תרבותיות כלל-עדתיות