מה ראינו, בבוקר הקשה ביותר בתולדות ארצות הברית?
אחרי שהמראות כבר צרובים במוח, אחרי שכבר אפשר להבין כי הבלתי יאומן ההוליוודי התרחש, בדיוק כמו ב"היום השלישי" - אבל בלי חייזרים. אפשר כבר לומר שראינו את הרוע הטהור, כפי שעוד נראה אותו במאה הזאת.
אין לו שם ואין לו כתובת. הוא לא מחלק מנשרים והוא לא נושא דגל של לאום. הוא לא מבחין בין דם לדם, לא מכריז מלחמה ולא מגייס צבאות. חרישי ושקוף, עד לפיצוץ: מכחיש ונעלם, מיד אחר כך, וזורע אימה מהדהדת ומתגלגלת ברחבי העולם שרוצה לקרוא לעצמו חופשי. חופשי מרוע, חופשי מאיומים, חופשי מזוועה.
ראינו שהעולם הזה, על נאורותו ומוכנותו לכל צרה, נעלם באחת. עוגני המציאות היחידים היו רשתות התקשורת, שתיווכו בין הכפר הגלובלי לבין הזוועה הגלובלית. מנאס"א דיווחו שאסטרונאוטים בתחנת החלל ראו את הפיצוץ. מפלורידה דיווחו שפינו את מיקי מאוס מ"דיסניוורלד". מבריסל דיווחו, שפינו את המטה של נאט"ו. ומפינה אחת בכפר הגדול דיווחו שעקב התקפת טרור על ארצות הברית, המרחב האוירי של ישראל סגור למטוסים שאינם שלנו.
וכבר הבנו, מורגלים לקטסטרופות בשידור חי, שמספר הנפגעים יהיה גדול ממה שצרוב בזכרון הקולקטיבי מאז המתקפה על פרל הרבור, ושאולי אלפי בני אדם קבורים עכשיו תחת ההריסות, אבל כשהשעות נוקפות והמדינאים מתחילים לדבר, מתברר כי העולם שרצה להיות חופשי מצוי על סיפה של מלחמה.
המטרה הברורה סומנה מייד: אוסאמה בין לאדן. אבל לא צריך להיות פרשן פוליטי, די בנסיון בצפיה בטלוויזיה כדי לדעת, שאמריקה ונשיאה לא יסתפקו הפעם בהפגזת פיסטין צחיח בלב אפגניסטן. העולם החופשי כה מאוים, עד כי הוא רוצה הרבה יותר מזה. הוא רוצה שיהיה כמו בהוליווד. הוא רוצה להעניש, להרוס, להשמיד או למגר משהו. בהעדר חייזרים, עדיין לא ברור את מה, או את מי. גוד בלס אמריקה, אמר ג'ורג' בוש הבן, כמו כל נשיא לפניו ערב מלחמה. את הפרטים יוכלו צופים ותיקים של CNN להשלים מזכרונם: קואליציה מערבית מתגבשת, מסמנת מטרה, תוקפת בשלל האינסטרומנטים החכמים שלא פעלו כשהיה צורך להגן על אזרחים. עוד יהיו, בסיפור הזה, דם ואש ותמרות עשן לרוב. לא ברור מתי, לא ידוע היכן, אבל יהיו. ומבין אלו שאיתרע מזלם להיות אזרחים במטרות המסומנות, יצמח עוד דור לרוע טהור, חרישי ושקוף, עד לפיצוץ הבא.