אמא של בנצי בפאניקה

האמריקאים הכתירו את "אמריקן פאי 2" כמרענן הרשמי של הקיץ. השבוע הסרט עולה בארץ, ומעלה געגועים ל"אסקימו לימון". מי עדיף אם כך, אבא של ג'ים או אמא של בנצי?

אחרי ששרדנו את "שעת שיא 2", צלחנו את "פארק היורה 3" ופיהקנו ב"המומיה 2" - הגיע זמנו של "אמריקן פאי 2" שיסגור לנו את הקיץ הבלתי אפשרי הזה. אבל בניגוד לשאר ההמשכונים, ב"אמריקן פאי" לא מנסים לשבות אותנו באפקטים מדהימים, פלאי מיחשוב וטכניקות חזותיות (טוב, אולי חוץ מכמה חלקי גוף), כך שלפחות מהבחינה הזאת יש בזה משהו מרענן.

"אמריקן פאי 2", שנפתח בסוף השבוע, מוצא את חבורת הצעירים החרמנים מהסרט הראשון בסוף שנת הלימודים הראשונה שלהם בקולג'. הם שוכרים בית חוף ומתכננים להעביר בו את הקיץ של הלייף. מי שנרתע מהסרט הראשון אין לו מה לחפש גם הפעם, אבל אחרים - חובבי ז'אנר קומדיות הנעורים או כאלה שמתבוננים בעיניים אנתרופולגיות בכל העניין – יוכלו שוב להנות משעה וחצי של בדיחות הסובבות סביב נושא אחד ויחיד: סקס. אם תרצו, מדובר ב"אסקימו לימון" נוסח הדוד סם, ונשאלת השאלה האם, כמו כל דבר, שם עושים זאת טוב יותר. האם ג'ים, פינץ' וסטיפלר שמים את מומו, יהודל'ה ובנצי בכיס הקטן? האם ענת עצמון מחווירה מול מינה סובארי? והאם אבא של ג'ים הוא הגרסה המוצלחת לאמא של בנצי? להלן ההשוואה.

 

הקונספט

 

חבורת נערים בגיל שנהוג לכנותו טיפשעשרה מעבירה קיץ מלא דאחקות, הורמונים, הרפתקאות מיניות ובעיקר דיבורים על זה. אם זה בתל אביב של הפיפטיז או בקליפורניה של 2001, לבנים יש רק דבר אחד בראש. כל אקט, אמירה, מחשבה – מובילים למטרה שאם לא תתממש נדמה שהקיץ לא יכול להיות מושלם: להיכנס למיטה, רצוי עם הכי כוסית שיש בסביבה. בעניין הזה אין כמעט הבדלים בינינו לבינם: המטרה מקדשת את האמצעים. חד וחלק.

 

הבנים

 

גם בגירסה הישראלית וגם בזו האמריקאית דאגו התסריטאים לפעול לפי שיטת מילוי המשבצות: החתיך, הלוזר והנלעג. מומו (יונתן סגל) היפה שבשבילו להשיג בחורות זה פיס אוף קייק, הוא ב"אמריקן פאי" סטיפלר (שון וויליאם סקוט), הילד הרע של החבורה; בנצי (יפתח קצור) החנון הרגיש והנאיבי קמעא הוא בדיוק הטיפוס של ג'ים (ג'ייסון ביגס), שמאמציו הפתטיים לקיים יחסי מין הם אחד מקווי העלילה המובילים של שני סרטי "אמריקן פאי"; ואילו יודל'ה (צחי נוי) בעל המשקל הוא בעצם פינץ' (אדי קיי תומס), רק שבעידן הפי.סי. לא יתכן ללעוג לדמות שמנה וב"אמריקן פאי 2" החליטו ללכת על אאוטסיידר בעל מוזרויות, שמקדיש את זמנו ללימוד רזי הטנטרה על מנת להגיע למטרה הסופית: לשכב עם אמו של סטיפלר. אבל בעוד שיודל'ה יהיה לעד הנבעך שחבריו מריצים קטעים על חשבונו, פינץ' משיג את מבוקשו, וכך למדים הילדים שיעור ביחסים. אין ספק: אחד אפס לאמריקן פאי. לעומת כל אלה, לאמא של בנצי אין תחליף. אבא של ג'ים לא מגרד את נעליה של זו, ולא עובר את הרף שהציבה עם "אל תשתה לי חשיש" המופתי.

 

הבנות

 

בסרטי "אסקימו לימון" סדרי העולם ברורים: המין הנשי קיים על מנת לשמש את הגברים לצרכיהם. הדמויות הנשיות מופיעות ב-4 תצורות קבועות: סטלה המגמרת (אשה בודדה שבעלה לא בבית, רופאת שיניים, מורה לפסנתר וכו'); ילדה כעורה ומשקפופרית (שבנואשותה יוצאת עם יודל'ה או קונה ברד לבנצי); יפה וטיפשה שנכנסת ללא הרף להריון (להלן ענת עצמון); פחות יפה ופחות טיפשה שמתאהבת בבנצי (כל האחרות).

ומה קורה במקבילה האמריקנית? ובכן, אדם הרץ, התסריטאי שגם שימש המפיק בפועל של הסרט, לא יקבל פרס על מפעל חיים מארגוני הנשים בארצו, אולם בכל זאת ניכר שהושקעה מחשבה בשילוב מסרים פמיניסטיים והבלטת הגירל-פאוור. מבט מעמיק יותר מגלה שכל אלה משמשים בעצם עלה תאנה לדבר העיקרי: מישל המנוסה (אליסון הניגן) מלמדת את ג'ים, שידוע בביצועיו המזעזעים במיטה, איך עושים את זה, צעד אחר צעד; קווין (תומס איאן ניקולס) מתאכזב לגלות שהבחורה שלו מהתיכון, ויקי (טרה ריד), מצאה אהבה אחרת בקיץ הזה; שתי הקוזינות שגרות בבית בו עובדים הנערים מושכות אותם באף וגורמות לשניים מהם להתנשק; וגם "חוק השלוש" שמוזכר בסרט - לפיו יש לחלק בשלוש את מספר הכיבושים המיניים שגבר מתהדר בו - עוקץ לכיוון השני.

 

מצבים

 

מבנה הסרטים דומה. השיטה היא הלחמת קטעים קומיים - ברוב המקרים סיטואציות שגיבורי הסרטים נקלעים אליהן, ואלה אינן מובילות לשום מקום אלא רק נועדו לגרות את בלוטות הצחוק של הצופה. ב"אסקימו לימון" יש את המורה לפסנתר הנותנת, ב"פאי 2" מביאים את צמד "הלסביות". כאן בנצי מופיע עירום לפני חברותיה של אמו, שם אביו של ג'ים תופס אותו ברגע אינטימי עם חברתו. וכמובן, בגירסה הישראלית כלול עניין המנדבושקס, ואילו בזו האמריקנית ג'ים מגלה שידו דבוקה לאזור מסוים מאוד בגופו (שלא לדבר על מעשה הפאי מהסרט הראשון, שנקרא על שמו). כאן מלאכת ההשוואה ממש קשה. הוולגריות חוצה גבולות ויבשות, ובכל פעם שנדמה שאי אפשר לרדת נמוך יותר, תצוץ כאן או שם המצאה חדשה שתתעלה על כל מה שהכרנו עד כה.

מה עדיף, אם כך, הגימנזיסטים שעושים צחוקים בגורדון, או החבורה שמגלה את חיי המין לפני הקולג'? הראשונים, כנראה. לפחות הם עשו צבא.