המנזר של סבא אליהו בכרמל

הוא טבח ב-450 נביאי הבעל וזכה להסעה אלוהית לשמים ברכב אש רתום לסוסים. טיול למנזר הכרמליתים על קרן הכרמל, שבחצרו ניצב פסל אליהו הנביא, אוחז במאכלת. הנוף כועס פחות

בגובה 482 מטרים מעל פני הים מציץ מנזר מבין היערות, מעל מצוקו הדרומי של הכרמל. כל ילדי בתי-הספר ותנועות הנוער מכירים אותו בשם מוחרקה. על המפות ובספרים הוא מופיע כקרן הכרמל. ועכשיו, לתיקונים קלים.

קרן הכרמל זה שם הפסגה שעליה בנוי המנזר. אלמחרקה הוא השם הערבי למקום, ופירושו הוא מקום השריפה. כאן, לפי אמונתם של חלק מיושבי תבל, התרחש הנס שבו נשרפו עצי העולה במזבחו של אליהו הנביא לעומת עצי המזבח של נביאי הבעל, שנותרו שלמים וללא סימן אש כפי שעוד נראה להלן.

בחצרו של המנזר, שנבנה במאה ה-19, ניצב פסל חדש של אליהו הנביא, פטרונו של המסדר ושל כל נזיריו. הפסל קצת עצוב למען האמת, כי בזעם הנורא השפוך על פניו של הנביא הוא הפוך לחלוטין מאליהו שלנו, שאנחנו מכירים עוד מימי הילדות, שהוא כזה נחמד: זקן חביב שעוזר להורים לרמות את ילדיהם בליל הסדר ותמיד מצליח להגיע אל כוסו, כשהאחרונים עסוקים במקרה במשהו מחוץ לחדר האוכל.

בכלל, אליהו שלנו עובד בפסח שעות נוספות על תקן סנטה-קלאוס יהודי, ואז גם מוכנים לשכוח לו כל מיני כעסים ונרגנויות, גידופים ואלימויות, שכה היטיב להפגין בספר הספרים.

הפסל כאן בחצר מניף יד חמושה במאכלת, וראשו הכרות של האויב הנורא, נביא בעל שכשל, מוטל למרגלותיו. הפסל הישן של אליהו היה נחמד הרבה יותר, חף מזעם קדוש, מסכינים ומראשים כרותים, אלא שהוא נפסד בפגעי הזמן והועבר לנצרת, שם עמד שנים ארוכות בחצר פרטית כתומך של מתקן כביסה...

המנזר הזה, שראשיתו בימי הביניים אצל מסדר הכרמליתים - אז קבוצת נזירים ספרדים, שרצו לטהר באורח חייהם הסגפני והלמדני את הכנסייה ואת העולם - הוקדש, כמו הנזירים, לכרמל ולנביאו אליהו, שהרי חביב היה הכרמל על אליהו מכל ההרים. חביב עד כדי כך, שקרא כאן לתחרות את נביאי הבעל, ראש האלים של הכנענים ושנוא נפשם של אליהו ותומכיו. התחרות היתה צריכה להציג בפני קבוצות מעודדים אלוהיו של מי גדול יותר. וכיוון שבאותו מעמד היתה שנת בצורת, משמעותה של התחרות היתה מי יכול להוריד גשמי ברכות, אלוהים או הבעל.

היות שהיום אנו למדים על הפרשה מתוך התנ"ך, שנכתב, או לפחות נערך, על-ידי מי שממילא תמך באליהו, ברור שהתוצאה היתה לטובת הנביא. עמדו כוהני הבעל מזה וצווחו לבעל, ואליהו עמד מזה וקרא בקול לאלוהים. עמדו וקראו שתישלח אש במזבחות ובקורבנות. משהצליח אליהו, בעזרת אש אלוהית, לגבור על יריביו ולכלות את הקורבן, ירד גם גשם מן השמים ונשברה הבצורת. ההמשך ידוע: אליהו אסף את 504 כוהני הבעל וטבח אותם עד אחד בנחל קישון, למטה בעמק מתחת למוחרקה.

את המקום שבו התרחש האירוע ההומאני הזה קוראים בני דודינו בשם תל קסיס, כלומר תל הכמרים, שהוא זה החוסם את המבוא המערבי של עמק יזרעאל. כשעם ישראל גייר את מפת הארץ, הפך תל קסיס לתל קשיש, כאילו דמותו של סבאל'ה אליהו עדיין חופה על המקום בחיוך עדין, השמור לאליהו בהופעתו למען ילדי ישראל הרכים בספר היסוד של השכלתם - מקראות גדולות...

אפשר לעלות אל גג המנזר כדי להשקיף על סביבתו. אם הוא סגור מסיבות שונות, הרי שקל מאוד לעמוד במקומות חופשיים מעבותות החורש הסבוך והנאה שלידו, ולראות למרחוק את כל צפונה של הארץ ואת חוף ימה, וגם חלקים גדולים מן השרון, ושוב לתהות מה ראה הנביא הזועם שלנו לעמוד במקום שיופיו כה ענוג ולטבוח את יריביו. האם לא היה אז אלוהים בליבו?

 

איך מגיעים

 

מכביש דליית אל-כרמל צומת אליקים, יש לפנות בק"מ 8-7 בכביש צר ומפותל, לנסוע בו כ-3 ק"מ עד למגרש חנייה ולאתר פיקניק. עוד בסביבה: דליית אל-כרמל - שוק מזכרות ומזון ואנשים חמים ומכניסי אורחים; חיפה - עיר ואם בישראל; יער הרקפות בגלעד )אם זה חורף(. עכשיו אפשר למצוא שם רק צל; נחל יגור - מסלול טיול למיטיבי לכת, לא רחוק מעוספיה. ואפשר להגיע אליו גם בדרך נוף כרמל, שמתחילה לא רחוק מן המוחרקה.

 

טריוויה

 

לפי המסופר בתנ"ך (מלכים א', פרק יח'), אליהו הנביא יצק מים על המזבח שלו פעם, פעמיים ושלוש. אחרי קריאתו לאלוהים, נפלה אש מן השמים וליחכה לא רק את הפר השחוט והמבותר ואת העצים, אלא גם את האבנים, את המים בתעלות ואת העפר.

אין ספק שהסיפור מעורר השתאות ומכין אותנו לקראת הבאות, כאשר אליהו, ביומו האחרון עלי אדמות, זכה להסעה אלוהית ברכב אש רתום לסוסי אש מיריחו לשמים.

ועוד בטרם שכך אירע, הצליח אליהו הנביא, כמסופר בספר מלכים ב' פרק א', לשרוף באש שירדה לקריאתו מן השמים, שני קצינים ומאה חיילים ישראלים, וכל זאת כי באו לקרוא לו במצוות אחזיה מלך ישראל, שהרגיז את הנביא המדליק בעניין הפולחן.

טוב אפוא שנותרנו מאחור, המומים וחסרי מילים נוכח גדולתו והמון מעשיו של אליהו, אם כי לא בטוח שיורשו, אלישע בן שפט, היה טוב ממנו, בעיקר אם נזכור שמעשהו השני כיורשו של אליהו היה לשסות שתי דובות מן היער בילדים שהלעיגו על קרחתו, והן טרפו אז ארבעים ושניים ילדים.