אין כניסה לכתבי אינטרנט

הוועד האולימפי החליט: בלי אינטרנט. הטלויזיה מפחדת מפגיעה בפרסום בפריים טיים. למה הם טועים

תחילה לעובדות: אבסורדי ואווילי ככל שזה נשמע, אולימפיאדת סידני, שכונתה "אירוע האינטרנט הגדול ביותר" לא תשודר באינטרנט. רשת אן בי סי ורשתות שידור ברחבי העולם, שרכשו את זכויות השידור הבלעדיות, כפו על הוועד האולימפי הבינלאומי לאסור על שידור רדיו ווידיאו, מוקלט או בזמן אמת, של המשחקים באינטרנט.

האיסור נומק בחשש של גופי השידור מפני ירידה בהכנסות מפרסום בפריים טיים. מאחר שפער של עד 15 שעות מפריד בין סידני לשאר חלקי העולם, הוועד האולימפי הבין לאומי אינו מעוניין בפיגור של שותפי השידור שלו אחר האינטרנט.

גם אם נשים בצד את נושא חופש העיתונות והעובדה שאפליית עיתונאים ממדיום מסויים היא בעייתית מבחינה אתית, עדיין ההחלטה, בלשון המעטה, תמוהה. אירועי ספורט מרכזיים כמו הסופרבול ויורו 2000 לוו בעבר בשידורים באינטרנט, ובכל זאת אף אחד לא חשב ברצינות שכמה פיקסלים מטושטשים שזזים בחלון קטן יכולים לפגוע באטרקטיביות של השידור הטלוויזיוני.

 

האינטרנט דווקא טוב לעסקים

 

זאת ועוד, האינטרנט, ארץ החלונות הבלתי נגמרים, מעשיר את השידור הטלוויזיוני ולא מתחרה בו. חובבי ספורט מעושרים הם טובים לספורט, טובים לעסקי הספורט ובוודאי טוב לאן בי סי.

גולשים יכולים להתעדכן במידע סטטיסטי על פי דרישה, לראות בקליק את הרגעים הגדולים מתחרויות, לפתוח חלון שמציג עדכון חטוף מתחרויות היום גם ממקום העבודה ולשמוע ראיונות של גיבורי היום בסידני. דרושה מידה רבה של חוצפה כדי לכפות על מאות מיליוני גולשים כיסוי פגום וחסר של אירועי האולימפיאדה.

חוצפה אולי לא נחשבת בהכרח שלילית בהיבט כלכלי, אבל כדאי להעיף מבט על הסקר האחרון של אינסייט אקספרס, חברת מחקר באינטרנט, כדי להבין שייתכן מאוד שראשי אן בי סי פשוט טועים.

מנתוני הסקר, שהקיף 420 גולשים, מתברר אמנם ש-26 אחוזים מאמינים שכיסוי בזמן אמת, תקצירים או מידע סטטיסטי על המשחקים באינטרנט יפחית את זמן הצפייה שלהם בשידורים הטלוויזיוניים.

אבל 68 אחוזים מהגולשים, שמתכוונים לראות את המשחקים, מאמינים שכיסוי אינטראקטיבי מלא באינטרנט, נוסף על השידורים בטלוויזיה, יביא אותם להגדיל את הצפייה בשידורי הטלוויזיה מהמשחקים.

גולשים שיעדיפו להתעדכן במשחקים באינטרנט כתחליף לצפייה במשחקים בוודאי אינם אוהדי ספורט כבדים, שהזזתם מכורסת הטלוויזיה לא תהיה אפשרית גם בכוח. כלומר, שידורי הספורט באינטרנט עשויים לעניין גולשי אינטרנט כבדים וקהל שאינו אוהד ספורט כבד, שממילא לא היה פונה אל הטלויזיה לצפייה בתחרויות.

במקום לספק לגולשי האינטרנט כיסוי פגום, מוטב לוועד האולימפי ללמוד מגופים כמו רויטרס, שמציעים זכויות שידור מקוון בנפרד מזכויות השידור הטלוויזיוני. שיקול כלכלי קר ונבון היה גורם להם להבין שהיכולת לשדר את "המותג" שלהם לאלפי אתרי אינטרנט יעשירו אותם הרבה יותר מהניסיון לחסום את האפשרויות שמציבה הטכנולוגיה, ניסיון שייראה בעוד שנה או שנתיים מגוחך וארכאי.

 

נסיון לחסום מידע נידון לכשלון

 

ככל שיותר צרכנים ישקיעו יותר זמן בצריכת "המוצר" שלהם (קרי המשחקים), התועלת הכלכלית שלהם מכך תגבר. תכנון יעיל של מכירת זכויות השידור מגוון אמצעי התקשורת (טלוויזיה, רדיו, אינטרנט) היה מביא לחשיפה של יותר צרכנים במשך יותר זמן ל"מותג" של המשחקים, כמו גם חושף אותם לשפע של הצעות מסחריות.

נראה, שאן בי סי מעדיפה לכסות את העיניים ולהאמין שהניסיון לחסום את זרימת המידע מהאולימפיאדה יצליח ומפלצת האינטרנט תיעלם, במקום לחשוב על בניית אסטרטגיות גלובליות חדשות, המנצלות את התפוצה העולמית שמאפשר האינטרנט. יכול מאוד להיות שזה לא מקרי שאותה אן בי סי פיטרה לאחרונה שני שליש מכוח האדם בחטיבת האינטרנט שלה. נראה גם שאן בי סי לא ממש קשובים לצופים או לגולשים שלהם. בעידן האינטרנט, חוסר הקשבה לצרכנים היא היועץ הגרוע ביותר.

רבים ימשיכו לגלוש בתקופת המשחקים, וייאלצו להסתפק בתכנים דלים מהמשחקים. 38 אחוזים אמרו שיצפו בתכנים פיראטיים מהמשחקים במידת הצורך. חברת המחקר "גיגה", העריכה לאחרונה, שפרק הזמן הקצר בו ייערכו המשחקים האולימפיים יהפוך את הניסיון לאתר ולסגור שידורים פיראטיים באינטרנט של המשחקים ללא כדאיים. ממילא, יחידים או ארגונים עצמאיים בהחלט יוכלו להעלות לרשת שידורים של תחנות אוסטרליות, ועל ידי כך להגיע לתפוצה עולמית, עוד בטרם שודרו ב"פריים טיים" באמריקה על ידי NBC, המחזיקה בזכויות השידור.