פסטיבל שיפוצים

הרבה סרטים משופצים וסרטי תעודה יוקרנו בפסטיבל הקולנוע של חיפה בסוכות

פעם, לתחרות "עוגן הזהב" היתה משמעות בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה. היא נוסדה לפני שש שנים, בימים של תקווה לדיאלוג תרבותי עם ארצות הים התיכון, במיוחד מדינות צפון אפריקה. אבל לא היה דיאלוג ולא בא שלום. לא מצרים ולא מדינות המאגרב שיגדו את סרטיהם לפסטיבל. טוניס שלחה פעם את "שתיקות הארמון" (1955) של מופידה טלאלי. השנה ישתתף גם סרטה החדש, "עונת הגברים", בגלל שהצרפתים שותפים מרכזיים בהפקה.

מה נותר מהאידאולוגיה של תחרות "עוגן הזהב"? כלום. שוב סרטים מספרד, צרפת, איטליה, פורטוגל, ובפעם הראשונה סרט אלבני. לא טורקיה, לא יוון, לא אף מדינה בלקנית. כשייפתח פסטיבל הקולנוע ה-17 במוצאי החג הראשון בסוכות, מן הראוי לשאול את פנינה בלייר, מייסדת הפסטיבל והמנהלת האמנותית שלו, מה טעם בתחרות ריקה מתוכן.

מצד שני, זה הולך להיות פסטיבל של סרטים מעניינים – אם בגלל הנושא שלהם ואם בגלל הבמאים החשובים שיצרו אותם. ארמאנו אולמי, למשל, הבמאי האיטלקי של "קבקבי העץ" הבלתי נשכח. אולמי שולח לפסטיבל את סרטו האחרון, "מלאכת המלחמה", דרמה תקופתית שעשתה הרבה רעש בפסטיבל קאן האחרון.

קן לוץ', הלוחם החברתי הבריטי, שולח את "לחם ושושנים", סרטו האחרון שצולם בארה"ב ומתאר מאבק חסר סיכוי של קהילה קטנה מול תאגידים גדולים. פרנסואה אוזון, השם החם ביותר היום בקולנוע הרצפתי, יוצג בפסטיבל עם סרטו החדש "מתחת לחול", על אשה (שרלוט רמפלינג) שבודקת את חייה אחרי שבעלה נכנס לים והעדיף שלא לחזור.

מוחסן מחמלבאף האיראני, יוצר "גאבה", משגר לפלסטיבל (דרך מפיצים צרפתים) את "ליקוי חמה", שזכה בפרס חבר השופטים העולמי של קאן – על עיתונאית אפגנית בקנדה שעושה את דרכה חזרה אל אחותה, שמבקשת להתאבד במהלך ליקוי חמה. מנואל דה אוליביירה, גדול במאי פורטוגל, בן 92, שולח את "אני חוזר הביתה", על שחקן ותיק (מישל פיקולי) שתועה בנבכי החיים והאמנות, אחרי שמשפחתו נהרגה בתאונה. קון איצ'יקאווה היפני ("הנבל הבורמזי"), בן 85, שולח את סרטו האחרון "דודה הייטה", על סמוראי שמתחזה לרודף נשים נהנתן כדי להילחם בשחיתות במחוז שליטתו.

 

הישראלים

 

הקולנוע הישראלי יוצג בסרטים קצרים, תיעודיים, וחמישה סרטים ארוכים שיתחרו על הפרס הגדול: "רוטנברג, איש החשמל", עם מנשה נוי ואיילת זורר בבימוי אלי כהן; "חצוצרה בוואדי", על פי סמי מיכאל בבימוי לנה וסלבה צ'פלין; "שניה אחת יותר מדי", שכתב, הפיק וביים דרור ברוך, ו"עדן", שביים עמוס גיתאי על פי נובלה של ארתור מילר.

 

הנועזים

 

שמם של שני סרטים נוספים הולך לפניהם, הודות לסצינות מין נועזות במיוחד: "אינטימיות" של הצרפתי פטריק שרו, שצולם באנגליה ומבוסס על סיפורים של חניף קוריישי – על בחור שמנסה להבין למה בחורה שנהגה לקיים אתו סקס נטו נעלמת לפתע מחייו. הסרט זכה בפרס הגדול של פסטיבל ברלין: ואילו "הפורנוגרף", של הקנדי הצעיר ברטראן בונלו, חולל מהומה לא קטנה בקאן, והוא מספר על במאי מזדקן של סרטים כחולים, שעושה חשבון נפש.

 

המחוות

 

באגף יצירות המופת צפוי אוסף מרהיב של סרטים משופצים. "אפוקליפסה עכשיו, הגרסה המלאה" (1978) של פרנסיס פורד קופולאה יפתח את הפסטיבל – עם 53 דקות שלא נכללו בגרסה המקורית (בהן סצינה שלמה עם מרלון ברנדו). שני סרטים של הבמאי האיטלקי לוקינו ויסקונטי יוקרנו בגרסתם המקורית: "רוקו ואחיו" (1960) ו"הברדלס" (1963), כך גם סרטו של פדריקו פליני "לה דולצ'ה ויטה" (1960) ושלושת הסרטים הניאו ריאליסטיים המפורסמים שביים ויטוריו דה סיקה – "מצחצחי הנעליים" (1946), "גונבי האופניים" (1948) ו"נס במילאנו" (1952).

ועוד באגף המחוות למאסטרים הגדולים: הסרט התיעודי "חיים בתמונוות", על הבמאי סטנלי קיובריק. הסרט המרתק נעשה בידי גיסו, איאן הארלן, שהפיק את כל סרטיו מאז "בארי לינדון" (1976). קריסטין, אלמנת קיובריק ואחותו של הארלן, הביאה מארכיונה הפרטי קטעי סרטים נדירים, ששופכים אור חדש על עבודת הבמאי היהודי שנהג להסתגר ולא שיתף כמעט איש בעבודתו. טום קרוז, שכיכב ב"עיניים עצומות לרווחה", מקריין.

השבדי סוון ניקוויסט – שהתפרסם כצלם הקבוע של ברגמן – זכה אף הוא לסרט תיעודי, שנוצר בידי בנו, קרל-גוסטב ניקוויסט. הסרט, "האור מארח לי חברה", טעון במיוחד, בגלל שניקוויסט זנח את שני ילדיו בגיל צעיר. אחד מהם התאבד, השני עשה עליו את הסרט. בין המשתתפים: רומן פולנסקי, ליב אולמן, ג'ינה רולנדס וסוזן סרנדון.

ועוד מתחום הקולנוע התיעודי – "סוביבור" סרטו החדש של הבמאי קלוד לנצמן ("שואה") שבו מרואיין יהודה לרנר, ממובילי המרד במחנה סוביבור, הסרט נמשך 95 דקות, והוא אחד משישה סרטי שואה שמגיעים לחיפה הודות לקשר ההדוק עם פסטיבל הקולנוע היהודי, שנערך מדי שנה בבוסטון.