אלכסיס המתוקה

"הילדה", כך מכנים את השחקנית הצעירה אלכסיס בלדל על הסט של הסדרה "בנות גילמור". בת ה-19 עם העבר המפואר על מסלול הדוגמנות, שמחה על השינוי בקריירה ושמחה אף יותר למתוח את הילדות שלה עוד קצת

"רורי, מה לדעתך אני צריכה ללבוש? מה דעתך על זה?", מתייעצת האם הנאה עם בתה התיכוניסטית, ומצביעה על שמלה עשויה מנייר עיתון. הסצינה המשעשעת, שמתרחשת בסלון ביתן שבפרבר אמריקאי טיפוסי, נראית אותנטית למדי. רק הזרקורים רבי העוצמה, שיכולים להפוך אותך לטוסט תוך 30 שניות, וצעקת ה"קאט" של הבמאי, מזכירים לכותב שורות אלה שהוא נמצא על בימת הצילומים של "בנות גילמור", באולפני האחים וורנר בלוס אנג'לס.

האווירה באולפן, המבודד כמעט לחלוטין מהעולם החיצוני, מאוד נינוחה והכל מתנהל ביעילות ובשלווה פסטורלית. עכשיו מצלמים את העונה השנייה של הסידרה, שנחשבת להפתעת השנה ואף זכתה בפרס איגוד מבקרי הטלוויזיה בקטגוריית התוכנית החדשה של השנה. ולידיעת חובבי הסידרה, לפי מה שנרמז לי צפויות במהלכה הרבה הפתעות.

לפתע כבים הזרקורים, המזגן רב העוצמה מודלק, הצוות מתחיל להתפזר ולעברי צועדת בביישנות נערה נאה, נמוכת קומה, בעלת שיער חום ארוך ועיניים כחולות, מתיישבת על הכיסא הכחול הנושא את שמה, מושיטה את ידה ואומרת בשקט "היי, אלכסיס בלדל".

 

בגלל הביישנות

 

בלדל, 19, ילידת טקסס, מגלמת את רורי גילמור בת ה-16, נערה חכמה ותלמידה מצטיינת בבית הספר היוקרתי צ'ילטון בקונטיקט, המקיימת מערכת יחסים מיוחדת עם אמה בת ה-32 לורליי (לורן גראהם). האם, שמגדלת את בתה לבד ובדרך נונקונפורמיסטית, מתפקדת יותר כנערה מתבגרת, כשהבת היא למעשה השקולה והאימהית מבין שתיהן. המצב הזה גורם לעימותים קומיים ביניהן ובין לורליי לסבתא בישוף הסנובית, החוששת מאוד שנכדתה תלך בדרכי אמה.

"אני מנועה מלספר מה בדיוק יקרה בעונה השנייה", אומרת בלדל, "אבל אוכל לומר שהשאלות שנותרו בלתי פתורות בתום העונה הראשונה בנוגע למערכת היחסים של רורי עם דין ולורליי עם מקס, יבואו על פתרונן".

בגיל שמונה הצטרפה בלדל לתיאטרון הקהילתי בעידודה של אמה, שסברה שהמשחק יסייע לבתה להתגבר על ביישנותה הרבה. בדומה לבת דמותה הטלוויזיונית, גם בלדל למדה בבית ספר פרטי יוקרתי, אלא שימי התיכון שלה היו שונים לגמרי משל רורי, כיוון שאת רובם בילתה בטיסות ובאין ספור הופעות על המסלול, במסגרת קריירת הדוגמנות שטיפחה. בין השאר דיגמנה בניו יורק, בטוקיו ובמילאנו. "נעדרתי המון מהלימודים בגלל הצילומים והתצוגות, ונאלצתי ללמוד בשבתות".

אולם בלדל, שהצליחה להתגבר על הביישנות בזכות הדוגמנות, אינה מצטערת כלל, וכעת היא מפצה את עצמה במעין ילדות שנייה, אותה היא חווה בקריירה החדשה שבחרה לעצמה. אחרי שסיימה את לימודי השנה הראשונה בקולנוע באוניברסיטת ניו יורק, החליטה בלדל חסרת הניסיון הטלוויזיוני, ובעצת אחד ממנהלי הדוגמנות שלה, לנסות לעבור את האודישן ל"בנות גילמור". "עשיתי משהו מופרע לחלוטין, בלי לדעת למה בכלל אני נכנסת. קראו לי לאודישן נוסף ולעוד אחד, עד שהודיעו לי שהתקבלתי". תוך זמן קצר היא העבירה את מטלטליה ללוס אנג'לס, אך לדבריה לא נטשה את הרצון ללמוד, ובכוונתה לשוב לספסל הלימודים ביום מן הימים.

 

יש הרבה קווים משיקים בינך לבין רורי. עד כמה את דומה לה במציאות?

 

"כשנמצאים הרבה זמן בתוך הדמות שמגלמים, כפי שקורה למי שעוסק בטלוויזיה, הגבולות מתחילים להיטשטש והאישיות שלה מתחילה להתערבב עם האישיות שלך ולהפך. היא יותר צעירה ויותר נאיבית ממני, ולמעשה מזכירה לי יותר את עצמי בתקופת התיכון מאשר כיום. עדיין לא יצא לה להסתובב בעולם, ולי יצא לנסוע הרבה מאוד. הפרספקטיבה שלנו שונה מאוד גם מבחינת הרקע המשפחתי: היא נחשבת לילדה המושלמת וכל העיירה נוטלת חלק בגידולה. אבל אנו חולקות מספר תחומי התעניינות. למשל, שתינו אוהבות לנסוע ולקרוא ספרים".

 

שמענו שאת גם אוהבת לכתוב. באיזה סוג של כתיבה את עוסקת?

 

"הכל מכל. תמיד אהבתי את שיעורי הכתיבה היצירתית בבית הספר ואני נהנית לחבר שירים, סיפורים קצרים, פרוזה, אבל רק למגירה".

 

מבין המקומות המעניינים בעולם בהם ביקרת, מהו המקום האהוב עלייך?

 

"מאוד אהבתי מקום בשם וייטסנד במדינת ניו מקסיקו. המקום כולו מוקף בדיונות לבנות והשמיים שם מאוד בהירים. נהניתי מאוד גם מטוקיו. הייתי שם פעמיים, לתקופה של מספר שבועות בכל פעם, והתרשמתי עמוקות מהתרבות היפנית ששונה לחלוטין מהתרבות שבה גדלתי".

 

כיצד התרגלת לחיים בלוס אנג'לס, על כל המשתמע מכך?

 

"מבחינתי מדובר בתהליך ממושך, שדורש זמן רב. כל יום שונה מקודמו, ובאיזשהו מקום נכנסתי לרוטינה בגלל העבודה בטלוויזיה, אבל עדיין לא התרגלתי לכל השינויים שחלו בחיי. זה בהחלט מעבר לא קל ותובעני".

הפופולריות הרבה לה זוכה "בנות גילמור", שמקוטלגת כקומדיה דרמטית לכל המשפחה, מעידה על השינוי הרב שהתחולל באמריקה בעשור האחרון ביחס אל משפחות חד הוריות. אמריקה השמרנית של סוף שנות ה-80 וראשית שנות ה-90 התקשתה לקבל את העובדה שבקרבה חיות, ואפילו מתוך בחירה, משפחות חד הוריות, ובמיוחד זכורה ההתקפה חסרת התקדים של סגן הנשיא דן קווייל על ערכי המשפחה הקלוקלים שמייצגת דמותה של מרפי בראון. בלדל: "אין ספק שאמריקה מאוד השתנתה בכל הגישה שלה לנושא, ולדעתי התוכנית שלנו מצליחה לדבר אל הרבה אנשים בגלל המסרים שהיא מעבירה בנושא. מערכת היחסים בין לורליי לרורי מראה שניתן לקיים חיי משפחה לכל דבר, גם כשמדובר במשפחה לא קונבנציונלית, בעזרת הרבה אהבה, הערכה וכבוד הדדיים. זה לא שאנחנו מעודדים להפוך למשפחה חד הורית, אבל אם זה כבר קורה - ובמיוחד בעידן הנוכחי, בו יש הרבה תאים משפחתיים שמורכבים מהורה יחיד, סבתות וסבים שמגדלים את ילדיהם או נכדיהם - אין בזה כל פסול".

 

התוכנית מבוססת על עקרון חילופי התפקידים: האם מתנהגת כמו ילדה והבת מתנהגת כמו אם. כיצד את מרגישה עם הסוויץ' הזה וכאשר את היא זאת שצריכה להעמיד את לורליי במקום?

 

"זה כיף, כי התסריט יצר את הילדה בצורה כל כך נהדרת. בפועל היא המבוגרת מבין השתיים, אבל כל ההנאה בסידרה נובעת מכך שאנו לא נצמדות להבדלים הקלאסיים המבדילים בין הורה לילדו, אלא פעם מתנהגות כבוגרות ופעם כמתבגרות".

 

איזה יחסים שוררים בינך לבין לורן גראהם, שהיא שחקנית מנוסה, והאם למדת ממנה דברים הקשורים למשחק מול מצלמה?

 

"לורן מאוד מצחיקה, נדיבה וחמימה, כיף לעבוד איתה ובהחלט למדתי ממנה הרבה. היא נחלצה לעזרתי בכל פעם שהייתי זקוקה לכך בשל חוסר הניסיון שלי".

 

האם היא גם סייעה לך בכל הקשור לצילום הסצינות הרומנטיות עם דין?

 

"לא", היא מצחקקת במבוכה. "פה הייתי צריכה להתנסות על בשרי ולחוש עד כמה כל הקטע הזה רחוק מלהיות רומנטי. הצוות עומד שם ומסביר לך על הזווית של המצלמה, ועליך להטות את הראש לצד ימין ולא לצד שמאל, בהתאם למיקום המצלמה. זה דבר טכני פרופר".

 

את מוקפת על הסט בעיקר באנשים מבוגרים ממך בהרבה. האם הם מתייחסים אלייך כאל ילדה?

 

"כיוון שאני חדשה בטלוויזיה, מתייחסים אלי בכפפות של משי ואפילו קוראים לי 'הילדה'. אבל האמת, זה לא מפריע לי. אם אנשים רוצים לפנק אותי, האם עלי לסרב? אני רק בת 19 ויש לי את כל החיים כדי להרגיש מבוגרת. זה מאפשר לי למתוח את הילדות שלי עוד קצת, וכל עוד זה לא מזיק, איני רואה מדוע עלי לשים לזה קץ".

 

מה את מעדיפה: לדגמן או לשחק, בתיאטרון או בטלוויזיה?

 

"אני מאוד נהנית לגלם דמות ולהיות על הסט, כך שהמדיום הטלוויזיוני אהוב עלי יותר מהשניים האחרים. מה גם שבניגוד לדוגמנות, אני לא צריכה להתמקד באיך שאני נראית אלא ברגשות שאני מפגינה. הטלוויזיה היא מדיום עם הרבה יותר עוצמה והיא מאפשרת לי לפתח את הדמות שלי באופן איטי וממושך יותר. זה נותן לי וגם לצופים את האפשרות להכיר את הדמות יותר לעומק. אופי העבודה מאפשר להוסיף לדמות עם הזמן רבדים שונים ולהפוך אותה לעמוקה ועשירה יותר".

 

האם מזהים אותך ברחוב, ואילו תגובות את מקבלת?

 

"כן, בהחלט מזהים. כיוון שאני מגלמת את הדמות הצעירה והחביבה בסידרה, הרבה ילדים ניגשים אלי וחושבים שאני גם כזאת במציאות. וזה קצת מלחיץ, כי עלי להשתדל להותיר רושם חיובי".

 

איזה פידבק את מקבלת מההורים שלך על התוכנית?

 

"בגלל לוח הזמנים הצפוף שלי והמרחק הגיאוגרפי, אנחנו מאוד מתגעגעים ומנסים לנצל כל הזדמנות להיפגש. הם תמיד תמכו בכל מעשי, וגם כעת אני מקבלת מהם פידבק חיובי על התוכנית, מקום עבודתי, מנקודת ראותם. בזכות התוכנית התבגרתי, וגם אני וגם הורי מרגישים בזה. בניגוד לעבר, אני דואגת היום בעצמי לכל ענייני".

 

ולא רק לעצמך, אלא גם לסוכן, ליחצן וכדומה...

 

"נכון. לראשונה בחיי אני דואגת לפרנסתם של אחרים, וזאת מעמסה מאוד כבדה ולעיתים מלחיצה. יחד עם זאת, הם נשכרו כדי לסייע לי לקבל החלטות נכונות בבניית הקריירה שלי, ובינתיים הם מצדיקים את שכרם".

העובדה שאת מרבית חופשת הקיץ הראשונה שלה בעיר המלאכים, היא בילתה באתר הצילומים של "טאק אוורלסטינג", סרט נוסף מבית היוצר של אולפני דיסני, מעידה על כך שנכנסה ברגל ימין לעיר המלאכים. הסרט, המבוסס על ספר ילדים מצליח של נטלי בביט, עוסק במשפחה שמצאה מעיין נעורים סודי. בלדל היא הבת המגלה את המעיין והשחקנים וויליאם הרט וסיסי ספייסק מגלמים את הוריה. בן קינגסלי הוא הזר המנסה לחשוף את הסוד הכמוס. הסרט, שיצא לאקרנים בשנה הבאה - במקביל לחשיפה הרבה שקיבלה ב"בנות גילמור", שנכנסת לעונתה השנייה בארה"ב - הוא ערובה שעוד נשמע רבות על מי שהוכתרה כאחת מתגליות השנה האחרונה בהוליווד.

לפחות כלפי חוץ, בלדל שומרת על פרופורציה ואינה מסתנוורת ממעמדה. לדבריה, העובדה שהיא "מבלה" כעת בצילומים 12-14 שעות ביום, במשך חמישה ימים בשבוע ועל פני כעשרה חודשים בשנה (צילום כל פרק אורך 10 ימים) לא משאירה לה זמן רב לעצמה.

"עם סדר יום כל כך מתיש, אין לי עודף זמן פנוי, ולכן אני אסרטיבית בכל הנוגע לזמני החופשי. גם כשאני חוזרת מהסט, אני צריכה בדרך כלל להתכונן לצילומים הבאים. כרגע התוכנית 'בנות גילמור' היא הדבר החשוב לי ביותר, ואני מקווה שהיא תמשיך עוד הרבה זמן. אני גם מאוד רוצה להמשיך לכתוב ולהציג אחד מסיפורי לקהל הרחב, אם כי אני לא יודעת כיצד, מתי ואם בכלל. אין לי כרגע תוכניות ספציפיות, אבל אשמח מאוד אם אוכל גם לשחק, גם לביים וגם להפיק דברים שכתבתי. אני גם מעוניינת לראות מקומות שעוד לא הייתי בהם, וישראל נראית לי כמקום מאוד מעניין לבקר בו".