דקות אחדות לפני השעה 2, ביום הכיפורים תשל"ד (6 באוקטובר 1973), היתה ההתרוצצות בלשכת ראש אמ"ן, אלוף אלי זעירא, בעיצומה. הדלת נפתחה ונסגרה, ופתקים בהולים הועברו אל האלוף. בפניהם של הקצינים הסובבים אותנו ניכרה מתיחות, אולי גם בהלה. היה זה מעמד שאיש ממשתתפיו לא ישכח אותו לעולם. שעה אחת בלבד לפני כן נקראו הכתבים הצבאיים לבוא ללשכה. הם הבחינו בדרך בתנועת כלי הרכב הצבאיים חרף השבתון של יום הכיפורים, אבל לא היו מוכנים לבשורה הנוראה שהיתה בפי זעירא. רבותי, אמר, היום תפרוץ מלחמה.
כאשר נפתחה דלת הלשכה בפעם השלישית או הרביעית, שאל עמיתי זאב שיף את זעירא "מה קורה?" הוא נענה במלמול, "שום דבר, שום דבר". אחר כך ניסה זעירא להמשיך בתדריך, ואז ניסרו צופרי האזעקה את חלל האוויר. מי שהרים לרגע את עינו מפנקסו הפרטי כבר לא ראה את ראש אמ"ן ואת קציניו. הם היו בדרך ל"בור" של הרמטכ"ל.
בעוד 4 ימים ימלאו 28 שנים לפרות המלחמה ההיא, ומדינת ישראל מציינת מועד זה בציפייה מתוחה לקראת מלחמה חדשה – של ארה"ב נגד ארגוני הטרור בעולם – ובעודה טרודה במלחמתה הפרטית והישנה נגד ארגוני הטרור בסביבתה הקרובה. 28 שנים אחרי, מה יש לנו לדעת וללמוד? האם יכולה להתגלות הפתעה גם במלחמה המידפקת על דלתנו?
בעוד אוניות המערכה הגדולות, נושאות המטוסים, גולשות אל תוך מימי המפרץ הפרסי ואלפי חיילים מכיילים את טילי הטומהוק לקראת מסע הקטל שלהם, חשוב להבין כי ב-11 בספטמבר 2001 נפל דבר בקצה הדרומי של מנהטן: נשברו כללי ה"אתיקה" של הטרור, אם היו בכלל. פירוש הדבר שאין עוד מעשה טרור שלא יעלה על הדעת. הכל מותר.
גם אם נניח לרגע שארגוני טרור לא יתקפו בכוונה תחילה בית יתומים, הרי אירוע "מגדלי התאומים" מחק כליל כל קמצוץ של מחשבה בכיוון "זה לא יקרה". מעכשיו, הכל יכול לקרות. לכן ייתכן שבקרוב יכנס לזירה נשק כימי וביולוגי – ואם יש בסביבה, גם גרעיני. העולם השתגע, ואנחנו עומדים היום בכניסה לבית החולים. קצת צוחקים על המשוגעים, אבל בעיקר דואגים. הממשלה והמטכ"ל צריכים היום להתכונן לתסריט המטורף ביותר של ארגוני הטרור – וגם כך, כנראה, נופתע, כי אין גבול לדמיון וליצירתיות של אנשי טרור.
כאן גם טמונה המלכודת לאמריקנים. סיכוייהם לנצח במלחמה נגד הטרור אינם משופרים. הם יכולים למחוק את אפגניסטן, לפגוע קשות בעירק, ועדיין יאמרו ארגוני הטרור את המילה האחרונה, הכואבת. זו מעלתו של הטרור. אנשים נחושים בדעתם, עד כדי נכונות להתאבד, יוזמים, חסרי רחמים, מוכנים למעשי הטרור המדהימים ביותר.
האמריקנים עם מכונות המלחמה המודרניות ביותר יוכלו לדכא אותם, להקפיא, להבריח, להנמיך את מספר פעולות הטרור ואת האפשרות לטרור – וזה הרבה מאוד. הממשל האמריקני יוצא להרפתקה קשה ומסוכנת, שעלולה להתפתח למלחמת דת, וסופה מי ישורנו. עם זאת, אין ברירה. הקברניטים האמריקנים חייבים זאת בראש ובראשונה לעמם הפצוע.
המופרע מבין מנהיגי ערב, מועמר קדאפי, אמר: "אז מה, הם יפגעו בכמה גמלים...". לכן יצטרך העולם החופשי והתרבותי להקדיש את השנים הבאות לשינויי מבנה צבאיים וביטחוניים, לפיתוח אמצעי ביטחון, הרתעה ואמנעה. במקביל יהיה עליו לפתור סכסוכים בדרך מדינית ובאמצעות תחזוקה כלכלית. רק כך נוכל לחיות, בצורה סבילה וסבירה, בצל הטרור, שיהיה כנראה חלק מחיינו.