כאשר נשיא ארה"ב קורא לחייליו להכין עצמם למלחמה שהוא עומד לקדש על הטרור הבינלאומי, יש לדבר השלכות פסיכולוגיות הן על תושבי ארה"ב, והן על אזרחי מדינות אחדות במערב המפותח, ובטווח הקצר אולי גם על חלק נכבד ממקבלי ההחלטות בעולם השלישי.
אבל בצד המעשי ארה"ב אינה מוכנה עדיין ל"שדה הקרב" המתחייב מסוג זה של לחימה. ככלל, מדינה דמוקרטית מתקשה להתמודד עם טרור פנימי, לא כל שכן עם טרור חיצוני. התמודדות כזו מחייבת אותה לשנות את התייחסותה למוסר, לערכים, להתנהגות מוסדותיה. ומעל לכל, כדי להצליח להדביר טרור, עליה "להבין" צורת חשיבה "קרימינלית", קרי: צורת חשיבה שבה החוק פועל על הזולת בלבד.
ההערכות מתחילה אם כן בחשיבה. לכל חברה דמוקרטית יש מערכות שנועדו להתמודד עם מוחות והתנהגות קרימינלית, אבל כל חברה דמוקרטית מגבילה ומסייגת את חופש הפעולה של מערכות אלה, מחשש שתפגע בעקרונות חייה. הדילמה מובנית בעצם הבחירה בדמוקרטיה כזהות פוליטית. כדי להגן בהצלחה על עקרונותיה צריכה יישות דמוקרטית לשחרר את עצמה מהכבלים ששמה על ידיה במו-ידיה. זהו ותור מרצון ומבחירה שסכנתו רבה, ולכן, גם אם יש הכרח בכך, יש גם הכרח לעשות זאת בצמצום, במינימום הנדרש.
תנאי הכרחי כדי לא לטעות הוא הכרת האויב. אין הכוונה כאן להיבטים ולפרטים הטכניים: מי, איפה, מתי, איך. זה החלק היותר פשוט במכלול המוגדר כ"אויב". החלק הקשה הוא בהבנת בית הגידול שלו. בן-לאדן האיש, מרתק ככל שיהיה ומסוכן ככל שיהיה, הוא תופעה חולפת. בן-לאדן כגיבור תרבות, כמייצג של זרם מחשבתי, אינו עומד להיעלם גם עשורים רבים לאחר מותו.
בן-לאדן מייצג קוטב אחד בדיכוטומיה של האיסלם, ובמיוחד זה הערבי. הוא מייצג את המשיחיות האיסלמית, המבכה את תקופת הזוהר שלה, בעת שהאיסלם האימפריאלי קרא תיגר על אירופה הנוצרית של ימי הביניים, והיה נושא תרבות בתחומים רבים: אסטרונומיה, מתמטיקה, רפואה ושירה, שלא לדבר על חלקו בסחר העולמי דאז. העובדה שהתרבות הנוצרית, האירופית, נטלה את הבכורה מזה מאות בשנים והפכה למובילת התרבות העולמית, במיוחד בתחומי המדע, הטכנולוגיה והכלכלה העולמית, מול דעיכת ולעיתים על חשבון, האיסלם הצנטרליסטי, היא-היא שגרמה ליצירת בית-הגידול של האיסלם הפונדמנטליסטי. חיסול הטרור הבן-לאדני לא יחסל את הדיכוטומיה, וזו תמשיך להוליד טרור. המאבק אינו מאבק בין תרבויות - תרבות המערב מול תרבות האיסלם - אלא מאבק פנים-איסלמי. מדינת הלאום האתנית-חילונית מול הפונדמנטליזם.
הפגיעה בנושאי תרבות המערב עניינה העיקרי הוא לפחת את מעמדה בעיני הזרם המתון באיסלם. מבחינה זו, ההתייחסות האמריקנית המתלהמת משרתת דווקא את מטרת הבן-לאדניזם, שהרי אם קבוצה זעירה של מאמינים זוכה לתשומת לב אדירה, וכדי להכריעה יש צורך בגיוס כלל עולמי, צא ולמד מה טמון בכלל המאמינים. זוהי העצמה של קבוצת שוליים בעיני קהל היעד שלה. את המשגה האסטרטגי הראשוני הזה עושה בוש בעצם ימים אלה.
בוש וממשלו מזכירים לי עדת בני אצולה אנגלים, שיוצאים לציד שועלים בתקיעת שופר, דוהרים על סוסיהם ברוב המולה ועדת כלביהם הקולניים שועטת לפניהם. ציד אמיתי יודע את אורחותיו של כל שועל ויודע היכן וכיצד להניח מלכודת. האפגאנים הם בראש ובראשונה העונש של עצמם, ואת זה גם בוש לא ישנה.