שרים ולועסים

במועדון "מחולות תימן" ברחוב המסגר בתל-אביב תמצאו "דיוואן" תימני, שירת א- קאפלה וגת

המהפכה הדורסנית של ש"ס לא השאירה מקומות בילוי רבים משותפים לדתיים וחילוניים. אחת משמורות הטבע המוסיקליות הבודדות ששרדו היא "מחולות תימן", מועדון הנמצא ברחוב המסגר האפרורי שבתל-אביב. כל מוצאי שבת מתחולל בו אירוע מרנין: שורות של תימנים רוקדים בדבקות מהשעה אחת עשרה ועד ארבע בבוקר. בן הרב, שחובש כיפה, אוחז בידה של צעירה הלובשת גופיה הדוקה ומיני, שמחזיקה את ידה של אישה מבוגרת וכבדה האוחזת את ידו של גברבר עם מכנסי פסים אופנתיים.

 

ה"דיוואן" התימני

 

בעבר היה זה מחזה מקובל בכל הקהילות המזרחיות המסורתיות, עד שבאו המגבעות הליטאיות של ש"ס, שטפו את השכונות ועיירות הפיתוח, שמו בצד את המוסיקה, כיסו את הנשים בשמלות ארוכות כמו במאה שערים והפרידו בינן לבין הגברים.

המועדון קיים כבר עשרים ושלוש שנים, ולאחרונה שופץ על ידי בעליו בניסיון לשחזר את ה"דיוואן" התימני, אותו חדר הסבה שבו יושבים ללעוס גת ("לחזן" בתימנית), לעשן נרגילות, לשיר, לאכול ולקרוא דברי תורה.

המקום מעוצב בסגנון אוריינטלי, מעוטר בקשתות ושטיחים ערביים התלויים על הקירות, ובצמוד אליהם - ספות הסבה צבעוניות. תמונות של כלות תימניות (ביניהן אחת של עופרה חזה עם אחותה), תלויות על הקיר, ועל השולחנות מפוזרים עלי גת שאנשים הביאו מהבית.

 

זמרי א-קפלה

 

בעשר וחצי עולה על הבמה יורם עודי, זמר ממוצע בקנה מידה תימני המזמר זיכרונות מזוהר ארגוב. מאחוריו ניצבת תזמורת של שתי גיטרות חשמליות ומערכת תופים. כשנדמו הגיטרות והתופים, עלה על הבמה איש נמוך קומה כבן שישים עם כיפה ומתחיל לשיר א- קפלה מופלאה: "מי נישקני מנשיקות אהבה/ בנווה הדר מלך". הקהל המשולהב, קשישים ובני נוער, מכסה את כל רחבת הריקודים תוך שלושים שניות. זהו אהרון עמרם בן השישים, גדול הזמרים והמלחינים היהודיים בתימן, שבזכות שירו 'גלבי', זכתה עופרה חזה המנוחה בפרסום עולמי. האיש הצנוע, שהופיע על הבמות הגדולות ברחבי העולם במסגרות של מוסיקה קלאסית, מקפיד להגיע כל שבוע למועדון כדי לגמד את המושג "פער הדורות", ואת החלוקה המסורתית בין קלאסי לבין עממי, ובין דתי לבין חילוני. בהופעותיו כולם רוקדים באקסטזה.

אחריו עולה הזמר ציון גולן, הנראה כמו עודד מנשה עם כיפה. ילד טוב מפד"ל, יוצא להקת הרבנות הצבאית ששר רק בשפה התימנית, ושפרסומו לא חרג מהגבולות המצומצמים של העדה.

בחצות הגיע תורו של רגב הוד השרמנטי - מפיל החללים החדש בשמי המזרח. שורות הרוקדים נפתחות וכולם מחליפים את הריקוד התמני בנענוע וענטוז. אבנר גדסי יושב בקהל, פיו מלא גת, וצופה בהוד. "תגיד לי לאיזה מקום אני יכול להיכנס ככה עם גת", הוא אומר לבחור בהיר וממושקף, המשליך בתנועה ביתית בטוחה את קופסת הסיגריות על השולחן. אלון צדוק, אמרגנו הלחוץ של הוד, ממהר להגיע לשולחנו של גדסי, שהבטיח להלחין שיר לאלבומו החדש של הוד שמוקלט בימים אלה בהפקתו של מיקי גבריאלוב. אבל גדסי, הידוע כאחד שדבק בשבח האיטיות, דוחה את ההבטחה לשבוע הבא תוך כדי לעיסת גת סיזיפית.

 

העיקרון היפני

 

ליד גדסי יושב הזמר אבי סינוואני, שהגיע למועדון עם פמליה. כמובן ששני הזמרים אינם מתאפקים ועולים לבמה לשיר, למרות שהם לא נמצאים ב"תוכנית הערב". מועדון מזרחי טוב פועל כמו מסעדה יפנית. העיקרון זהה - במידה ורואים יפנים במסעדה אז נכנסים, אם מדובר רק בתיירים – נמלטים מהר מהמקום. בועז שרעבי ואביהו מדינה נמנים גם הם עם הזמרים שבאים לסגור את הלילה ב"מחולות תימן".

בשלוש בלילה, אחרון חביב, עולה רפי נהרי, חוזליטו בן שלושים בעל הקול המתוק והתמים, המזמר את "מתוקים" של שלומי שבת. בארבע בבוקר, הקהל נע באי רצון אל כיוון הדלת, כשאיש עם מגדל כוסות עובר בין השולחנות ואוסף כוסות מלוכלכות מהשולחן.

 

שירות עצמי

 

לקהל אין צורך במלצרים כי את האוכל הוא לוקח בשירות עצמי בכלי פלסטיק מהמטבחון, המכין נון-סטופ מלוואחים ופיתות תימניות. במועדון אין קוקטלים מתוחכמים, הברמנית מוזגת משקאות הישר לכוסות. על הבר עומד מיחם של שבת, שלצידו מסודרים שורות של כוסות מוכנות לקפה עם חוויג' הניתן בחינם. הרעיון המהפכני של בעלי המועדון חוסך את העסקתן של מלצריות מיוזעות ולחוצות, המתרוצצות בין השולחנות, ומשרה אוירה ביתית ואינטימית. המחירים מצחיקים: שווי, מנת בשר ופיתה, עולה 25 שקלים; מלוואח, 12 שקל; סלוף, פיתה תימנית, עולה 7 שקלים; צ'יפס, 10 שקלים; והכל מגיע עם סחוג ורוטב עגבניות. בירה - 10 שקלים, מיץ 7 - שקלים. במחיר כניסה של חמישים ש"ח, מקבלים מינימום שבעה זמרים. שווה.

 

מועדון "מחולות תימן", המסגר 51, תל-אביב.