חולה אהבה בשיכון ג'

"מסובבת אותי", אלבומו החדש של רון שובל, משאיר אותו מנצח, בשלב בשל ויצירתי

הדיסק החדש של רון שובל, "מסובבת אותי", נטול כל גרם של יומרנות או חדשנות. אין בו מעוף, אין בו ניסיונות לשבור את השגרה, אין בו אפילו הפתעה אחת, אבל מצד שני יש בו 12 שירים חביבים למדי, שמספקים את הסחורה הצפויה בצורה מכובדת.

יש בדיסק שני סוגי שירים: השמח והעצוב. השירים השמחים, שיכולים להרים כל חתונה, הם להיטים מדביקים עם טקסטים קליטים, דרבוקות קופצניות, שמלווים בגיטרות המקצועניות של יהודה קיסר ואבי סינגולדה. השיר המצטיין מביניהם הוא חולה אהבה, שכתב עוזי חיטמן על בסיס של לחן טורקי, שעשוי להפוך ללהיט של ממש. השירים השקטים, לעומת זאת, עוסקים, איך לא, באהבה לצורותיה. חלקם מרגשים יותר, חלקם פחות, אבל כולם נעימים לאוזן, ולא מעליבים את המאזין.

שובל, ילד פלא לשעבר, מתבגר בתקליט הזה בצורה ראויה. שיתוף הפעולה עם יוצרים כמו אהוד מנור, לאה שבת, בועז שרעבי ואביהו מדינה, עוזר לו להעלות את איכות היצירה שלו למדרגה גבוהה יחסית. גם אם קשה לומר שיש בשירים איזו בשורה מוזיקלית מרעישה. ההשוואה לתקליט האחרון של איל גולן למשל, משאירה את שובל מנצח, ואת הקריירה המוזיקלית שלו בשלב בשל ויצירתי. הבעיה העיקרית של שובל היא שגם אחרי התקליט הזה הוא יישאר מקובע בתודעה כנער ההוא ששר את "לפעמים". בשביל ליצור לעצמו תדמית חדשה הוא יצטרך להתאמץ קצת יותר.